Structure du débat :Michna 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Venez, sortons à la rencontre de la fiancée, la reine », et certains disent : « à la rencontre du Chabbat, la fiancée, la reine ». Rabbi Yannaï s’enveloppait [de son manteau], se tenait debout et disait : « Viens, ô fiancée ! Viens, ô fiancée ! »
בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה:
MICHNA: Celui qui fend [du bois] dans le domaine public et cause un dommage dans un domaine privé, [ou fend] dans un domaine privé et cause un dommage dans le domaine public, [ou fend] dans un domaine privé et cause un dommage dans un autre domaine privé, est tenu [de payer].
GUEMARA: Et c’est nécessaire. Car si l’on avait enseigné [seulement] : « celui qui fend dans un domaine privé et cause un dommage dans le domaine public », [on aurait dit que c’est] parce que le public y est fréquent ; mais du domaine public vers un domaine privé, où le public n’est pas fréquent, j’aurais dit que non.
גמ׳ וצריכא דאי תנא המבקע ברה"י והזיק ברה"ר משום דשכיחי רבים אבל מרה"ר לרה"י דלא שכיחי רבים אימא לא
Et si l’on avait enseigné [seulement] : du domaine public vers un domaine privé, [on aurait dit que c’est] parce que dès le départ il agit sans permission ; mais d’un domaine privé vers le domaine public, où il agit avec permission, j’aurais dit que non.
ואי תנא מרה"ר לרה"י משום דמעיקרא שלא ברשות עביד אבל מרשות היחיד לרה"ר דברשות עביד אימא לא
Et si l’on avait enseigné ces deux-là, [on aurait dit que] l’un [est tenu] parce que le public y est fréquent, et l’autre parce que c’est sans permission ; mais d’un domaine privé vers un autre domaine privé, où le public n’est pas fréquent et où dès le départ c’est avec permission, j’aurais dit que non. C’est [donc] nécessaire.
ואי תנא הנך תרתי הא משום דשכיחי רבים והא משום דשלא ברשות אבל מרה"י לרה"י אחר דלא שכיחי רבים ומעיקרא ברשות אימא לא צריכא:
Nos maîtres ont enseigné : celui qui entre sans permission dans l’échoppe d’un charpentier, et qu’un éclat de bois a jailli, l’a frappé au visage et il en est mort, [le charpentier] est exempt ; et s’il est entré avec permission, il est tenu.
ת"ר הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת פטור ואם נכנס ברשות חייב
Parce que ce n’est pas semblable à la forêt : dans la forêt, celui-ci entre dans son droit et celui-là entre dans son droit ; [ici,] celui-ci est entré dans le domaine d’autrui.
לפי שאין דומה ליער יער זה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס זה לרשות חבירו נכנס
Rava a dit : [c’est au contraire] un raisonnement a fortiori. Si, dans la forêt, où celui-ci entre de son propre chef et celui-là entre de son propre chef, [celui qui tue] est considéré comme s’il était entré avec l’accord d’autrui et il va en exil, celui-ci, qui est entré avec l’accord d’autrui, à plus forte raison !
אמר רבא ק"ו ומה יער זה לדעתו נכנס וזה לדעתו נכנס נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו וגולה זה שלדעת חבירו נכנס לא כל שכן
Rava a donc dit plutôt : que signifie « exempt de l’exil » ? Que l’exil ne lui suffit pas [pour expier]. Et telle est la raison de Rabbi Yossé bar ’Hanina : parce que c’est une [faute] involontaire proche de l’intention.
אלא אמר רבא מאי פטור מגלות דלא סגי ליה בגלות והיינו טעמא דרבי יוסי בר חנינא משום דהוי ליה שוגג קרוב למזיד
Rava objecta : « [Si le flagellateur] lui a ajouté un coup de lanière et qu’il en est mort, il va en exil à cause de lui. » Or ici, c’est une [faute] involontaire proche de l’intention, car il aurait dû penser que les gens meurent d’un seul coup de lanière, et on enseigne qu’il va en exil ! Rav Chimi de Neharde’a a dit : [il s’agit du cas] où il s’est trompé dans le compte.
