on les vendra pour du bois, on en achètera une terre, et lui en mangera les fruits. — Dis : et ils ont vieilli.
ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אימא והזקינו
Bava metsi’a 110a בבא מציעא
Structure du débat :Question 2Halakha 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et si tu veux, dis : non ; n’avons-nous pas établi que celle-ci [concerne le cas] où ils lui sont échus dans un champ d’autrui, de sorte que le capital s’épuise ?
ואיבעית אימא לאו מי אוקימנא לההיא כגון שנפלו לה בשדה אחרת דקא כליא קרנא:
Un acte où étaient écrites « des années » sans précision : le prêteur dit trois, l’emprunteur dit deux ; le prêteur a devancé [l’autre] et a mangé les fruits. Qui est cru ? Rav Yehouda a dit : La terre reste dans la présomption de son propriétaire. Rav Kahana a dit : Les fruits restent dans la présomption de ceux qui les ont mangés.
ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אמר שלש לוה אמר שתים קדים מלוה ואכלינהו לפירי מי נאמן רב יהודה אמר קרקע בחזקת בעליה קיימא רב כהנא אמר פירות בחזקת אוכליהן קיימי
Et la halakha est conforme à Rav Kahana, qui a dit : Les fruits restent dans la présomption de ceux qui les ont mangés. Mais nous tenons pourtant que la halakha est conforme à Rav Na’hman, qui a dit : La terre reste dans la présomption de son propriétaire !
והלכתא כוותיה דרב כהנא דאמר פירות בחזקת אוכליהן קיימי והא קי"ל דהלכתא כוותיה דרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת
Là, c’est une chose qui n’est pas destinée à être révélée ; ici, c’est une chose destinée à être révélée, et nous ne faisons pas se déranger le tribunal deux fois.
התם מילתא דלא עבידא לאיגלויי היא הכא מילתא דעבידא לאיגלויי היא ואטרוחי בי דינא תרי זמני לא מטרחינן
Le prêteur dit cinq, l’emprunteur dit trois. [L’emprunteur] lui dit : « Apporte-moi ton acte. » Il lui dit : « L’acte s’est perdu. » Rav Yehouda a dit : Le prêteur est cru, par migo : s’il voulait, il dirait : « Elle est achetée [et] entre mes mains. »
מלוה אומר חמש לוה אומר שלש א"ל אייתי לי שטרך א"ל שטרא אירכס לי אמר רב יהודה מלוה נאמן מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי
Rav Papa dit à Rav Achi : Rav Zevid et Rav ’Avira ne partagent pas cet [avis] de Rav Yehouda. Pourquoi ? Cet acte, puisqu’il est destiné au recouvrement, on y fait attention ; c’est donc qu’il a dissimulé son acte en pensant : « J’en mangerai [les fruits] deux années de plus. »
א"ל רב פפא לרב אשי רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה מאי טעמא האי שטרא כיון דלגוביינא קאי מיזהר זהיר ביה ומיכבש הוא דכבשיה לשטריה סבר אוכלה תרתין שנין יתירתא
Ravina dit à Rav Achi : S’il en est ainsi, ce gage foncier de Soura, où l’on écrit : « À l’expiration de ces années, cette terre sortira sans argent », si [le créancier] a dissimulé l’acte de gage et dit : « Elle est achetée [et] entre mes mains », serait-il aussi cru ? Les rabbins institueraient-ils une chose qui mène à un préjudice ? Il lui dit : Là, les rabbins ont institué pour lui que le propriétaire de la terre paie l’impôt foncier et entretient les fossés.
א"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה האי משכנתא דסורא דכתבי הכי במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף היכא דכבשיה לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא בידי הכי נמי דמהימן וכי מתקני רבנן מילתא דאתי בה [לידי] פסידא א"ל התם תקינו ליה רבנן דמרי ארעא יהיב טסקא וכרי כריא
Une terre qui n’a pas de fossés, et dont il ne paie pas l’impôt, qu’en est-il ? Il lui dit : Il aurait dû protester. S’il n’a pas protesté, qu’y faire ? C’est lui-même qui s’est causé la perte.
ארעא דלית לה כריא ולא יהיב טסקא מאי א"ל איבעי ליה למחויי לא אימחא מאי איהו הוא דאפסיד אנפשיה
Le métayer dit : « Je suis entré [dans le champ] pour la moitié », et le propriétaire dit : « Je l’y ai fait entrer pour le tiers. » Qui est cru ? Rav Yehouda a dit : Le propriétaire est cru. Rav Na’hman a dit : Tout est selon la coutume du pays.
אריס אומר למחצה ירדתי ובעל הבית אומר לשליש הורדתיו מי נאמן רב יהודה אמר בעל הבית נאמן רב נחמן אמר הכל כמנהג המדינה
On a voulu en déduire qu’ils ne divergent pas : celui-ci [parle] d’un lieu où le métayer prend la moitié, celui-là d’un lieu où le métayer prend le tiers.
סבור מינה לא פליגי הא באתרא דשקיל אריסא פלגא הא באתרא דשקיל אריסא תילתא
Rav Mari, fils de la fille de Chmouel, leur dit : Ainsi a dit Abayé : Même dans un lieu où le métayer prend la moitié, ils divergent. Rav Yehouda a dit : Le propriétaire est cru, car s’il voulait, il dirait : « C’est mon salarié, mon journalier. »
אמר להו רב מרי ברה דבת שמואל הכי אמר אביי אפילו באתרא דשקיל אריסא פלגא פליגי רב יהודה אמר בעל הבית נאמן דאי בעי אמר שכירי ולקיטי הוא:
Les orphelins disent : « C’est nous qui avons amélioré [la terre] », et le créancier dit : « C’est votre père qui l’a améliorée. » À qui incombe la preuve ?
יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח על מי להביא ראיה
Original : Bava Metzia 110a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.