et le cas de la dent, dont l’intention n’est pas de nuire, n’est pas semblable au cas de la corne, dont l’intention est de nuire.
ולא ראי השן שאין כוונתו להזיק כראי הקרן שכוונתו להזיק
Bava kama 4a בבא קמא
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais n’est-ce pas un raisonnement a fortiori ? Si la dent, dont l’intention n’est pas de nuire, rend passible, la corne, dont l’intention est de nuire, à plus forte raison ! — C’était nécessaire : il aurait pu te venir à l’esprit de dire que c’est comme pour l’esclave et la servante : l’esclave et la servante, bien que leur intention soit de nuire, on est néanmoins exempt [pour leurs dommages] ; ici aussi, il n’y aurait pas de différence.
ולאו ק"ו הוא ומה שן שאין כוונתו להזיק חייב קרן שכוונתו להזיק לא כ"ש איצטריך ס"ד אמינא מידי דהוה אעבד ואמה עבד ואמה לאו אע"ג דכוונתן להזיק אפ"ה פטירי ה"נ לא שנא
Rav Achi dit : Est-ce que pour l’esclave et la servante il n’y a pas une raison majeure ? De peur que son maître ne l’irrite, qu’il n’aille incendier la meule de son prochain, et qu’ainsi il ne rende son maître redevable de cent mines chaque jour.
אמר רב אשי אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו ונמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום
Mais on objecte ainsi : le cas de la corne, dont l’intention est de nuire, n’est pas semblable au cas de la dent, dont l’intention n’est pas de nuire ; et le cas de la dent, dont le dommage procure un plaisir, n’est pas semblable au cas de la corne, dont le dommage ne procure pas de plaisir.
אלא פריך הכי לא ראי הקרן שכוונתו להזיק כראי השן שאין כוונתו להזיק ולא ראי השן שיש הנאה להזיקו כראי הקרן שאין הנאה להזיקו
Et la patte, pourquoi l’a-t-il omise ? « Et lorsque [l’un d’eux] a causé un dommage, le responsable du dommage est tenu » : pour inclure la patte.
ורגל מאי שייריה כשהזיק חב המזיק לאתויי רגל
Qu’il l’enseigne explicitement !
וליתנייה בהדיא
Mais Rava dit : [La Michna] a mentionné le bœuf pour sa patte et le mav’é pour sa dent, et voici ce qu’elle dit : le cas de la patte, dont le dommage est fréquent, n’est pas semblable au cas de la dent, dont le dommage n’est pas fréquent ; et le cas de la dent, dont le dommage procure un plaisir, n’est pas semblable au cas de la patte, dont le dommage ne procure pas de plaisir.
אלא אמר רבא תנא שור לרגלו ומבעה לשינו וה"ק לא ראי הרגל שהזיקה מצוי כראי השן שאין הזיקה מצוי ולא ראי השן שיש הנאה להזיקו כראי הרגל שאין הנאה להזיקו
Et la corne, pourquoi l’a-t-il omise ? « Et lorsque [l’un d’eux] a causé un dommage, le responsable du dommage est tenu » : pour inclure la corne.
וקרן מאי שייריה כשהזיק חב המזיק לאתויי קרן
Qu’il l’enseigne explicitement ! — Il traite de ceux qui sont avertis dès l’origine ; de ceux qui sont d’abord inoffensifs et finalement avertis, il ne traite pas.
וליתנייה בהדיא במועדין מתחילתן קמיירי בתמין ולבסוף מועדין לא קמיירי
Et Chmouel, pourquoi ne dit-il pas comme Rav ? Il te dira : s’il te venait à l’esprit [qu’il s’agit de] l’homme, voici qu’on enseigne dans la suite : « Le bœuf averti, le bœuf qui cause un dommage dans le domaine de la victime, et l’homme. »
ושמואל מ"ט לא אמר כרב אמר לך אי סלקא דעתך אדם הא קתני סיפא שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם
Qu’il l’enseigne au début ! — Il traite [d’abord] des dommages causés par les biens ; des dommages causés par la personne elle-même, il ne traite pas.
וליתני ברישא בנזקי ממון קמיירי בנזקי גופו לא קמיירי
Et pour Rav aussi, on enseigne bien « l’homme » dans la suite ! Rav te dira : celui-là vient pour le compter parmi les [êtres] avertis.
ורב נמי הא קתני אדם בסיפא אמר לך רב ההוא למחשביה בהדי מועדין הוא דאתא
Et que [signifie] « n’est pas semblable » ?
ומאי לא הרי
Voici ce qu’il dit : le cas du bœuf, [pour lequel le propriétaire] paie la rançon, n’est pas semblable au cas de l’homme, qui ne paie pas la rançon ; et le cas de l’homme, qui est passible de quatre choses [supplémentaires], n’est pas semblable au cas du bœuf, pour lequel il n’y a pas les quatre choses.
ה"ק לא ראי השור שמשלם את הכופר כראי האדם שאין משלם את הכופר ולא ראי האדם שחייב בארבעה דברים כראי השור שאין בו ארבעה דברים
« Le point commun entre eux est que leur nature est de causer des dommages. » Le bœuf, sa nature est-elle de causer des dommages ? [Il s’agit] d’un [bœuf] averti. Et le [bœuf] averti, sa nature est-elle de causer des dommages ? Puisqu’il a été déclaré averti, c’est devenu son habitude.
הצד השוה שבהן שדרכן להזיק וכי שור דרכו להזיק במועד ומועד דרכו להזיק כיון דאייעד אורחיה הוא
L’homme, sa nature est-elle de causer des dommages ? [Il s’agit] de l’homme endormi. L’homme endormi, sa nature est-elle de causer des dommages ? Puisqu’il replie et étend [ses membres], c’est son habitude.
אדם דרכו להזיק בישן ישן דרכו להזיק כיון דכייף ופשיט אורחיה הוא
« Et leur garde t’incombe. » L’homme, la garde de son corps lui incombe à lui-même !
ושמירתן עליך אדם שמירת גופו עליו הוא
Et selon ton raisonnement, ce qu’enseigne Karna : « Il y a quatre catégories principales de dommages, et l’homme est l’une d’elles » — l’homme, la garde de son corps lui incombe à lui-même ! Mais, comme Rabbi Abbahou l’a dit au récitant : Enseigne : « L’homme, la garde de son corps lui incombe »,
ולטעמיך הא דתני קרנא ארבעה אבות נזיקין ואדם אחד מהן אדם שמירת גופו עליו הוא אלא כדאמר ליה רבי אבהו לתנא תני אדם שמירת גופו עליו
Original : Bava Kamma 4a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.