Ils ont posé la question : le propriétaire [qui rachète le champ] durant la période du second Jubilé est-il considéré comme un autre [acheteur] ou non ?
איבעיא להו בעלים ביובל שני כאחר דמו או לא
’Arakhin 26b ערכין
Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 3Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Viens entendre : « Il ne pourra plus être racheté » (Lv 27, 20). On pourrait croire qu’il ne puisse pas être racheté [même] de façon à être pour lui comme un champ acquis ; c’est pourquoi le texte dit « plus » : il n’est plus racheté pour redevenir ce qu’il était, mais il peut être racheté pour être pour lui comme un champ acquis.
תא שמע (ויקרא כז, כ) לא יגאל יכול לא תהא נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה ת"ל עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה
Quand cela ? Si l’on dit durant le premier Jubilé, pourquoi ne serait-il pas racheté [comme avant] ? Il redevient aussi un champ patrimonial ! C’est donc évidemment durant le second Jubilé.
אימת אילימא ביובל ראשון אמאי אינה נגאלת אחוזה נמי הויא אלא פשיטא ביובל שני
Et selon qui ? Si c’est selon Rabbi Yehouda et Rabbi Chimon, [le champ] passe aux cohanim ! N’est-ce pas plutôt selon Rabbi Eliézer ? On en déduit donc que le propriétaire durant le second Jubilé est considéré comme un autre.
ולמאן אי לרבי יהודה ורבי שמעון לכהנים נפקא אלא לאו לרבי אליעזר ושמע מינה בעלים ביובל שני כאחר דמו
Et le crois-tu vraiment ? Rabbi Yehouda et Rabbi Chimon, que tireraient-ils de ce « plus » ? Mais de quoi s’agit-il ici ? D’un champ passé aux cohanim, qu’un cohen a consacré, et que le propriétaire [d’origine] vient racheter. On aurait pu penser qu’il ne puisse pas le racheter pour en faire un champ acquis ; le texte dit « plus » : il n’est plus racheté pour redevenir ce qu’il était, mais il est racheté pour être pour lui comme un champ acquis.
ותסברא רבי יהודה ורבי שמעון האי עוד מאי דרשי ביה אלא הכא במאי עסקינן בשדה שיצאה לכהנים והקדישה כהן ואתו בעלים למיפרקה ס"ד אמינא לא תיפרוק שתהא כשדה מקנה ת"ל עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה
Mais n’a-t-on pas enseigné : « Le champ retournera à celui de qui il l’avait acheté » (Lv 27, 24) – on pourrait croire qu’il retourne au trésorier [du Sanctuaire] de qui il l’a acquis ; le texte dit : « à celui à qui appartient la possession de la terre » (Lv 27, 24).
והתניא (ויקרא כז, כד) ישוב השדה לאשר קנהו מאתו יכול יחזור לגזבר שלקחה הימנו ת"ל (ויקרא כז, כד) לאשר לו אחוזת הארץ
Pourquoi le texte dit-il « à celui de qui il l’avait acheté » ? [Pour le cas d’]un champ passé aux cohanim, qu’un cohen a vendu, que l’acheteur a consacré et qu’un autre a racheté : on pourrait croire qu’il retourne au premier propriétaire ; le texte dit : « à celui de qui il l’avait acheté ».
מה תלמוד לומר לאשר קנהו שדה שיצאה לכהנים ומכרה כהן והקדישה לוקח וגאלה אחר יכול תחזור לבעלים הראשונים ת"ל לאשר קנהו
Il a fallu écrire « il ne sera pas racheté » et il a fallu écrire « à celui de qui il l’avait acheté ». Car si le Miséricordieux avait écrit [seulement] « il ne sera pas racheté », [on aurait compris] qu’il ne revient pas du tout ; le Miséricordieux a donc écrit « à celui de qui il l’avait acheté ».
ואיצטריך למיכתב לא יגאל ואיצטריך למיכתב לאשר קנהו דאי כתב רחמנא לא יגאל דלא קא הדרא כלל כתב רחמנא לאשר קנהו
Et si le Miséricordieux avait écrit [seulement] « à celui de qui il l’avait acheté », [on aurait dit que c’est] parce que le propriétaire n’a pas payé ; mais ici, où le propriétaire paie, [on aurait pensé] que le champ reste en sa possession ; le Miséricordieux a donc écrit « il ne sera pas racheté ».
ואי כתב רחמנא לאשר קנהו דלא קיהבי בעלים דמי אבל הכא דיהבי בעלים דמי דתיקום בידיהו כתב רחמנא לא יגאל
Et si le Miséricordieux avait écrit « il ne sera pas racheté » sans écrire « plus », j’aurais dit qu’il ne peut pas du tout être racheté ; le Miséricordieux a écrit « plus » : il n’est plus racheté pour redevenir ce qu’il était, mais il est racheté pour être pour lui comme un champ acquis.
ואי כתב רחמנא לא יגאל ולא כתב עוד הוה אמינא לא תיפרוק כלל כתב רחמנא עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה
Qu’en est-il donc ? Viens entendre : Rabbi Eliézer dit : si le propriétaire l’a racheté durant le second Jubilé, il passe aux cohanim au Jubilé.
