Structure du débat :Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Elles sont à toi » : on ne l’écoute pas. Une fois que [l’autre] l’a accepté, s’il lui dit : « Voici tes dépenses, et je reprends ce qui est à moi », on ne l’écoute pas.
הגיעוך אין שומעין לו משקבל עליו אמר לו הילך את יציאותיך ואני אטול את שלי אין שומעין לו
Celui qui engage un ouvrier pour travailler avec lui dans la paille et le chaume, et [l’ouvrier] lui dit : « Donne-moi mon salaire », et il lui répond : « Prends ce que tu as travaillé comme salaire » : on ne l’écoute pas. Une fois que [l’ouvrier] l’a accepté, s’il lui dit : « Voici ton salaire, et je reprends ce qui est à moi », on ne l’écoute pas.
השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש ואמר לו תן לי שכרי ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו משקבל עליו ואמר לו הילך שכרך ואני אטול את שלי אין שומעין לו:
GUEMARA: « S’est percé » : Rav a dit : dans sa majeure partie ; et Chmouel a dit : de quatre [palmes]. Rav a dit : dans sa majeure partie ; mais de quatre, un homme peut semer moitié en bas et moitié en haut. Et Chmouel a dit : de quatre ; un homme ne sème pas moitié en bas et moitié en haut.
גמ׳ נפחתה רב אמר ברובה ושמואל אמר בארבע רב אמר ברובה אבל בארבע אדם זורע חציו למטה וחציו למעלה ושמואל אמר בארבע אין אדם זורע חציו למטה וחציו למעלה
Et c’est nécessaire : s’il nous avait appris [seulement] l’habitation, c’est en ce cas que Chmouel le dit, parce que les gens n’ont pas coutume d’habiter un peu ici et un peu là ; mais pour les semailles, les gens ont coutume de semer un peu ici et un peu là, et je dirais qu’il est d’accord avec Rav. Et si cela avait été dit [seulement] de ce cas-ci, c’est en ce cas que Rav le dit ; mais dans l’autre, je dirais qu’il est d’accord avec Chmouel. C’est donc nécessaire.
וצריכא דאי אשמועינן דירה בהא קאמר שמואל משום דלא עבידי אינשי דדיירי פורתא הכא ופורתא הכא אבל לענין זריעה עבידי אינשי דזרעי הכא פורתא והכא פורתא אימא מודה ליה לרב ואי איתמר בהך בהך קאמר רב אבל בהא אימא מודה ליה לשמואל צריכא:
« Celui dont le mur », etc. Puisqu’il enseigne à la fin : « Voici tes dépenses », cela implique que nous parlons du cas où il les a déblayées. La raison est qu’il les a déblayées ; s’il ne les a pas déblayées, non.
מי שהיה כותלו כו': הא מדקתני סיפא הילך יציאותיך מכלל דפנינהו עסקינן טעמא דפנינהו הא לא פנינהו לא
car s’il nous avait appris le premier cas, [on aurait dit que] lorsqu’il lui dit « Elles sont à toi », on ne l’écoute pas parce que [l’autre] n’a pas de salaire chez lui ; mais ici, où il a son salaire chez lui, je dirais qu’on l’écoute, car les gens disent : « De ton débiteur, accepte même du son en paiement. »
דאי אשמועינן להך קמייתא דכי קאמר ליה הגיעוך אין שומעין לו משום דלית ליה אגרא גביה אבל הכא דאית ליה אגרא גביה אימא שומעין לו דאמרי אינשי ממרי רשותיך פארי אפרע
Et s’il nous avait appris ce cas-ci, [on aurait dit que] ici, une fois qu’il l’a accepté, on ne l’écoute pas parce qu’il a son salaire chez lui ; mais là, où il n’a pas de salaire chez lui, je dirais qu’on l’écoute. C’est donc nécessaire.
ואי אשמועינן הכא הכא שמשקבל עליו אין שומעין לו משום דאית ליה אגרא גביה אבל הכא דלית ליה אגרא גביה אימא שומעין לו צריכא:
« On ne l’écoute pas. » Mais on a enseigné : On l’écoute ! Rav Na’hman a dit : Il n’y a pas de difficulté : ici, dans son propre [bien] ; là, dans celui de son prochain.
