et où l’on peut dire que tout est à l’un et l’on peut dire que tout est à l’autre, Soumakhos a dit qu’un bien dont l’appartenance est douteuse se partage sans serment, ici, où il n’existe pas de fondement de droit pécuniaire, puisqu’on peut dire qu’il appartient aux deux, n’est-ce pas à plus forte raison ?
ואיכא למימר כולה למר ואיכא למימר כולה למר אמר סומכוס ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה הכא דליכא דררא דממונא דאיכא למימר דתרוייהו היא לא כ"ש
Tu peux même dire [qu’elle est conforme à] Soumakhos : ce serment est d’ordre rabbinique, selon Rabbi Yo’hanan, car Rabbi Yo’hanan a dit : ce serment est une institution des Sages, afin que nul n’aille saisir le vêtement de son prochain en disant : « Il est à moi. »
אפילו תימא סומכוס שבועה זו מדרבנן היא כדרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא
Dirons-nous que notre Michna n’est pas conforme à Rabbi Yossé ? Car si c’était Rabbi Yossé, n’a-t-il pas dit : « S’il en est ainsi, qu’aurait perdu le fraudeur ? Mais tout doit rester en dépôt jusqu’à ce que vienne Élie » ?
לימא מתניתין דלא כרבי יוסי דאי כרבי יוסי הא אמר א"כ מה הפסיד רמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו
Mais alors quoi ? [Elle serait conforme] aux Sages ? Puisque les Sages disent : le reste doit rester en dépôt jusqu’à ce que vienne Élie, ce cas-ci aussi est semblable à ce reste, car c’est un doute !
אלא מאי רבנן כיון דאמרי רבנן השאר יהא מונח עד שיבא אליהו הא נמי כשאר דמי דספיקא היא
Qu’est-ce que cette comparaison ? Si tu dis [qu’elle est conforme] aux Sages, c’est bien : là-bas, où cette mine appartient certainement à l’un d’eux, les Sages disent qu’elle restera en dépôt jusqu’à ce que vienne Élie ; ici, où l’on peut dire que [l’objet] appartient aux deux, les Sages disent qu’ils le partagent avec serment.
האי מאי אי אמרת בשלמא רבנן התם דודאי האי מנה דחד מינייהו הוא אמרי רבנן יהא מונח עד שיבא אליהו הכא דאיכא למימר דתרוייהו הוא אמרי רבנן פלגי בשבועה
Mais si tu dis que c’est Rabbi Yossé : si là-bas, où il y a certainement une mine pour l’un et une mine pour l’autre, Rabbi Yossé a dit que [tout] restera en dépôt jusqu’à ce que vienne Élie, ici, où l’on peut dire que [l’objet] n’appartient qu’à l’un d’eux, n’est-ce pas à plus forte raison ?
אלא אי אמרת ר' יוסי היא השתא ומה התם דבודאי איכא מנה למר ואיכא מנה למר אמר ר' יוסי יהא מונח עד שיבא אליהו הכא דאיכא למימר דחד מינייהו הוא לא כ"ש
Tu peux même dire [qu’elle est conforme à]Rabbi Yossé : là-bas, il y a certainement un fraudeur ; ici, qui dit qu’il y a un fraudeur ? Disons qu’ils l’ont ramassé tous deux ensemble.
אפי' תימא ר' יוסי התם ודאי איכא רמאי הכא מי יימר דאיכא רמאי אימא תרוייהו בהדי הדדי אגבהוה
Cela convient pour une trouvaille ; mais pour un achat et une vente, que peut-on dire ? Il est donc clair [qu’il faut répondre] comme nous l’avons fait en premier lieu.
תינח מציאה מקח וממכר מאי איכא למימר אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא
Selon les Sages comme selon Rabbi Yossé, là-bas, au sujet du boutiquier [qui se fonde] sur son registre, où l’on enseigne : « celui-ci jure et prend, et celui-là jure et prend »,
בין לרבנן ובין לר' יוסי התם גבי חנוני על פנקסו דקתני זה נשבע ונוטל וזה נשבע ונוטל
pourquoi ne disons-nous pas : qu’on retire l’argent au maître de maison et qu’il reste en dépôt jusqu’à ce que vienne Élie, puisqu’il y a certainement un fraudeur ?
מ"ש דלא אמרינן נפקיה לממונא מבעה"ב ויהא מונח עד שיבא אליהו דהא בודאי איכא רמאי
On répond : là-bas, voici la raison : le boutiquier dit au maître de maison : « J’ai exécuté ta commission ; qu’ai-je à voir avec le salarié ? Même s’il me prête serment, je ne le crois pas sur son serment. C’est toi qui lui as fait confiance, puisque tu ne m’as pas dit : donne-lui devant témoins. »
אמרי התם היינו טעמא דאמר ליה חנוני לבעה"ב אנא שליחותא דידך קא עבדינא מאי אית לי גבי שכיר אע"ג דקא משתבע לי לא מהימן לי בשבועה את האמנתיה דלא אמרת לי בסהדי הב ליה
Et le salarié dit lui aussi au maître de maison : « J’ai fait un travail chez toi ; qu’ai-je à voir avec le boutiquier ? Même s’il me prête serment, je ne le crois pas. » C’est pourquoi tous deux jurent et prennent du maître de maison.
ושכיר נמי א"ל לבעה"ב אנא עבדי עבידתא גבך מאי אית לי גבי חנוני אע"ג דמשתבע לי לא מהימן לי הלכך תרוייהו משתבעי ושקלי מבעל הבית:
Rabbi ’Hiya a enseigné : [Si l’un dit :] « Tu détiens une mine qui m’appartient », et que l’autre dise : « Tu ne détiens rien chez moi », et que des témoins attestent qu’il lui doit cinquante zouz, il lui donne cinquante zouz et jure pour le reste,
תני רבי חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז נותן לו חמשים זוז וישבע על השאר
Et notre Tanna l’enseigne aussi : « Deux tiennent un vêtement ; l’un dit : “C’est moi qui l’ai trouvé”, etc. » Or ici, puisque chacun le tient, nous sommes témoins que ce que tient celui-ci est à lui et que ce que tient celui-là est à lui, et il enseigne [pourtant] : « il jurera ».
ותנא תונא שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וכו' והא הכא כיון דתפיס אנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא ומאי דתפיס האי דידיה הוא וקתני ישבע
Que signifie « afin que l’aveu de sa propre bouche n’ait pas plus de poids que l’attestation de témoins, par un raisonnement a fortiori » ? Afin que tu ne dises pas : c’est pour l’aveu de sa bouche que le Miséricordieux lui a imposé un serment, selon [le raisonnement de] Rabba.
מאי שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדי' מק"ו שלא תאמר הודאת פיו הוא דרמיא רחמנא שבועה עליה כדרבה
Car Rabba a dit : Pourquoi la Torah a-t-elle dit que celui qui reconnaît une partie de la réclamation doit jurer ? [En vertu d’]une présomption : nul n’a l’effronterie de tenir tête à son créancier. Celui-ci voudrait tout nier, et s’il ne l’a pas nié, c’est parce que nul n’a l’effronterie de tenir tête [à son créancier].
דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח והאי בכוליה בעי דנכפריה והא דלא כפריה משום דאין אדם מעיז פניו
Original : Bava Metzia 3a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.