il aurait fallu [dire] « du mâle et de la femelle ».
שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה
’Arakhin 19a ערכין
Structure du débat :Michna 1Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et pourquoi la femme, lorsqu’elle vieillit, est-elle [réduite] au tiers, alors que l’homme n’est pas [réduit] au tiers ? ’Hizkiya dit : Les gens disent : Un vieillard à la maison, un fardeau à la maison ; une vieille à la maison, un trésor à la maison.
ומאי שנא נקבה דכי מיזקנא קיימא אתילתא ומאי שנא זכר דלא קאי אתילתא אמר חזקיה אמרי אינשי סבא בביתא פאחא בביתא סבתא בביתא סימא בביתא:
Nous reviendrons à toi, [chapitre] « Les moyens ».
הדרן עלך השג יד
MICHNA: Celui qui dit : Je prends sur moi mon poids, donne son poids : si [c’est] d’argent, en argent ; si d’or, en or. Il arriva que la mère de Yirmatya dit : Je prends sur moi le poids de ma fille ; elle monta à Jérusalem, la pesa et donna son poids en or.
מתני׳ האומר משקלי עלי נותן משקלו אם כסף כסף ואם זהב זהב מעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב
[S’il a dit :] Je prends sur moi le poids de ma main — Rabbi Yehouda dit : Il remplit un tonneau d’eau et y introduit [sa main] jusqu’au coude ; puis il pèse de la viande d’âne, des os et des tendons et les met dedans jusqu’à ce qu’il soit [de nouveau] plein. Rabbi Yossé dit : Comment est-il possible de faire correspondre chair à chair et os à os ? On évalue plutôt ce que la main peut peser.
משקל ידי עלי רבי יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפיקו ושוקל מבשר חמור ועצמות וגידים ונותן לתוכה עד שתתמלא אמר ר' יוסי וכי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר ועצמות כנגד עצמות אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול:
GUEMARA: Que signifie : « si d’argent, en argent ; si d’or, en or » ? Rav Yehouda dit : S’il a précisé l’argent, en argent ; s’il a précisé l’or, en or. C’est évident ! — Cela nous enseigne : la raison est qu’il a précisé ; mais s’il n’a pas précisé, il s’acquitte avec n’importe quoi,
גמ׳ מאי אם כסף כסף אם זהב זהב אמר רב יהודה פירש כסף כסף פירש זהב זהב פשיטא הא קמ"ל טעמא דפירש הא לא פירש פטר נפשיה בכל דהו
comme [l’enseignement] de Ra’hava, car Ra’hava a dit : Dans un endroit où l’on pèse la poix, il s’acquitte même avec de la poix. C’est évident ! — Ce n’est nécessaire que [là] où certains pèsent et d’autres mesurent. On aurait pu dire : puisque tous ne pèsent pas, non ; [il] nous enseigne [que si].
כרחבה דאמר רחבה באתרא דתקלי כופרא פטר נפשיה אפי' בכופרא פשיטא לא צריכא דאיכא דתקל ואיכא דכייל מהו דתימא כיון דכולהו לא תקלי לא קמ"ל
Rav Papa dit : Dans un endroit où l’on pèse les oignons, il s’acquitte même avec des oignons. C’est évident ! — Ce n’est nécessaire que [là] où, après avoir pesé, on en jette deux ou trois en plus. On aurait pu dire : le caractère de pesée est annulé ; [il] nous enseigne [que non].
אמר רב פפא באתרא דתקלי שמכי פטר נפשיה אפי' בשמכי פשיטא לא צריכא דבתר דשקלי שדו תרי תלתא מהו דתימא בטיל תורת משקל קמ"ל:
« Il arriva que la mère de Yirmatya, etc. » Un récit pour contredire [la règle] ?
מעשה באמה של ירמטיא וכו': מעשה לסתור
Il manque [un passage], et voici ce qu’il enseigne : Si c’est une personne importante, même s’il n’a pas précisé, nous disons [qu’il donne] selon sa dignité. Et il arriva que la mère de Yirmatya dit : Je prends sur moi le poids de ma fille ; elle monta à Jérusalem, on la pesa et elle donna son poids en or.
חסורי מחסרא והכי קתני ואם אדם חשוב הוא אף ע"ג דלא פריש לפי כבודו אמרינן ומעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב
Rav Yehouda dit : Celui qui dit : Je prends sur moi ma taille, donne une baguette qui ne se plie pas ; [s’il dit :] Je prends sur moi la pleine mesure de ma taille, il donne une baguette qui se plie. On objecta : « Je prends sur moi ma taille », « Je prends sur moi la pleine mesure de ma taille » — il donne une baguette qui ne se plie pas !
אמר רב יהודה האומר קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף מלא קומתי עלי נותן שרביט הנכפף מיתיבי קומתי עלי מלא קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף
Lui a parlé selon Rabbi Akiva, qui tire argument du terme superflu, car nous avons appris : [Celui qui vend une maison ne vend] ni la citerne ni la fosse, même s’il a écrit [dans l’acte] « sa profondeur et sa hauteur », et il doit se procurer un chemin [pour y accéder] ; ce sont les paroles de Rabbi Akiva.
הוא דאמר כר"ע דדייק לישנא יתירא דתנן לא את הבור ולא [את] הדות אף ע"פ שכתב עומקה ורומה וצריך ליקח לו דרך דברי ר"ע
Les Sages disent : Il n’en a pas besoin. Et Rabbi Akiva reconnaît que lorsqu’il lui a dit : « à l’exception de celles-ci », il n’a pas besoin de se procurer un chemin. Il en ressort que, puisque ce n’était pas nécessaire et qu’il l’a dit, c’est pour ajouter quelque chose ; ici aussi, puisque ce n’était pas nécessaire et qu’il l’a dit, c’est pour ajouter quelque chose.
וחכ"א אינו צריך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך אלמא כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קאתי הכא נמי כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קאתי
Ils demandèrent : [S’il a dit :] « ma [hauteur] debout », qu’en est-il ?
איבעיא להו עומדי מהו
Original : Arakhin 19a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.