mais ici ils ont trouvé un verset et l’ont interprété : le Miséricordieux aurait pu écrire « si c’est du champ qu’il a acquis, qui n’est pas champ de sa possession », ou bien « qui n’est pas champ patrimonial » ; pourquoi « du champ de sa possession » ? [Pour désigner] un champ qui n’est pas apte à devenir champ patrimonial ; cela exclut celui-ci, qui est apte à devenir champ patrimonial.
והכא קרא אשכח ודרשי לכתוב רחמנא אם משדה מקנתו אשר לא שדה אחוזתו אי נמי אשר לא שדה אחוזה מאי משדה אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה:
« Les cohanim et les lévites consacrent à tout moment, etc. » : Qu’ils rachètent, soit, il fallait le dire, pour les distinguer des Israélites, qui ne rachètent que jusqu’au Jubilé ; [la Michna] nous apprend que les cohanim et les lévites rachètent à tout moment. Mais « consacrent » – pourquoi mentionner précisément les cohanim et les lévites ? Même les Israélites aussi !
הכהנים והלוים מקדישין לעולם וכו': בשלמא גואלין אצטריך לאפוקי מדישראל דלא פרקי אלא עד יובל קא משמע לן דכהנים ולוים גואלין לעולם אלא מקדישין מאי איריא כהנים ולוים אפי' ישראל נמי
Et si tu dis [qu’il s’agit de] l’année même du Jubilé, cela va pour Chmouel, qui dit que durant l’année même du Jubilé [le champ] n’est pas consacré : [la Michna] nous apprend que les cohanim et les lévites consacrent à tout moment. Mais selon Rav, pourquoi mentionner précisément les cohanim et les lévites ? Même les Israélites aussi !
וכי תימא בשנת היובל עצמה הניחא לשמואל דאמר בשנת היובל עצמה לא קדשה קמ"ל דכהנים ולוים מקדישין לעולם אלא לרב מאי איריא כהנים ולוים אפי' ישראל נמי
Et selon ton raisonnement, pourquoi « aussi bien avant le Jubilé qu’après le Jubilé » ? C’est plutôt que, puisque [le Tanna] a enseigné au début « avant le Jubilé et après le Jubilé », il a aussi enseigné à la fin « aussi bien après le Jubilé qu’avant le Jubilé ».
ולטעמיך בין לפני היובל בין לאחר היובל למה לי אלא איידי דתנא רישא לפני היובל ולאחר היובל תנא סיפא נמי בין לאחר היובל בין לפני היובל
MICHNA: Celui qui consacre son champ à une époque où le Jubilé n’est pas en vigueur, on lui dit : « Ouvre, toi le premier, [les enchères] », car le propriétaire ajoute un cinquième, alors que nul autre n’ajoute de cinquième.
מתני׳ המקדיש את שדהו בשעה שאין היובל אומר לו פתח אתה ראשון שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש.
Il arriva qu’un homme consacra son champ à cause de sa mauvaise qualité. On lui dit : « Ouvre, toi le premier. » Il dit : « Il est à moi pour un issar. » Rabbi Yossé dit : il n’a pas dit un issar, mais un œuf, car le bien consacré se rachète avec de l’argent ou avec ce qui vaut de l’argent. [Le trésorier] lui dit : « Il t’est adjugé. » Il se trouva qu’il ne perdait qu’un issar, et son champ lui revenait.
מעשה באחד שהקדיש שדהו מפני רעתה אמרו לו פתח אתה ראשון אמר הרי היא שלי באיסר אמר רבי יוסי לא אמר זה באיסר אלא בביצה שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף אמר לו הגעתיך נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו:
GUEMARA: « Celui qui consacre son champ à une époque, etc. » : « On lui dit » ? Mais n’a-t-on pas enseigné : on le contraint ! Que signifie « on lui dit » ? On le contraint aussi. Et si tu veux, dis : d’abord on lui dit ; s’il obéit, il obéit ; sinon, on le contraint.
