Ce n’est nécessaire que [pour enseigner que la chambre n’est pas vendue] même s’il lui a fixé des bornes extérieures [qui l’englobent].
לא צריכא דאע"ג דמצר ליה מצרי אבראי
Bava batra 61b בבא בתרא
Structure du débat :Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Conformément à Rav Na’hman, car Rav Na’hman a dit au nom de Rabba bar Avouha : Celui qui vend à son prochain une maison dans une grande demeure, même s’il lui a fixé comme bornes les bornes extérieures, il n’a fait qu’élargir les bornes pour lui.
כדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו
De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit qu’on appelle la maison « maison » et la demeure « demeure », c’est évident : il lui a vendu la maison, il ne lui a pas vendu la demeure. Et si l’on appelle aussi la demeure « maison », il lui a tout vendu !
היכי דמי אילימא דקרו ליה לבית בית ולבירה בירה פשיטא בית זבין ליה בירה לא זבין ליה אלא דלבירה נמי קרו לה בית כוליה זבין ליה
Ce n’est nécessaire que lorsque la plupart des gens appellent la maison « maison » et la demeure « demeure », mais qu’il y en a aussi qui appellent la demeure « maison ». On aurait pu dire qu’il lui a tout vendu ; il nous apprend [que non] : puisqu’il aurait dû écrire : « Je ne me suis rien réservé dans cette vente », et qu’il ne l’a pas écrit, déduis-en qu’il s’est fait une réserve.
לא צריכא דרובא קרו ליה לבית בית לבירה בירה ואיכא נמי דלבירה קרו ליה בית מהו דתימא כוליה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביני אלין כלום ולא כתב שמע מינה שיורי שייר
Et Rav Na’hman dit au nom de Rabba bar Avouha : Celui qui vend à son prochain un champ dans une grande vallée, même s’il lui a fixé comme bornes les bornes extérieures, il n’a fait qu’élargir les bornes pour lui.
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו
De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit qu’on appelle le champ « champ » et la vallée « vallée », c’est évident : il lui a vendu le champ, il ne lui a pas vendu la vallée. Et si l’on appelle aussi la vallée « champ », il lui a tout vendu !
היכי דמי אילימא דקרו ליה לשדה שדה ולבקעה בקעה פשיטא שדה זבין ליה בקעה לא זבין ליה ואלא דלבקעה נמי קרו לה שדה כולה זבין ליה
Ce n’est nécessaire que lorsqu’il y en a qui appellent le champ « champ » et la vallée « vallée », et qu’il y en a aussi qui appellent la vallée « champ ». On aurait pu dire qu’il lui a tout vendu ; il nous apprend [que non] : puisqu’il aurait dû lui écrire : « Je ne me suis rien réservé dans cette vente », et qu’il ne le lui a pas écrit, déduis-en qu’il s’est fait une réserve.
לא צריכא דאיכא דלשדה קרו ליה שדה ולבקעה בקעה ואיכא נמי דלבקעה קרו לה שדה מהו דתימא כוליה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב ליה לא שיירית בזביני אלין קדמי כלום ולא כתב ליה שמע מינה שיורי שייר
Et il fallait [les deux enseignements] : car s’il nous avait appris [le cas de] la maison, [on aurait dit que c’est] parce que celle-ci a un usage à part et celle-là un usage à part ; mais la vallée, qui tout entière n’a qu’un seul usage, dis qu’il lui a tout vendu.
וצריכא דאי אשמעינן בית משום דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד אבל בקעה דכולה חדא תשמישתא היא אימא כוליה זבין ליה
Et s’il nous avait appris [le cas de] la vallée, [on aurait dit que c’est] parce qu’il ne pouvait pas la lui délimiter [autrement] ; mais la maison, qu’il pouvait lui délimiter et qu’il ne lui a pas délimitée, il lui a tout vendu. Il fallait [les deux].
ואי אשמעינן בקעה משום דלא הוה ליה למימצר ליה אבל בית דהוה ליה למימצר ליה ולא מצר ליה כוליה זבין ליה צריכא
Selon qui va ce qu’a dit Rav Mari, (fils) de la fille de Chmouel (bar Chilat), au nom d’Abayé : Celui qui vend quelque chose à son prochain doit lui écrire : « Je ne me suis rien réservé dans cette vente » ? Selon qui ? Selon Rav Na’hman au nom de Rabba bar Avouha.
כמאן אזלא הא דאמר רב מרי (בריה) דבת שמואל (בר שילת) משמיה דאביי האי מאן דמזבני ליה מידי לחבריה צריך למכתב ליה לא שיירית בזביני אלין קדמי כלום כמאן כרב נחמן אמר רבה בר אבוה
Un homme dit à son prochain : Je te vends la terre de ’Hiyya. Il avait deux terres appelées « de ’Hiyya ». Rav Achi dit : Il lui en a dit une, il ne lui en a pas dit deux.
ההוא דא"ל לחבריה ארעא דבי חייא מזבננא לך הואי ליה תרתי ארעתא דהוה מתקרין דבי חייא אמר רב אשי חדא אמר ליה תרתי לא א"ל
Et s’il lui a dit : « des terres » sans précision, le minimum de « terres » est deux. Et s’il lui a dit : « toutes les terres », [il vend] toutes les terres qu’il possède, sauf les vergers et les jardins. Et s’il lui a dit : « tout mon domaine », même les vergers et les jardins, sauf les maisons et les esclaves.
ואי א"ל ארעתא סתמא מיעוט ארעתא שתים ואי א"ל כל ארעתא כל ארעתא דאית ליה לבר מבוסתני ופרדיסי ואי א"ל זיהרא אפילו בי בוסתני ופרדיסי לבר מבתי ועבדי
Original : Bava Batra 61b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.