Ici, [il s’agit] d’un bien-portant ; là, d’un mourant.
הא בבריא והא בשכיב מרע
Bava metsi’a 19b בבא מציעא
La Michna, qui enseigne « mais s’il dit remettez-les, on les remet », [parle] d’un mourant, qui est en mesure de se rétracter.
מתניתין דקתני הא אמר תנו נותנין בשכיב מרע דבר מהדר הוא
Car nous disons : qu’y a-t-il à dire ? Peut-être l’a-t-il d’abord écrite pour celui-ci, s’est ravisé et ne la lui a pas remise, puis l’a écrite pour un autre homme et la lui a remise, et à présent il se rétracte envers celui à qui il l’a remise ?
דאמרינן מאי איכא למימר דלמא כתבה מעיקרא להאי ואמליך ולא יהבה ניהליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהביה ניהליה השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ניהליה
S’il la lui a remise sous forme de don d’un bien-portant, il n’y a pas de dommage, car lorsque deux [actes] sortent, le dernier acquiert, puisqu’il s’est rétracté du premier.
אי במתנת בריא יהבה ליה לית ליה פסידא דכי נפקא תרתי בתרייתא זכי דהא הדר ביה מקמייתא
Si aussi il la lui a remise sous forme de don d’un mourant, il n’y a pas de dommage, car le dernier acquiert, puisqu’il s’est rétracté du premier.
אי במתנת שכיב מרע נמי יהבה ניהליה לית בה פסידא דבתרייתא זכי דקא הדר ביה מקמייתא
Lorsque la baraïta enseigne « même si les deux le reconnaissent, il ne les rendra ni à l’un ni à l’autre », [elle parle] d’un bien-portant, qui n’est pas en mesure de se rétracter.
כי קתני בברייתא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריא דלאו בר מהדר הוא
Car nous disons : peut-être l’a-t-il d’abord écrite pour celui-ci, s’est ravisé et ne la lui a pas remise, puis l’a écrite pour un autre homme et la lui a remise, et à présent il se rétracte envers celui à qui il l’a remise, et pense : « Me rétracter, je ne le peux pas ; je vais leur dire que c’est à celui-ci que je l’ai donnée, et qu’ils lui rendent l’acte, afin que, quand il produira cet acte, qui est antérieur, ce soit lui qui acquière. »
דאמרינן דלמא כתבה להאי מעיקרא ואמליך ולא יהבה ליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהבה ליה השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ליה וסבר מהדר לא מצינא הדרנא בי אימר להו דאנא להאי יהבתא וניהדרו ניהליה כתבא כי היכי דכי מפיק האי כתבא דקדים זכה ביה הוא
Nous lui disons donc : « Nous ne donnerons pas cet acte à celui-ci ; peut-être l’as-tu écrit sans le lui remettre, l’as-tu donné à un autre homme et te rétractes-tu maintenant. Si tu ne l’as pas donné à un autre homme et que tu veux le donner à celui-ci, écris-lui maintenant un autre acte et remets-le-lui ; car si tu l’as donné à un autre homme, il n’y a pas de dommage, puisque le premier acquiert. »
אלא אמרינן ליה אנן האי כתבא לא יהבינן ליה להאי דלמא מכתב כתבת מיהב לא יהבת ניהליה ויהבתה לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה אי לא יהבתה לאיניש אחרינא וקא בעית דתתבה להאי כתיב ליה השתא כתבא אחרינא ויהביה ניהליה דאי יהבת לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקדים זכי
Rav Zevid objecta : mais l’une et l’autre enseignent [le mot] « testaments » ! Mais, dit Rav Zevid, l’une et l’autre [parlent] d’un mourant, et ce n’est pas difficile : ici, [il s’agit] de lui-même ; là, de son fils.
מתקיף לה רב זביד והא אידי ואידי דייתקאות קא תני אלא אמר רב זביד הא והא בשכיב מרע ולא קשיא הא ביה והא בבריה
La Michna, qui dit « s’il dit remettez-les, on les remet », [parle] de lui-même, qui est en mesure de se rétracter, car nous disons : même s’il l’a donnée à un autre homme, il n’y a pas de dommage, car [entre] le premier et le dernier, c’est le dernier qui acquiert, puisqu’il s’est rétracté du premier.
מתניתין דקא אמר תנו נותנין בדידיה דבר מהדר הוא דאמרינן א"נ יהבה לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקמא ובתרא בתרא זכי דהא הדר ביה מקמא
Lorsque la baraïta enseigne « même si les deux le reconnaissent, il ne les rendra ni à l’un ni à l’autre », [elle parle] de son fils.
כי קא תני בברייתא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריה
Car nous disons : peut-être son père l’a-t-il écrite pour celui-ci, s’est ravisé et ne la lui a pas remise ; et après [la mort de] son père, [le fils] l’a écrite pour un autre homme et la lui a remise, et à présent il se rétracte envers celui-ci et pense : « Me rétracter, je ne le peux pas ; je vais leur dire que mon père l’a donnée à celui-ci, qu’ils lui donnent son acte, qu’il aille la reprendre [à l’autre], puisque c’est lui qui acquiert, et je partagerai avec lui. »
דאמרינן דלמא כתב אבוה להאי ואמלך ולא יהביה ניהליה ובתר אבוה כתב איהו לאיניש אחרינא ויהבה ליה והשתא קא הדר ביה מההוא סבר מהדר לא מצינא הדרנא בי אימר להו דאבא יהבה ליה להאי ונתבו ליה כתביה וניזיל ונפיק מיניה דהוא זכי ונפלוג בהדיה
C’est pourquoi nous lui disons : « Nous ne donnerons pas cet acte à celui-ci ; peut-être ton père l’a-t-il écrit sans le lui remettre, que toi tu l’as donné à un autre homme et que tu te rétractes maintenant.
הלכך אמרינן ליה אנן האי כתבא לא יהבינן ליה להאי דדלמא מכתב כתביה אבוה מיהב לא יהבה ליה ויהבתיה את לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה
Mais si tu dis vrai, que ton père le lui a donné, va maintenant lui écrire un autre acte. » Car même si son père ne le lui a pas remis et que lui l’a écrit pour un autre homme, il n’y a pas de dommage, car [entre] le premier et le dernier, c’est le premier qui acquiert.
אלא אי קושטא קא אמרת דיהב ליה אבוך זיל את השתא כתיב ליה שטרא אחרינא דאי נמי לא יהבה ליה אבוה וכתבתיה את לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקמא ובתרא קמא זכי:
Nos Maîtres ont enseigné : S’il a trouvé une quittance, lorsque la femme la reconnaît, il la rendra au mari ; si la femme ne la reconnaît pas, il ne la rendra ni à l’un ni à l’autre.
ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל אין האשה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה
Lorsque la femme la reconnaît, du moins, il la rendra au mari. Mais craignons qu’elle l’ait écrite pour la remettre en Nissan et ne l’ait remise qu’en Tichri, et qu’elle soit allée vendre sa ketouba contre une valeur symbolique entre Nissan et Tichri,
בזמן שהאשה מודה מיהת יחזיר לבעל וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה זבנתה לכתובה בטובת הנאה מניסן עד תשרי
et qu’il produise la quittance écrite en Nissan et en vienne à saisir indûment [ce qu’ont acquis] les acheteurs !
ומפיק ליה לשובר דכתיב בניסן ואתא למטרף לקוחות שלא כדין
Rava dit :
אמר רבא
Original : Bava Metzia 19b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.