גמ׳ המקדיש שדהו בשעה כו': אומרין והתניא כופין מאי אומרין נמי כופין ואיבעית אימא מעיקרא אומרין אי צאית צאית ואי לא כופין:
« Car le propriétaire ajoute un cinquième, etc. » : Pourquoi mentionner précisément que le propriétaire ajoute un cinquième ? Il suffirait de dire que, comme [le champ] lui est plus cher, il le rachètera ; et de plus, le commandement du rachat incombe au propriétaire !
שהבעלים נותנין חומש וכו': מאי איריא שהבעלים נותנין חומש תיפוק ליה דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה ועוד מצות גאולה באדון
[La Michna] dit : une raison, et de plus [une autre]. Une raison : comme il lui est plus cher, il le rachètera ; et de plus, le commandement du rachat incombe au propriétaire ; et de plus, le propriétaire ajoute un cinquième, etc.
חדא ועוד קאמר חדא דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה ועוד מצות גאולה באדון היא ועוד שהבעלים נותנין חומש כו':
« Il arriva qu’un homme consacra son champ, etc. » : Dirons-nous qu’ils divergent sur ceci : Rabbi Yossé pense que ce qui vaut de l’argent est comme de l’argent, et les Rabbanan pensent que ce qui vaut de l’argent n’est pas comme de l’argent ?
מעשה באחד שהקדיש שדהו וכו': לימא בהא קמיפלגי דר"י סבר שוה כסף ככסף ורבנן סברי שוה כסף אינו ככסף
Mais il est établi pour nous que ce qui vaut de l’argent est comme de l’argent ! [C’est plutôt que] tous s’accordent que ce qui vaut de l’argent est comme de l’argent, et ici ils divergent sur le rachat avec un objet dont le cinquième ne vaut pas une prouta. Le premier Tanna pense : avec un issar, dont le cinquième vaut une prouta, on rachète ; et Rabbi Yossé : même avec un œuf on rachète.
והא קי"ל דשוה כסף ככסף דכולי עלמא שוה כסף ככסף והכא בפודין בדבר שאין בחומשו שוה פרוטה קמיפלגי ת"ק סבר איסר דאיכא בחומשו שוה פרוטה פרקינן ורבי יוסי כביצה נמי פרקינן:
« [Le trésorier] lui dit : Il t’est adjugé. Il se trouva qu’il ne perdait qu’un issar et son champ lui revenait » : [cette conclusion] anonyme est conforme aux Rabbanan.
אמר לו הגעתיך נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו: סתמא כרבנן:
MICHNA: L’un dit : « Il est à moi pour dix sela’im » ; un autre dit : pour vingt ; un autre : pour trente ; un autre : pour quarante ; un autre : pour cinquante. Si celui de cinquante se rétracte, on prend un gage sur ses biens à hauteur de dix. Si celui de quarante se rétracte, on prend un gage sur ses biens à hauteur de dix.
מתני׳ אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אומר בעשרים ואחד אומר בשלשים ואחד אומר בארבעים ואחד אומר בחמשים חזר בו של חמשים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של ארבעים ממשכנין מנכסיו עד עשר
Si celui de trente se rétracte, on prend un gage sur ses biens à hauteur de dix. Si celui de vingt se rétracte, on prend un gage sur ses biens à hauteur de dix. Si celui de dix se rétracte, on vend [le champ] à sa valeur et l’on perçoit de celui de dix la différence.
חזר בו של שלשים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של עשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של עשר מוכרין אותו בשוויו ונפרעין משל עשר את המותר
Si le propriétaire dit vingt et quiconque [d’autre] dit vingt, le propriétaire a la priorité, parce qu’il ajoute un cinquième. Si quelqu’un dit : « Il est à moi pour vingt et un »,
הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם אומרים בעשרים הבעלים קודמין מפני שהם מוסיפין חומש אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת
Original : Arakhin 27a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.