מתיב רבא הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא דאיבעי אסוקי אדעתיה דמייתי אינשי בחדא רצועה וקתני הרי זה גולה אמר רב שימי מנהרדעא דטעי במנינא
Rava le frappa de sa sandale et lui dit : est-ce donc lui qui compte ? N’est-il pas enseigné : « Le plus grand des juges lit [les versets], le second compte, et le troisième dit : Frappe-le » ?
טפח ליה רבא בסנדליה אמר ליה אטו הוא מני והתניא גדול שבדיינין קורא והשני מונה והשלישי אומר הכהו
On objecta : « Celui qui lance une pierre dans le domaine public et tue [quelqu’un] va en exil. » Or ici, c’est une [faute] involontaire proche de l’intention, car il aurait dû penser que dans le domaine public les gens sont fréquents, et on enseigne qu’il va en exil !
מיתיבי הזורק את האבן לרה"ר והרג הרי זה גולה והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה דברה"ר שכיחי אינשי וקתני הרי זה גולה
Ce tas d’ordures, comment est-il ? Si le public y est fréquent, c’est intentionnel ; et si le public n’y est pas fréquent, c’est un cas de force majeure.
האי אשפה ה"ד אי דשכיחי רבים מזיד הוא ואי לא שכיחי רבים אנוס הוא
Rav Papa a dit : ce n’est nécessaire que pour un tas d’ordures où l’on a coutume d’aller se soulager la nuit et où l’on n’a pas coutume d’aller se soulager le jour, mais où il arrive que quelqu’un vienne s’asseoir. Ce n’est pas intentionnel, puisqu’on n’a pas coutume d’aller s’y soulager le jour ; ce n’est pas non plus un cas de force majeure, puisqu’il arrive que quelqu’un vienne s’asseoir.
אמר רב פפא [לא צריכא אלא] באשפה העשויה להפנות בלילה ואינה עשויה להפנות ביום ואיכא דמיקרי ויתיב מזיד לא הוי דהא אינה עשויה להפנות ביום אנוס נמי לא הוי דהא איכא דמיקרי ויתיב
Rav Papa, au nom de Rava, l’enseignait sur la première partie : « Celui qui entre sans permission dans l’échoppe d’un charpentier, et qu’un éclat de bois a jailli, l’a frappé au visage et il en est mort, [le charpentier] est exempt. » Rabbi Yossé bar ’Hanina a dit : il est tenu des quatre choses et exempt de l’exil.
רב פפא משמיה דרבא מתני לה ארישא הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור אמר רבי יוסי בר חנינא חייב בארבעה דברים ופטור מגלות
Celui qui l’enseigne sur la dernière partie, à plus forte raison [l’applique-t-il] à la première ; et celui qui l’enseigne sur la première partie, [dit] que dans la dernière, puisque c’est avec permission, il est passible de l’exil.
מאן דמתני לה אסיפא כ"ש ארישא ומאן דמתני לה ארישא אבל אסיפא כיון דברשות חייב גלות
Mais est-il passible de l’exil ? N’est-il pas enseigné : « Celui qui entre dans l’échoppe d’un forgeron, et que des étincelles ont jailli, l’ont frappé au visage et il en est mort, [le forgeron] est exempt, même s’il est entré avec permission » ?
ומי חייב גלות והתניא הנכנס לחנותו של נפח ונתזה ניצוצות וטפחה לו על פניו ומת פטור ואפילו נכנס ברשות
De quoi traitons-nous ici ? De l’apprenti des forgerons. L’apprenti des forgerons est-il là pour être tué ? [Il s’agit du cas] où son maître le presse de sortir et où il ne sort pas.
הכא במאי עסקינן בשוליא דנפחי שוליא דנפחי למקטלא קאי כשרבו מסרהב בו לצאת ואינו יוצא
Et parce que son maître le presse de sortir, il est là pour être tué ? Il pensait qu’il était sorti. S’il en est ainsi, [pour] un autre aussi !
ומשום דרבו מסרהב בו לצאת למיקטליה קאי כסבור יצא אי הכי אחר נמי
Original : Bava Kamma 32b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.