et quand elle se rétablissait, elle revenait sur [sa donation]. Une fois, elle fut faible ; elle lui envoya [dire] : viens acquérir. Il lui envoya [dire] : je n’en veux pas. Elle lui envoya [dire] : viens acquérir de la manière que tu voudras. Il alla, lui fit garder une réserve, et l’on effectua un kinyan de sa part. Quand elle se rétablit, elle revint sur [sa donation].
וכי קיימא הות הדרא בה זימנא חדא חלשא שלחה ליה תא קני שלח לא בעינא שלחה ליה תא קני כל היכא דבעית אזל שיירה וקנו מינה כי קיימא הדרא בה
Elle vint devant Rav Na’hman. Il lui envoya [dire] : viens ! Il ne vint pas ; il dit : pourquoi viendrais-je ? Elle a gardé une réserve et l’on a effectué un kinyan de sa part ! Il lui envoya [dire] : si tu ne viens pas, je te frapperai d’une épine qui ne fait pas couler le sang.
אתאי לקמיה דרב נחמן שלח ליה תא לא אתא אמר מאי איתי הא שיירה וקנו מינה שלח ליה אי לא אתית מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא
Il dit aux témoins : comment l’affaire s’est-elle passée ? Ils lui dirent : elle a dit ainsi : hélas, cette femme est en train de mourir ! Il leur dit : s’il en est ainsi, elle disposait en vue de la mort, et celui qui dispose en vue de la mort peut revenir [sur sa donation].
אמר להו לסהדי היכי הוה מעשה אמרו ליה אמרה הכי ווי דקא מיתה הך איתתא אמר להו א"כ הוה מצוה מחמת מיתה ומצוה מחמת מיתה חוזר
Il a été dit : la donation partielle d’un malade alité, les Sages l’ont dite devant Rava au nom de Mar Zoutra, fils de Rav Na’hman, qui la disait au nom de Rav Na’hman : elle est comme la donation d’un bien-portant et elle est comme la donation d’un malade alité. Elle est comme la donation d’un bien-portant en ce que, s’il se rétablit, il ne peut revenir [sur elle] ; et elle est comme la donation d’un malade alité en ce qu’elle n’exige pas de kinyan.
איתמר מתנת שכיב מרע במקצת אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן דאמר משמיה דרב נחמן הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר והרי היא כמתנת שכיב מרע דלא בעיא קנין
Rava leur dit : ne vous ai-je pas dit de ne pas suspendre des outres vides à Rav Na’hman ? Ainsi a dit Rav Na’hman : elle est comme la donation d’un bien-portant, et elle exige un kinyan.
אמר להו רבא לאו אמינא לכו לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן הרי היא כמתנת בריא ובעיא קנין
Rava objecta à Rav Na’hman : « s’il a gardé une terre, quelle qu’elle soit, sa donation est valide » ; n’est-ce pas [même] si l’on n’a pas effectué de kinyan de sa part ? Non, si l’on a effectué un kinyan de sa part. S’il en est ainsi, dis la fin : « s’il n’a gardé aucune terre, quelle qu’elle soit, sa donation n’est pas valide » ; or si l’on a effectué un kinyan de sa part, pourquoi sa donation n’est-elle pas valide ?
איתיביה רבא לרב נחמן שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת מאי לאו דלא קנו מיניה לא דקנו מיניה אי הכי אימא סיפא לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת ואי דקנו מיניה אמאי אין מתנתו קיימת
Il lui dit : ainsi a dit Chmouel : un malade alité qui a écrit tous ses biens à d’autres, même si l’on a effectué un kinyan de sa part, s’il se rétablit, il revient [sur sa donation], car il est notoire qu’il ne disposait qu’en vue de la mort.
א"ל הכי אמר שמואל שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחרים אע"פ שקנו מידו עמד חוזר בידוע שלא היה מצוה אלא מחמת מיתה
Rav Mecharchia objecta à Rava : il arriva que la mère des fils de Rokhel était malade et dit : que ma broche soit donnée à ma fille ; et elle valait douze mané ; elle mourut, et l’on exécuta ses paroles. Là-bas, [il s’agit de quelqu’un] qui disposait en vue de la mort.
איתיביה רב משרשיא לרבא מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנתן כבינתי לבתי והוא בשנים עשר מנה ומתה וקיימו דבריה התם במצוה מחמת מיתה
Ravina objecta à Rava : celui qui dit « donnez cet acte de divorce à ma femme et cet acte d’affranchissement à mon esclave » et meurt, on ne les donne pas après sa mort ; « donnez une mané à untel » et meurt, on la donne après sa mort.
איתיביה רבינא לרבא האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה
Et d’où [sait-on] qu’on n’a pas effectué de kinyan de sa part ? Par analogie avec l’acte de divorce : de même que l’acte de divorce n’est pas susceptible de kinyan, de même ici, sans qu’on ait effectué de kinyan de sa part. Là-bas aussi, [il s’agit de quelqu’un] qui disposait en vue de la mort.
וממאי דלא קנו מיניה דומיא דגט מה גט לאו בר קנין אף האי נמי דלא קנו מיניה התם נמי במצוה מחמת מיתה
Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, a dit : la simple disposition en vue de la mort exige un kinyan ; et ces baraïtot sont enseignées [dans le cas] de celui qui distribue tous ses biens, car celle-là, ils l’ont rendue semblable à la donation du malade alité.
רב הונא בריה דרב יהושע אמר מצוה מחמת מיתה בעלמא בעיא קנין וכי תניא הני מתנייתא במחלק כל נכסיו דההיא מתנת שכיב מרע שויוה
Et la halakha est : la donation partielle d’un malade alité exige un kinyan, même s’il est mort ; celui qui dispose en vue de la mort n’exige pas de kinyan, à condition qu’il soit mort ; s’il s’est rétabli, il revient [sur sa donation], même si l’on a effectué un kinyan de sa part.
והלכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין ואע"ג דמת מצוה מחמת מיתה לא בעיא קנין והוא דמת עמד חוזר ואף על גב דקנו מיניה
Original : Bava Batra 151b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.