il s’y est attaché, il y retournera encore.
דאביק בה מהדר הדר אזיל
’Avoda zara 33a עבודה זרה
Structure du débat :Question 1Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais n’a-t-on pas enseigné : un Juif qui va à une fête idolâtre, tant à l’aller qu’au retour, c’est interdit ? Rav Achi a dit : cet [enseignement-là] concerne un Juif apostat, qui ira certainement.
והתניא ישראל ההולך לתרפות בין בהליכה בין בחזרה אסור אמר רב אשי כי תניא ההיא בישראל מומר דודאי אזיל
Nos maîtres ont enseigné : un païen qui va à une foire, tant à l’aller qu’au retour, c’est permis ; un Juif qui va à une foire, à l’aller c’est permis, au retour c’est interdit.
ת"ר עובד כוכבים ההולך ליריד בין בהליכה בין בחזרה מותר ישראל ההולך ליריד בהליכה מותר בחזרה אסור
Pourquoi le Juif est-il différent, qu’au retour ce soit interdit ? Parce que nous disons : il a vendu une idole, et il a sur lui l’argent de l’idole. Pour le païen aussi, disons : il a vendu une idole, et il a sur lui l’argent de l’idole !
מאי שנא ישראל דבחזרה אסור דאמרי עבודת כוכבים זבין דמי עבודת כוכבים איכא בהדיה עובד כוכבים נמי נימא עבודת כוכבים זבין דמי עבודת כוכבים איכא בהדיה
Pour le païen, nous disons plutôt : il a vendu un manteau, il a vendu un âne. Pour le Juif aussi, disons : peut-être a-t-il vendu un manteau, a-t-il vendu un âne ! S’il avait eu [de telles choses], il les aurait vendues ici.
אלא עובד כוכבים אמרינן גלימא זבין חמרא זבין ישראל נמי נימא אימור גלימא זבין חמרא זבין אי איתא דה"ל הכא הוה מזבין ליה:
« Et ceux qui en reviennent, c’est permis » : Rech Lakich a dit : on ne l’a enseigné que lorsqu’ils ne sont pas liés les uns aux autres ; mais s’ils sont liés les uns aux autres, c’est interdit : dis [qu’ils ont] l’intention d’y retourner.
והבאין מותרין: ארשב"ל לא שנו אלא שאין קשורין זה בזה אבל קשורין זה בזה אסורין אימא דעתו לחזור:
« Les outres des païens et leurs jarres » : nos maîtres ont enseigné : les outres des païens, raclées et neuves, sont permises ; vieilles et enduites de poix, elles sont interdites. Si un païen les a préparées, les a tannées et y a versé du vin, et qu’un Juif se tenait auprès de lui, il n’y a pas à s’inquiéter.
נודות העובדי כוכבים וקנקניהם: ת"ר נודות העובדי כוכבים גרודים חדשים מותרין ישנים ומזופפין אסורין עובד כוכבים ריבבן ועיבדן ונתן לתוכן יין וישראל עומד על גביו אינו חושש
Mais puisque c’est le païen qui y verse le vin, quand bien même un Juif se tient auprès de lui, qu’est-ce que cela change ? Rav Papa a dit : voici ce qu’il dit : si un païen les a préparées et tannées, qu’un Juif y verse le vin et qu’un autre Juif se tient auprès de lui, il n’y a pas à s’inquiéter.
וכי מאחר דעובד כוכבים נותן לתוכן יין כי ישראל עומד [על] גביו מאי הוי אמר רב פפא ה"ק עובד כוכבים ריבבן ועיבדן וישראל נותן לתוכן יין וישראל אחר עומד על גביו ואינו חושש
Et puisque c’est un Juif qui y verse le vin, pourquoi faut-il qu’un autre Juif se tienne auprès de lui ? Peut-être [le païen], tout occupé [à sa tâche], fait-il une libation sans y penser.
ומאחר דישראל נותן לתוכן יין ישראל אחר עומד על גביו למה לי דלמא אגב טירדיה מנסך ולאו אדעתיה
Rav Zevid a dit : en réalité, comme tu l’as dit au début ; et ici, au moment où il le verse, il est comme celui qui jette de l’eau sur de l’argile. Rav Papi a dit : on peut en déduire, de [l’avis de] Rav Zevid, que ce païen qui a jeté du vin dans la saumure d’un Juif, c’est permis.
רב זביד אמר לעולם כדקאמרת מעיקרא והכא בעידנא דקא שדי ליה נעשה כזורק מים לטיט אמר רב פפי ש"מ מדרב זביד האי עובד כוכבים דשדא חמרא לבי מילחי דישראל שרי
Rav Achi objecta : est-ce comparable ? Là-bas, [le vin] se perd ; ici, il ne se perd pas.
מתקיף לה רב אשי מי דמי התם קאזיל לאיבוד הכא לא קאזיל לאיבוד
Bar Adi l’Arabe s’empara par la force de certaines outres de Rav Its’hak bar Yossef, y mit du vin et les lui rendit. Il vint demander à la maison d’étude. Rabbi Yirmeya lui dit : ainsi Rabbi Ami a tranché la halakha en pratique : on les remplit d’eau pendant trois jours et on les vide. Et Rava a dit : il faut les vider [à chaque fois] au bout de vingt-quatre heures.
בר עדי טייעא אנס הנהו זיקי מרב יצחק בר יוסף רמא בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה אתא שאיל בי מדרשא א"ל רבי ירמיה כך הורה רבי אמי הלכה למעשה ממלאן מים שלשה ימים ומערן ואמר רבא צריך לערן מעת לעת
On en déduisit : ces paroles valent pour les nôtres, mais pas pour les leurs. Lorsque Ravin vint, il dit au nom de Rech Lakich : tant les nôtres que les leurs. Rav A’ha, fils de Rava, pensait dire devant Rav Achi : ces paroles valent pour les outres, mais pas pour les jarres. Rav Achi lui dit : il n’y a pas de différence entre les outres et les jarres.
סבור מינה הני מילי דידן אבל דידהו לא כי אתא רבין א"ר שמעון בן לקיש אחד שלנו ואחד שלהם סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר הני מילי נודות אבל קנקנים לא אמר ליה רב אשי לא שנא נודות ולא שנא קנקנים
Nos maîtres ont enseigné : les jarres des païens, neuves et raclées, sont permises ; vieilles et enduites de poix, elles sont interdites. [Si] le païen y mettait du vin, le Juif peut y mettre de l’eau ; [si] le païen y mettait du vin, le Juif peut y mettre de la saumure et du mouryas, et il n’y a pas à s’inquiéter.
ת"ר קנקנים של עובדי כוכבים חדשים גרודים מותרין ישנים ומזופפין אסורין עובד כוכבים נותן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן מים עובד כוכבים נותן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן ציר ומורייס ואינו חושש
Ils demandèrent :
איבעיא להו
Original : Avodah Zarah 33a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.