Structure du débat :Michna 1Baraïta 3Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rabbi ’Hanina pensait dire : La terre reste dans la présomption des orphelins, et c’est au créancier d’apporter la preuve. Un vieillard leur dit : Ainsi a dit Rabbi Yo’hanan : C’est aux orphelins d’apporter la preuve. Pourquoi ? La terre, puisqu’elle est destinée au recouvrement, est considérée comme recouvrée, et c’est aux orphelins d’apporter la preuve.
סבר רבי חנינא למימר ארעא בחזקת יתמי קיימא ועל בעל חוב להביא ראיה אמר להו ההוא סבא הכי א"ר יוחנן על היתומים להביא ראיה מאי טעמא ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ועל היתומין להביא ראיה
Abayé a dit : Nous aussi, nous l’avons appris : [S’il y a] doute si celui-ci a précédé ou si celui-là a précédé, il coupe [l’arbre] et ne donne pas d’indemnité.
אמר אביי אף אנן נמי תנינא ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים
On voit donc que, puisqu’il est destiné à être coupé, nous lui disons : « Apporte une preuve et prends [l’indemnité] » ; ici aussi, [la terre engagée par] cet acte, puisqu’elle est destinée au recouvrement, est considérée comme recouvrée, et c’est aux orphelins d’apporter la preuve.
אלמא כיון דלמיקץ קיימא אמרינן ליה אייתי ראיה ושקול הכא נמי האי שטרא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ועל היתומים להביא ראיה
Les orphelins ont apporté la preuve que ce sont eux qui ont amélioré [la terre]. Rabbi ’Hanina pensait dire : Quand nous les désintéressons, nous les désintéressons en terre.
אייתו יתמי ראיה דאינהו אשבחו סבר רבי חנינא למימר כי מסלקינן להו בארעא מסלקינן להו
Mais il n’en est rien : nous les désintéressons en argent, d’après Rav Na’hman, car Rav Na’hman a dit au nom de Chmouel : Pour trois [catégories], on évalue la plus-value et on la leur règle en argent ; ce sont : le premier-né envers le fils simple,
ולא היא בדמי מסלקינן להו מדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר שמואל שלשה שמין להם את השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט
Ravina dit à Rav Achi : Est-ce à dire que Chmouel pense [que cela s’applique au] créancier envers les acheteurs ? L’acheteur a-t-il donc droit à la plus-value ? Chmouel n’a-t-il pas dit : Le créancier recouvre la plus-value ? Et si tu dis qu’il n’y a pas de difficulté — ici pour une plus-value qui atteint les épaules, là pour une plus-value qui n’atteint pas les épaules —, il y a pourtant des cas chaque jour où Chmouel fait recouvrer même la plus-value qui atteint les épaules !
א"ל רבינא לרב אשי למימרא דסבר שמואל בעל חוב ללקוחות ומי אית ליה שבחא ללוקח והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח וכי תימא לא קשיא כאן בשבח המגיע לכתפים כאן בשבח שאין מגיע לכתפים והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל אפי' בשבח המגיע לכתפים
Il n’y a pas de difficulté : ici, quand il lui réclame [une somme équivalant à] la terre et à la plus-value ; là, quand il ne lui réclame pas [une somme équivalant à] la terre et à la plus-value.
לא קשיא הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא
Et quand il ne réclame pas [une somme équivalant à] la terre et à la plus-value, [le créancier] donne de l’argent à l’acheteur et le désintéresse. Cela convient selon celui qui dit que même si l’acheteur a de l’argent, il ne peut pas désintéresser le créancier ; mais selon celui qui dit que si l’acheteur a de l’argent, il peut désintéresser le créancier, qu’il lui dise : « Si j’avais de l’argent, je t’aurais désintéressé de toute la terre ; maintenant que je n’ai pas d’argent, donne-moi un grivâ de terre dans ma terre, à hauteur de ma plus-value » !
וכי לא מסיק שיעור ארעא ושבחא דיהיב ליה זוזי ללוקח ומסלק ליה הניחא למ"ד אי אית [ליה] זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה לבעל חוב שפיר אלא למ"ד אית ליה זוזי ללוקח מצי מסלק ליה לבעל חוב ונימא ליה אי הוו לי זוזי הוה מסליקנא לך מכולא ארעא השתא דלית לי זוזי הב לי גריוא דארעא בארעאי שיעור שבחאי
MICHNA: Celui qui prend à ferme un champ de son prochain pour un septennat à sept cents zouz, la septième année est comprise dans le compte. S’il l’a pris pour sept années à sept cents zouz, la septième année n’est pas comprise dans le compte.
מתני׳ המקבל שדה מחבירו לשבוע אחד בשבע מאות זוז השביעית מן המנין קבלה הימנו שבע שנים בשבע מאות זוז אין השביעית מן המנין
Le salarié de jour recouvre [son salaire] toute la nuit ; le salarié de nuit recouvre tout le jour ; le salarié à l’heure recouvre toute la nuit et tout le jour. Le salarié à la semaine, au mois, à l’année ou au septennat : s’il a terminé de jour, il recouvre tout le jour ; s’il a terminé de nuit, il recouvre toute la nuit et tout le jour.
שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום:
GUEMARA: Les rabbins ont enseigné : D’où [sait-on] que le salarié de jour recouvre toute la nuit ? Le verset dit : « Le salaire du salarié ne passera pas la nuit chez toi jusqu’au matin » (Lv 19, 13). Et d’où [sait-on] que le salarié de nuit recouvre tout le jour ? Car il est dit : « Le jour même, tu donneras son salaire » (Dt 24, 15).
גמ׳ ת"ר מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה ת"ל (ויקרא יט, יג) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום שנאמר (דברים כד, טו) ביומו תתן שכרו
Les rabbins ont enseigné : Du fait qu’il est dit : « Le salaire du salarié ne passera pas la nuit chez toi », ne sais-je pas que c’est jusqu’au matin ? Pourquoi le verset dit-il « jusqu’au matin » ? Pour enseigner qu’on ne transgresse que jusqu’au premier matin seulement.
ת"ר ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך איני יודע שעד בקר מה ת"ל עד בקר מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד
Au-delà, qu’en est-il ? Rav a dit : On transgresse l’interdit de « ne tarde pas ». Rav Yossef a dit : Quel est le verset ? « Ne dis pas à ton prochain : Va et reviens, demain je donnerai, alors que tu l’as avec toi » (Pr 3, 28).
מכאן ואילך מאי אמר רב עובר משום בל תשהא אמר רב יוסף מאי קראה (משלי ג, כח) אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך
Les rabbins ont enseigné : Celui qui dit à son prochain : « Va m’engager des ouvriers », aucun des deux ne transgresse « ne laisse pas passer la nuit » : celui-ci parce qu’il ne les a pas engagés,
ת"ר האומר לחבירו צא שכור לי פועלים שניהן אין עוברין משום בל תלין זה לפי שלא שכרן
Original : Bava Metzia 110b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.