אין שומעין לו: והתניא שומעין לו אמר רב נחמן לא קשיא כאן בשלו כאן בשל חבירו
Rabba dit à Rav Na’hman : Dans le sien, quelle est la raison ? Parce que [l’ouvrier] lui dit : « Le salaire est à ta charge. » Dans celui de son prochain aussi, son salaire est à sa charge, car on a enseigné : Celui qui engage un ouvrier pour travailler dans le sien et lui montre celui de son prochain lui paie son salaire intégralement, puis reprend au propriétaire ce dont il l’a fait profiter.
א"ל רבה לרב נחמן בשלו מ"ט דא"ל אגרא עלך בשל חבירו נמי שכרו עליו דתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנה אותו
Rava objecta à Rav Na’hman : La trouvaille d’un ouvrier est à lui-même. Quand ? Lorsque le maître de maison lui a dit : « Désherbe avec moi aujourd’hui » ou « Bêche avec moi aujourd’hui » ; mais s’il lui a dit : « Fais du travail avec moi aujourd’hui », sa trouvaille est au maître de maison.
איתיביה רבא לרב נחמן מציאת פועל לעצמו אימתי בזמן שאמר לו בעל הבית נכש עמי היום או עדור עמי היום אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבעל הבית
Rabba a dit : [L’acquisition par] le regard d’un bien abandonné est une controverse de tannaïm, car nous avons appris : Les gardiens des repousses spontanées de la septième année prennent leur salaire du prélèvement de la chambre [du Temple]. Rabbi Yossé dit : Celui qui le veut se porte volontaire et garde gratuitement. On lui dit : Tu dis ainsi ? Ils ne viendraient pas [des fonds] de la communauté !
אמר רבה הבטה בהפקר תנאי היא דתנן שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יוסי אומר הרוצה מתנדב הוא ושומר חנם אמרו לו אתה אומר כן אין באין משל צבור
N’est-ce pas sur ceci qu’ils divergent : le premier tanna pense que le regard d’un bien abandonné acquiert ; si on lui donne un salaire, oui [elles sont à la communauté], et sinon, non. Et Rabbi Yossé pense que le regard d’un bien abandonné n’acquiert pas, et c’est quand la communauté va les apporter qu’elle les acquiert.
מאי לאו בהא קמיפלגי דת"ק סבר הבטה בהפקר קני ואי יהיבי ליה אגרא אין ואי לא לא ורבי יוסי סבר הבטה בהפקר לא קני וכי אזלי צבור ומייתי השתא הוא דקא זכי ביה
Et que [signifie] « Tu dis ainsi » ? Ils lui disaient ceci : D’après tes paroles, selon nos paroles, l’omer et les deux pains ne viendraient pas [des fonds] de la communauté.
ומה אתה אומר הכי קאמרי ליה מדבריך לדברינו אין עומר ושתי לחם באין משל צבור
Rava a dit : Non : tous admettent que le regard d’un bien abandonné acquiert ; et ici, ils divergent sur la crainte qu’il ne les transmette pas comme il faut. Les rabbins pensent qu’on lui donne un salaire, car sinon nous craignons qu’il ne les transmette pas comme il faut.
אמר רבא לא דכ"ע הבטה בהפקר קני והכא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה קמיפלגי דרבנן סברי יהבינן ליה אגרא ואי לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה
Rabbi Yossé pense que nous ne craignons pas qu’il ne les transmette pas comme il faut. Et que [signifie] « Tu dis ainsi » ? Ils lui disaient ceci : D’après tes paroles, selon nos paroles — puisque nous craignons qu’il ne les transmette pas comme il faut —, l’omer et les deux pains ne viendraient pas [des fonds] de la communauté.
רבי יוסי סבר לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ומה אתה אומר הכי קאמרי ליה מדבריך לדברינו דחיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה אין עומר ושתי לחם באין משל צבור
Certains disent que Rava a dit : Tous admettent que le regard d’un bien abandonné n’acquiert pas ; et ici, ils divergent sur la crainte des hommes de force. Le premier tanna pense que les rabbins ont institué de lui donner quatre zouz, pour que les hommes de force l’apprennent et s’en écartent ; et Rabbi Yossé pense qu’ils ne l’ont pas institué.
איכא דאמרי רבא אמר דכ"ע הבטה בהפקר לא קני והכא בחיישינן לבעלי זרועות קמיפלגי דת"ק סבר דתקינו רבנן למיתב ליה ארבע זוזי כי היכי דלישמעי בעלי זרועות וליפרשו מינייהו ור' יוסי סבר לא תקינו
Original : Bava Metzia 118a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.