de peur qu’il ne retarde ses montées [à Jérusalem], car parfois les zouz ne suffisent pas à faire un dinar, et il ne monte pas ; et Beit Hillel estiment que nous ne décrétons pas de peur qu’il ne retarde ses montées, car même lorsqu’ils ne suffisent pas à faire un dinar, il les fait monter. Mais les fruits sur des dinars, de l’avis de tous on les transfère, car puisqu’ils pourrissent, il ne les retarde pas.
שמא ישהה עליותיו דזימנין דלא מלו זוזי בדינרא ולא מסיק ובית הלל סברי לא גזרינן שמא ישהה עליותיו דכי לא מלו נמי בדינרא אסוקי מסיק להו אבל בפירות על דינרין דברי הכל מחללינן דכיון דמרקבי לא משהי להו
Selon cette version-ci, qui dit que selon la Torah c’est permis et que ce sont les Sages qui l’ont interdit par décret, c’est bien pourquoi il est enseigné « on fera » et « on ne fera pas ». Mais selon cette version-là, qui dit qu’ils divergent selon la Torah, il aurait fallu [dire] « on transfère » et « on ne transfère pas ». C’est une difficulté.
בשלמא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזרו ביה היינו דקתני יעשה ולא יעשה אלא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא פליגי מחללינן ולא מחללינן מבעי ליה קשיא
Il a été dit : Rav et Lévi : l’un dit que la monnaie peut servir d’instrument d’échange, et l’autre dit que la monnaie ne peut pas servir d’instrument d’échange. Rav Papa a dit : Quelle est la raison de celui qui dit que la monnaie ne peut pas servir d’instrument d’échange ? Parce que l’intention [de celui qui la reçoit] porte sur l’effigie, et que l’effigie est susceptible d’être abolie.
איתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין אמר רב פפא מ"ט דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלא
Nous avons appris : « L’or acquiert l’argent. » N’est-ce pas par échange ? Et conclus-en que la monnaie peut servir d’instrument d’échange ! — Non, par [paiement du] prix. — S’il en est ainsi, [au lieu de] « l’or acquiert l’argent », il aurait fallu [dire] « oblige » ! — Enseigne : « L’or oblige ».
תנן הזהב קונה את הכסף מאי לאו בחליפין וש"מ מטבע נעשה חליפין לא בדמים אי הכי הזהב קונה [את] הכסף מחייב מבעי ליה תני הזהב מחייב
C’est aussi logique, puisque la fin enseigne : « L’argent n’acquiert pas l’or. » Si tu dis, soit, par le prix, c’est ce que nous disons : l’or est marchandise et l’argent monnaie, et la monnaie n’acquiert pas la marchandise. Mais si tu dis par échange, que les deux s’acquièrent mutuellement !
הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא הכסף אינו קונה את הזהב אי אמרת בשלמא בדמים היינו דאמרינן דהבא פירא וכספא טבעא וטבעא פירא לא קני אלא אי אמרת בחליפין תרוייהו לקנו אהדדי
Et de plus, il a été enseigné : L’argent n’acquiert pas l’or. Comment ? S’il lui a vendu vingt-cinq dinars d’argent pour un dinar d’or, bien qu’il ait tiré à lui l’argent, il n’a pas acquis tant qu’il n’a pas tiré l’or. Si tu dis, soit, par le prix, c’est pour cela qu’il n’acquiert pas ; mais si tu dis par échange, qu’il acquière !
ועוד תניא הכסף אינו קונה את הזהב כיצד מכר לו עשרים וחמשה דינר של כסף בדינר של זהב אע"פ שמשך את הכסף לא קנה עד שימשוך את הזהב אי אמרת בשלמא בדמים משום הכי לא קני אלא אי אמרת בחליפין נקני
Mais quoi, par le prix ? S’il en est ainsi, dis le début : L’or acquiert l’argent. Comment ? S’il lui a vendu un dinar d’or pour vingt-cinq dinars d’argent, dès qu’il a tiré à lui l’or, l’argent est acquis partout où il se trouve.
אלא מאי בדמים אי הכי אימא רישא הזהב קונה את הכסף כיצד מכר לו דינר של זהב בעשרים וחמשה דינר של כסף כיון שמשך את הזהב נקנה כסף בכל מקום שהוא
Si tu dis, soit, par échange, c’est pour cela qu’il est enseigné : « l’argent est acquis partout où il se trouve » ; mais si tu dis par le prix, [au lieu de] « l’argent est acquis partout où il se trouve », il aurait fallu [dire] : « l’homme est obligé » !
אי אמרת בשלמא בחליפין היינו דקתני נקנה כסף בכל מקום שהוא אלא אי אמרת בדמים האי נקנה כסף בכל מקום שהוא נתחייב גברא מיבעי ליה
Rav Achi a dit : En réalité, par le prix ; et que signifie « partout où il se trouve » ? Tel qu’il est, comme il le lui a dit : s’il lui a dit « je te donnerai [l’argent] d’une bourse neuve », il ne peut le lui donner d’une bourse ancienne, même si [les pièces] valent mieux. Pourquoi ? Parce qu’il lui dit : Je les veux pour les mettre en réserve.
אמר רב אשי לעולם בדמים ומאי בכל מקום שהוא כמות שהוא כדאמר ליה אי אמר ליה מארנקי חדשה יהבינא לך לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה אע"ג דעדיפי מינייהו מ"ט דאמר ליה לישנן קא בעינא להו
Rav Papa a dit : Même selon celui qui dit que la monnaie ne peut pas servir d’instrument d’échange, c’est seulement d’en servir qu’elle est incapable ; mais elle peut être acquise par échange. C’est comme les fruits selon Rav Na’hman : les fruits, selon Rav Na’hman, bien qu’ils ne servent pas d’instrument d’échange, ne sont-ils pas acquis par échange ? La monnaie aussi, il n’y a pas de différence.
אמר רב פפא אפילו למ"ד אין מטבע נעשה חליפין מיעבד הוא דלא עביד חליפין אקנויי מיקנו בחליפין מידי דהוה אפירא לרב נחמן פירא לרב נחמן לאו אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקנו בחליפין טבעא נמי לא שנא
On objecta : S’il se tenait dans l’aire et n’avait pas d’argent en main, il dit à son prochain : Voici, ces fruits te sont donnés en cadeau ;
מיתיבי היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה
Original : Bava Metzia 45b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.