Structure du débat :Michna 2Question 1Halakha 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il était garant principal. Cela se comprend selon celui qui dit que le garant principal est engagé même si l’emprunteur n’a pas de biens ; mais selon celui qui dit : s’il en a, il est engagé, s’il n’en a pas, il n’est pas engagé, que peut-on dire ?
קבלן הוה הניחא למאן דאמר קבלן אע"ג דלית ליה נכסים ללוה משתעבד אלא למ"ד אית ליה משתעבד לית ליה לא משתעבד מאי איכא למימר
Car il a été dit : Le garant d’une ketouba, de l’avis de tous, n’est pas engagé ; le garant principal d’un créancier, de l’avis de tous, est engagé ; pour le garant d’un créancier et le garant principal d’une ketouba, ils divergent : certains disent : si l’emprunteur a des biens, il est engagé, s’il n’en a pas, il n’est pas engagé ; et certains disent : même s’il n’en a pas, il est engagé.
דאיתמר ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד קבלן דבעל חוב דברי הכל משתעבד ערב דבעל חוב וקבלן דכתובה פליגי איכא למאן דאמר אית ליה נכסי ללוה משתעבד לית ליה לא משתעבד ואיכא למאן דאמר אע"ג דלית ליה משתעבד
Et la halakha, dans tous ces cas, est que même s’il n’en a pas, il est engagé, sauf le garant d’une ketouba, qui, même s’il en a, n’est pas engagé. Pourquoi ? Il accomplit une mitsva, et il ne lui a rien fait perdre.
והלכתא בכולהו אע"ג דלית ליה נמי משתעבד לבר מערב דכתובה דאע"ג דאית ליה לא משתעבד מ"ט מצוה קעביד ולא מידי חסריה
Un homme vendit ses biens et voulait répudier sa femme. Rav Yossef, fils de Rava, envoya [la question] devant Rav Papa : Nous avons appris [le cas du] garant, nous avons appris [celui du] Sanctuaire ; qu’en est-il de l’acheteur ? Il lui dit : Le Tanna doit-il, comme un colporteur, tout énumérer en passant ?
ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה וקא גרשה לדביתהו שלחה רב יוסף בריה דרבא לקמיה דרב פפא ערב תנן הקדש תנן לוקח מהו אמר ליה תנא כי רוכלא ניחשיב וניזיל
Les gens de Nehardea disent : Ce que nous avons appris, nous l’avons appris ; ce que nous n’avons pas appris, nous ne l’avons pas appris. Rav Mecharchia dit : Quelle est la raison des gens de Nehardea ? On comprend [pour] le Sanctuaire, à cause du profit du Sanctuaire ; le garant aussi, c’est une mitsva qu’il a accomplie, et il ne lui a rien fait perdre.
נהרדעי אמרי דתנן תנן דלא תנן לא תנן אמר רב משרשיא מאי טעמא דנהרדעי בשלמא הקדש משום ריוח דהקדש ערב נמי מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסריה
MICHNA: Celui qui consacre ses biens alors qu’il est redevable de la ketouba d’une femme et [d’une dette envers] un créancier — la femme ne peut percevoir sa ketouba sur le Sanctuaire, ni le créancier sa créance ; mais celui qui rachète rachète à condition de donner à la femme sa ketouba et au créancier sa créance. S’il a consacré [des biens valant] quatre-vingt-dix mines et que sa dette était de cent mines, [le racheteur] ajoute encore un dinar et rachète ces biens à condition de donner à la femme sa ketouba et au créancier sa créance.
מתני׳ המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא ב"ח את חובו אלא הפודה פודה ע"מ ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים האלו על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו:
GUEMARA: Pourquoi dois-je dire : « celui qui rachète rachète » ? À cause [de l’enseignement] de Rabbi Abbahou, car Rabbi Abbahou a dit : Pour qu’on ne dise pas qu’un bien consacré sort [du Sanctuaire] sans rachat.
גמ׳ למה לי למימר הפודה פודה משום דר' אבהו דא"ר אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון
MICHNA: Bien qu’on ait dit qu’on prend des gages sur ceux qui sont redevables d’estimations, on lui laisse de la nourriture pour trente jours, des vêtements pour douze mois, un lit garni, ses sandales et ses tefilin — à lui, mais pas à sa femme ni à ses enfants.
מתני׳ אע"פ שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותו נותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש מטה מוצעת וסנדליו ותפליו לו אבל לא לאשתו ולבניו
S’il est artisan, on lui laisse deux outils de chaque sorte ; s’il est charpentier, on lui laisse deux haches et deux scies. Rabbi Eliézer dit : S’il est laboureur, on lui laisse sa paire [de bœufs] ; s’il est ânier, on lui laisse son âne.
אם היה אומן נותן לו שני כלי אומנות מכל מין ומין חרש נותנין לו שני מצעדין ושני מגירות רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צמדו חמר נותן לו חמורו
S’il avait une sorte [d’outils] en grand nombre et une autre en petit nombre, on ne lui dit pas de vendre de la sorte abondante pour acheter de la sorte rare ; mais on lui laisse deux [outils] de la sorte abondante et tout ce qu’il a de la sorte rare. Celui qui consacre ses biens, on lui compte [aussi] ses tefilin.
היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט אין אומר למכור את המרובה וליקח מן המועט אלא נותנין לו שני מינין מן המרובה וכל שיש לו מן המועט המקדיש נכסיו מעלין לו תפיליו:
GUEMARA: Quelle en est la raison ? Car le verset dit :
גמ׳ מאי טעמא דאמר קרא
Original : Arakhin 23b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.