Et il voudrait tout lui avouer, et s’il ne l’a pas avoué, c’est qu’il cherche à se dérober, pensant : « [J’attendrai] jusqu’à ce que j’aie de l’argent, et je le rembourserai. » Et le Miséricordieux a dit : impose-lui un serment, afin qu’il lui avoue tout.
והאי בכוליה בעי דלודי ליה והאי דלא אודי אשתמוטי הוא דקא מישתמט מיניה סבר עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה ואמר רחמנא רמי שבועה עליה כי היכי דלודי ליה בכוליה
Et quel est ce raisonnement a fortiori ? Si sa bouche, qui ne l’oblige pas à payer, l’oblige à un serment, des témoins, qui l’obligent à payer, n’est-il pas logique qu’ils l’obligent à un serment ?
ומאי ק"ו ומה פיו שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו ממון אינו דין שמחייבין אותו שבועה
Que signifie « payer » ? Une amende. Si sa bouche, qui ne l’oblige pas à une amende, l’oblige à un serment, des témoins, qui l’obligent à une amende, n’est-il pas logique qu’ils l’obligent à un serment ?
מאי ממון קנס ומה פיו שאין מחייבו קנס מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו קנס אינו דין שמחייבין אותו שבועה
Cela ne fait pas difficulté : Rabbi ’Hiya partage l’avis de Rabbi Meïr, qui dit que des témoins l’obligent à un sacrifice, par un raisonnement a fortiori.
הא לא קשיא רבי חייא כרבי מאיר סבירא ליה דאמר עדים מחייבין אותו קרבן מק"ו
Car nous avons appris : Si deux [témoins] lui disent : « Tu as mangé de la graisse interdite », et qu’il dise : « Je n’en ai pas mangé », Rabbi Meïr l’oblige [à un sacrifice] et les Sages l’en dispensent.
דתנן אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים
Rabbi Meïr a dit : Si deux [témoins] peuvent l’amener à la peine de mort, qui est grave, ne l’amèneraient-ils pas à un sacrifice, qui est léger ? On lui répondit : Et s’il voulait dire : « J’ai agi délibérément » ? Il serait dispensé !
אמר רבי מאיר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי יפטר
Mais [objecte plutôt] : il en va autrement de sa bouche, qui l’oblige à un sacrifice de culpabilité ! — Le sacrifice de culpabilité, c’est [aussi] un sacrifice.
Mais [objecte plutôt] : il en va autrement de sa bouche, qui l’oblige à [payer] le cinquième ! — Cela ne fait pas difficulté : Rabbi ’Hiya partage l’avis de Rabbi Meïr ; de même qu’il l’oblige à un sacrifice par un raisonnement a fortiori, il l’oblige au cinquième par un raisonnement a fortiori.
אלא מה לפיו שכן מחייבו חומש הא לא קשיא רבי חייא כרבי מאיר סבירא ליה כי היכי דמחייב ליה קרבן מק"ו מחייב ליה חומש מקל וחומר
Mais [objecte plutôt] : il en va autrement de sa bouche, qui ne peut être ni démentie ni confondue ; peux-tu en dire autant des témoins, qui peuvent être démentis et confondus [comme faux témoins] ?
אלא מה לפיו שכן אינו בהכחשה ובהזמה תאמר בעדים שישנן בהכחשה ובהזמה
Mais [le raisonnement] se tire du témoin unique : si un seul témoin, qui ne l’oblige pas à payer, l’oblige à un serment, des témoins, qui l’obligent à payer, n’est-il pas logique qu’ils l’obligent à un serment ?
אלא אתיא מעד אחד ומה עד אחד שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו ממון אינו דין שמחייבין אותו שבועה
Il en va autrement du témoin unique, car c’est sur ce que [le témoin] atteste qu’il jure ;
מה לעד אחד שכן על מה שהוא מעיד הוא נשבע
Original : Bava Metzia 3b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.