« Tu aurais dû apporter [l’eau] avec un seau. »
איבעי לך לאתויי בדוולא
Bava metsi’a 104a בבא מציעא
Structure du débat :Michna 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav Papa a dit : Ces deux premières michnayot s’appliquent aussi bien au fermage qu’au métayage ; à partir de là, ce qui s’applique au métayage ne s’applique pas au fermage, et ce qui s’applique au fermage ne s’applique pas au métayage.
אמר רב פפא הני תרתי מתניתא קמייתא משכחת לה בין בחכרנותא בין בקבלנותא מכאן ואילך דאיתא בקבלנותא ליתא בחכרנותא ודאיתא בחכרנותא ליתא בקבלנותא:
« S’il lui a dit : Afferme-moi ce champ irrigué », etc. Mais pourquoi ? Qu’il lui dise : « Je ne t’ai indiqué qu’un nom » ! N’a-t-on pas enseigné : Celui qui dit à son prochain : « Je te vends une terre d’un beit kor », même si elle ne fait qu’un létekh, [l’acheteur] a acquis, car il ne lui a vendu qu’un nom — à condition qu’on l’appelle « beit kor ».
אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זה [וכו']: ואמאי לימא ליה שמא בעלמא אמרי לך מי לא תניא האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאין בו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי בית כור
« Je te vends une vigne », même s’il n’y a pas de ceps, il a acquis, car il ne lui a vendu qu’un nom — à condition qu’on l’appelle « vigne ». « Je te vends un verger », même s’il n’y a pas de grenadiers, il a acquis, car il ne lui a vendu qu’un nom — à condition qu’on l’appelle « verger ». On voit donc qu’il peut lui dire : « Je ne t’ai indiqué qu’un nom » ; ici aussi, qu’il lui dise : « Je ne t’ai indiqué qu’un nom » !
כרמא אני מוכר לך אע"פ שאין בו גפנים הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי כרמא פרדס אני מוכר לך אע"פ שאין בו רמונים הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי פרדסא אלמא אמר ליה שמא בעלמא אמרי לך הכא נמי נימא ליה שמא בעלמא אמרי לך
Chmouel a dit : Il n’y a pas de difficulté : ici, c’est le bailleur qui l’a dit au preneur ; là, c’est le preneur qui l’a dit au bailleur. Si c’est le bailleur qui l’a dit au preneur, il ne lui a indiqué qu’un nom ; si c’est le preneur qui l’a dit au bailleur, c’est qu’il y tenait.
אמר שמואל לא קשיא הא דאמר ליה מחכיר לחוכר הא דאמר ליה חוכר למחכיר אמר ליה מחכיר לחוכר שמא בעלמא א"ל א"ל חוכר למחכיר קפידא
Ravina a dit : Dans un cas comme dans l’autre, c’est le bailleur qui l’a dit au preneur ; puisqu’il dit « ce », cela implique que nous parlons du cas où [le preneur] s’y trouve [déjà]. Pourquoi lui faut-il dire « champ irrigué » ? Pour lui dire : un champ irrigué tel qu’il se présente maintenant.
רבינא אמר אידי ואידי דא"ל מחכיר לחוכר מדקאמר זה מכלל דקאי בגוה עסקינן בית השלחין למה ליה למימר דקאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא:
MICHNA: Celui qui prend en métayage un champ de son prochain et le laisse en friche, on évalue combien il était susceptible de produire et il le lui paie, car c’est ainsi qu’il lui écrit : « Si je laisse en friche et ne cultive pas, je paierai selon le meilleur [rendement]. »
מתני׳ המקבל שדה מחבירו והובירה שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא:
GUEMARA: Rabbi Meïr interprétait le langage des gens ordinaires, comme on l’a enseigné : Rabbi Meïr dit : « Si je laisse en friche et ne cultive pas, je paierai selon le meilleur [rendement]. »
גמ׳ ר"מ היה דורש לשון הדיוט דתניא ר"מ אומר אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא
Rabbi Yehouda interprétait le langage des gens ordinaires, comme on l’a enseigné : Rabbi Yehouda dit : Un homme apporte pour sa femme le sacrifice du riche, ainsi que tout sacrifice dont elle est redevable, car c’est ainsi qu’il lui écrit : « La responsabilité que tu as envers moi depuis auparavant. »
רבי יהודה היה דורש לשון הדיוט דתניא ר' יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכן כל קרבן וקרבן שהיא חייבת שכך כותב לה אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא
Hillel l’Ancien interprétait le langage des gens ordinaires, comme on l’a enseigné : Les gens d’Alexandrie consacraient [par les fiançailles] leurs femmes, et au moment où elles entraient sous le dais nuptial, d’autres venaient les leur ravir. Les Sages voulurent déclarer leurs enfants mamzerim.
הלל הזקן היה דורש לשון הדיוט דתניא אנשי אלכסנדריא היו מקדשין את נשותיהם ובשעת כניסתן לחופה באין אחרים וחוטפים אותם מהן ובקשו חכמים לעשות בניהם ממזרים
Hillel l’Ancien leur dit : Apportez-moi l’acte de mariage de vos mères. Ils lui apportèrent l’acte de mariage de leurs mères, et il trouva qu’il y était écrit : « Lorsque tu entreras sous le dais nuptial, sois pour moi une épouse. » Et ils ne déclarèrent pas leurs enfants mamzerim.
אמר להן הלל הזקן הביאו לי כתובת אמכם הביאו לו כתובת אמן ומצא שכתוב בהן לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו ולא עשו בניהם ממזרים
Rabbi Yehochoua ben Kor’ha interprétait le langage des gens ordinaires, comme on l’a enseigné : Rabbi Yehochoua ben Kor’ha dit : Celui qui prête à son prochain ne prendra pas de gage au-delà de sa créance, car c’est ainsi qu’il lui écrit : « Le paiement que tu as sur moi [sera pris] sur ceci. »
ר"י בן קרחה היה דורש לשון הדיוט דתניא ר"י בן קרחה אומר המלוה את חבירו לא ימשכננו יותר מחובו שכך כותב לו תשלומתא דאית לך עלי כל קבל דיכי
La raison est qu’il lui a écrit ainsi ; s’il ne lui avait pas écrit ainsi, [le gage] ne l’aurait donc pas acquis ? Or Rabbi Yo’hanan a dit : S’il a pris un gage, le lui a rendu, et que [le débiteur] est mort, il le reprend des mains de ses fils !
טעמא דכתב ליה הכי הא אי לא כתב ליה הכי לא קניא והא אמר רבי יוחנן משכנו והשיב לו המשכון ומת שומטו מעל גבי בניו
Original : Bava Metzia 104a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.