les sarments et les roseaux, et tous deux fournissent les roseaux.
בזמורות ובקנים ושניהם מספקין את הקנים:
Bava metsi’a 103b בבא מציעא
Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
GUEMARA: On a enseigné : Là où l’on a coutume de moissonner, il n’a pas le droit d’arracher ; d’arracher, il n’a pas le droit de moissonner ; et chacun des deux peut s’opposer à l’autre.
גמ׳ תנא מקום שנהגו לקצור אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור ושניהם מעכבין זה על זה
[Là où l’on a coutume de] moissonner, il n’a pas le droit d’arracher : celui-ci [le propriétaire] dit : « Je veux que le chaume reste sur ma terre », et celui-là dit : « Je ne puis [faire autrement]. » [Là où l’on a coutume d’]arracher, il n’a pas le droit de moissonner : celui-ci dit : « Je veux que ma terre soit nettoyée », et celui-là dit : « Je veux la paille. »
לקצור אינו רשאי לעקור האי אמר בעינא דתתבן לי ארעאי והאי אמר לא מצינא לעקור אינו רשאי לקצור האי אמר בעינא דתינקר ארעאי והאי אמר בעינא תיבנא
« Et chacun des deux peut s’opposer à l’autre » : à quoi bon le dire ? Il explique la raison : pour quelle raison, [là où l’on a coutume de] moissonner, n’a-t-il pas le droit d’arracher, et [là où l’on a coutume d’]arracher, n’a-t-il pas le droit de moissonner ? Parce que chacun des deux peut s’opposer à l’autre.
ושניהם מעכבין זה על זה למה לי מה טעם קאמר מה טעם לקצור אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור משום דשניהם מעכבין זה על זה:
« De labourer après, il labourera » : c’est évident ! — C’est nécessaire dans un lieu où l’on ne désherbe pas, et lui est allé désherber : on aurait pu dire qu’il peut lui dire : « Si j’ai désherbé, c’est en sachant que je ne labourerais pas [après la récolte] » ; on nous enseigne qu’il aurait dû le lui préciser.
לחרוש אחריו יחרוש: פשיטא לא צריכא באתרא דלא מנכשי ואזל איהו ונכיש מהו דתימא אמר ליה האי דנכישנא אדעתא דלא כריבנא לה קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:
« Tout est selon la coutume du pays » : « tout » vient inclure quoi ? Cela vient inclure ce que les rabbins ont enseigné : Là où l’on a coutume de louer [en métayage] les arbres avec la terre, on les loue ; là où l’on n’a pas coutume de les louer, on ne les loue pas.
הכל כמנהג המדינה: הכל לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר מקום שנהגו להשכיר אילנות על גבי קרקע משכירין מקום שאין נהגו להשכיר אין משכירין
« Là où l’on a coutume de louer, on loue » : c’est évident ! — C’est nécessaire dans le cas où tout le monde donne [au métayer] le tiers, et lui a donné le quart : on aurait pu dire qu’il peut lui dire : « Si je t’ai diminué [ta part], c’est en pensant que je ne te donnerais pas les arbres » ; on nous enseigne qu’il aurait dû le lui préciser.
מקום שנהגו להשכיר משכירין פשיטא לא צריכא דכ"ע יהבי בתילתא ואזל איהו ויהביה בריבעא מהו דתימא דאמר ליה האי דבצרי לך אדעתא דלא יהיבנא לך באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:
« Là où l’on a coutume de ne pas louer, on ne loue pas » : c’est évident ! — C’est nécessaire dans le cas où tout le monde prend [en métayage] pour le quart, et lui l’a pris pour le tiers : on aurait pu dire qu’il peut lui dire : « Si je t’ai donné davantage, c’est en pensant que tu me donnerais les arbres » ; on nous enseigne qu’il aurait dû le lui préciser.
מקום שנהגו שלא להשכיר אין משכירין: פשיטא לא צריכא דכ"ע מקבלי בריבעא ואזל איהו וקיבלה בתילתא מהו דתימא א"ל האי דטפאי לך אדעתא דיהבת לי באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:
« De même qu’ils partagent le grain, ils partagent la paille et le chaume » : Rav Yossef a dit : En Babylonie, on a coutume de ne pas donner la paille au métayer. Quelle en est la conséquence pratique ? Si quelqu’un la donne, c’est qu’il est généreux, et nous n’en tirons pas de règle.
כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש: אמר רב יוסף בבבל נהיגו דלא יהיבי תיבנא לאריסא למאי נפקא מינה דאי איכא איניש דיהיב עין יפה הוא ולא גמרינן מיניה
Rav Yossef a dit : Le tronc creux [d’irrigation], le seau, la roue à eau et les roseaux de la clôture sont [à la charge] du propriétaire, et la clôture elle-même du métayer. La règle générale : tout l’essentiel de la protection incombe au propriétaire, la garde supplémentaire au métayer. Rav Yossef a dit encore : La bêche, le panier, le seau à puiser et la conduite d’eau sont [à la charge] du propriétaire ; le métayer travaille aux canaux d’irrigation. [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
אמר רב יוסף בוכרא וטפתא וארכבתא וקני דחיזרא דבעל הבית וחיזרא גופיה דאריסא כללא דמילתא כל עיקר בלמא דבעל הבית נטירותא יתירתא דאריסא ואמר רב יוסף מרא וזבילא ודוולא וזרנוקא דבעל הבית אריסא עביד בי יאורי:
« De même qu’ils partagent le vin, ils partagent les sarments et les roseaux » : à quoi servent les roseaux ? À l’école de Rabbi Yannaï, on a dit : Ce sont des roseaux lisses sur lesquels on dresse les vignes.
כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים: קנים מאי עבידתייהו אמרי דבי רבי ינאי קנים המוחלקין שבהן מעמידין את הגפנים:
« Et tous deux fournissent les roseaux » : à quoi bon le dire ? Il explique la raison : pour quelle raison tous deux partagent-ils les roseaux ? Parce que tous deux fournissent les roseaux.
ושניהם מספקין את הקנים: למה לי מה טעם קאמר מה טעם שניהם חולקין בקנים משום דשניהם מספקין את הקנים:
MICHNA: Celui qui prend en métayage un champ de son prochain, et c’est un champ irrigué ou un champ d’arbres : si la source s’est tarie ou si l’arbre a été coupé, il ne lui réduit pas son fermage. S’il lui a dit : « Afferme-moi ce champ irrigué » ou « ce champ d’arbres », et que la source s’est tarie ou que l’arbre a été coupé, il lui réduit son fermage.
מתני׳ המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו:
GUEMARA: De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit que le grand fleuve s’est tari, pourquoi ne lui réduit-il pas son fermage ? Qu’il lui dise que c’est un fléau qui frappe toute la région ! Rav Papa a dit : Il s’agit du cas où le petit cours d’eau s’est tari, car il peut lui dire :
גמ׳ היכי דמי אילימא דיבש נהרא רבה אמאי אינו מנכה לו מן חכורו נימא ליה מכת מדינה היא אמר רב פפא דיבש נהרא זוטא דאמר ליה
Original : Bava Metzia 103b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.