מאי הוי עלה ת"ש ר' אליעזר אומר גאלה בעלים ביובל שני יוצאה לכהנים ביובל
Ravina dit à Rav Achi : n’avons-nous pas appris ainsi [dans la Michna] : Rabbi Eliézer dit : les cohanim n’y entrent pas tant qu’un autre ne l’a pas racheté ? Il lui répondit : [la baraïta nous apprend que] le propriétaire durant le second Jubilé est considéré comme un autre.
א"ל רבינא לרב אשי האנן לא תנן הכי רבי אליעזר אומר אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר אמר ליה בעלים ביובל שני כאחר דמו
Certains disent [la version suivante] : Rabbi Eliézer dit : s’il l’a racheté durant le second Jubilé, il ne passe pas aux cohanim au Jubilé. Ravina dit à Rav Achi : nous l’avons nous aussi appris : Rabbi Eliézer dit : les cohanim n’y entrent pas tant qu’un autre ne l’a pas racheté ! Il lui répondit : d’après la Michna, j’aurais dit que le propriétaire durant le second Jubilé est considéré comme un autre ; [la baraïta] nous apprend [que non].
איכא דאמרי ר' אליעזר אומר גאלה ביובל שני אינה יוצאה לכהנים ביובל א"ל רבינא לרב אשי אף אנן נמי תנינא ר' אליעזר אומר אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר א"ל אי ממתני' ה"א בעלים ביובל שני כאחר דמו קמ"ל:
MICHNA: Celui qui achète un champ de son père, puis son père meurt, et ensuite il le consacre : il est comme un champ patrimonial. S’il l’a consacré et qu’ensuite son père est mort, il est comme un champ acquis – telles sont les paroles de Rabbi Meïr.
מתני׳ הלוקח שדה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדישה הרי היא כשדה אחוזה הקדישה ואח"כ מת אביו הרי היא כשדה מקנה דברי ר"מ
Rabbi Yehouda et Rabbi Chimon disent : il est comme un champ patrimonial, car il est dit : « Et si c’est le champ qu’il a acquis, qui n’est pas du champ de sa possession » (Lv 27, 22) – un champ qui n’est pas apte à devenir champ patrimonial ; cela exclut celui-ci, qui est apte à devenir champ patrimonial.
רבי יהודה ור"ש אומרים הרי היא כשדה אחוזה שנאמר (ויקרא כז, טז) אם משדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שהיא ראויה להיות שדה אחוזה
Un champ acquis ne passe pas aux cohanim au Jubilé, car nul ne consacre ce qui ne lui appartient pas. Les cohanim et les lévites consacrent à tout moment et rachètent à tout moment, aussi bien avant le Jubilé qu’après le Jubilé.
שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו הכהנים והלוים מקדישין לעולם וגואלין לעולם בין לפני היובל בין לאחר היובל:
GUEMARA: Nos maîtres ont enseigné : d’où sait-on que celui qui achète un champ de son père, le consacre, et qu’ensuite son père meurt – d’où sait-on qu’il est pour lui comme un champ patrimonial ? Le texte dit : « Et si c’est le champ qu’il a acquis, qui n’est pas du champ de sa possession » (Lv 27, 22) – un champ qui n’est pas apte à devenir champ patrimonial ; cela exclut celui-ci, qui est apte à devenir champ patrimonial – telles sont les paroles de Rabbi Yehouda et de Rabbi Chimon.
גמ׳ תנו רבנן מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואחר כך מת אביו מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה ת"ל {ויקרא כ״ז:כ״ב } ואם (משדה) מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה דברי רבי יהודה ורבי שמעון
Rabbi Meïr dit : d’où sait-on que celui qui achète un champ de son père, dont le père meurt, et qui ensuite le consacre – d’où sait-on qu’il est pour lui comme un champ patrimonial ? Le texte dit : « Et si c’est le champ qu’il a acquis, qui n’est pas du champ de sa possession » – un champ qui n’est pas champ patrimonial ; cela exclut celui-ci, qui est champ patrimonial.
רבי מאיר אומר מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואחר כך הקדישה מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה ת"ל ואם משדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאינה שדה אחוזה יצאת זו שהיא שדה אחוזה
Dirons-nous qu’ils divergent sur ceci : Rabbi Meïr pense que l’acquisition des fruits est comme l’acquisition du fonds,
לימא בהא קא מיפלגי דר"מ סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי
tandis que Rabbi Yehouda et Rabbi Chimon pensent que l’acquisition des fruits n’est pas comme l’acquisition du fonds ?
ר' יהודה ור"ש סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי
Rav Na’hman bar Its’hak dit : en général, selon Rabbi Chimon et Rabbi Yehouda, l’acquisition des fruits est comme l’acquisition du fonds,
אמר רב נחמן בר יצחק בעלמא לר"ש ור"י קנין פירות כקנין הגוף דמי
Original : Arakhin 26b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.