proteste. Celui qui dit que l’autre proteste [estime que] le silence équivaut à un aveu. Et celui qui dit que l’autre se tait [estime que] le silence, ici, n’équivaut pas à un aveu : il peut dire : Si je me suis tu devant chacun d’eux, c’est que je me disais : peut-être est-ce celui-ci.
צווח מ"ד הלה צווח אבל שתיקה כהודאה ומ"ד הלה שותק שתיקה דהכא לאו כהודאה הוא מצי אמר ליה האי דשתיקי לכל חד וחד דאמינא דלמא האי הוא
Le Maître a dit : « Il dépose le bien volé entre eux et se retire. » Et ils le prennent tous et s’en vont ? Rabbi Abba bar Zavda n’a-t-il pas dit au nom de Rav : Pour tout [cas de] doute, que [l’objet] reste en place ; a priori on ne le prendra pas, et si on l’a pris, on ne le rendra pas ? Rav Safra dit : Qu’il reste en dépôt [jusqu’à la venue d’Élie].
אמר מר מניח גזילה ביניהם ומסתלק ושקלי לה כולהו ואזלי והאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב כל ספק הינוח לכתחלה לא יטול ואם נטל לא יחזיר אמר רב ספרא ויניח
Abayé dit à Rava : Rabbi Akiva n’a-t-il pas dit [là] : Ce n’est pas ainsi qu’il se libère de la transgression, tant qu’il n’a pas payé le bien volé à chacun d’eux ? Il en ressort que sur la base d’un doute nous faisons sortir de l’argent, et nous ne disons pas : laisse l’argent en possession de son détenteur.
א"ל אביי לרבא מי א"ר עקיבא לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל חד וחד אלמא מספיקא מפקינן ממונא ולא אמרי' אוקים ממונא בחזקת מריה
Et on objecte : Si la maison s’est effondrée sur lui et sur sa mère, et que les héritiers du fils disent : La mère est morte la première, et que les héritiers de la mère disent : Le fils est mort le premier, les uns et les autres reconnaissent qu’ils partageront. Et Rabbi Akiva a dit : Je reconnais dans ce cas que les biens restent en possession de leurs détenteurs.
ורמינהי נפל הבית עליו ועל אמו יורשי הבן אומרים האם מתה ראשונה ויורשי האם אומרים הבן מת ראשון אלו ואלו מודים שיחלוקו ואמר ר"ע מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן
Il lui dit : Là, c’est « peut-être » contre « peut-être » ; pour celui qui a volé l’un de cinq, c’est « certain » contre « peut-être ». Mais notre Michna ici, « s’il a dit à deux : J’ai volé une mané à l’un de vous », c’est « peut-être » contre « peut-être », et elle enseigne : il donne une mané à celui-ci et une mané à celui-là !
אמר ליה התם שמא ושמא גזל אחד מחמשה ברי ושמא והא מתני' דהכא אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה דשמא ושמא הוא וקתני נותן לזה מנה ולזה מנה
Et d’où sait-on qu’elle est de Rabbi Akiva ? Car il est enseigné à ce propos : Rabbi Tarfon reconnaît, dans le cas de celui qui dit à deux : J’ai volé une mané à l’un de vous et je ne sais pas lequel de vous, etc. À qui donne-t-il raison ? À Rabbi Akiva, son contradicteur.
וממאי דר"ע היא דקתני עלה דההיא מודה ר' טרפון באומר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם כו' למאן מודה (לאו) לר"ע בר פלוגתיה
Et d’où sait-on que c’est « peut-être » contre « peut-être » ? D’une part, il n’est pas enseigné « ils le lui réclament » ; et d’autre part, Rabbi ’Hiya a enseigné : celui-ci dit : Je ne sais pas, et celui-là dit : Je ne sais pas.
וממאי דשמא ושמא הוא חדא דלא קתני תובעין אותו ועוד הא תני ר' חייא זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע
Ravina dit à Rav Achi : Rava a-t-il dit que, chaque fois [qu’il s’agit] de deux paquets, il aurait dû faire attention ? Rava – et certains disent Rav Papa – n’a-t-il pas dit : Tous reconnaissent que, pour deux [personnes] qui ont déposé chez un berger, le berger laisse [la bête] entre eux et se retire ? Il lui dit : Là, il s’agit du cas où ils ont déposé dans le troupeau du berger à son insu.
אמר ליה רבינא לרב אשי ומי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה ליה למידק והאמר רבא ואי תימא רב פפא הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהן ומסתלק א"ל התם כשהפקידו בעדרו של רועה שלא מדעתו:
Car s’il nous avait appris [seulement] le premier cas, [on aurait dit que] c’est dans celui-là que les Sages parlent ainsi, parce qu’il n’y a pas de perte ; mais dans celui-ci, où il y a une perte sur le grand [objet], je dirais qu’ils reconnaissent [l’avis de]Rabbi Yossé. Et s’il avait été dit [seulement] pour celui-ci, [on aurait dit que] c’est dans celui-ci que Rabbi Yossé parle ainsi ; mais dans le premier, je dirais qu’il reconnaît [l’avis des] Sages. C’est [donc] nécessaire.
דאי אשמועינן הך קמייתא בההיא קאמרי רבנן משום דליכא פסידא אבל בהא דאיכא פסידא דגדול אימא מודו ליה לר' יוסי ואי אתמר בהא בהא קאמר ר' יוסי אבל בהך אימא מודי להו לרבנן צריכא
Original : Bava Metzia 37b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.