[Si un document porte :] « des sela’im », « des dinars », et que le prêteur dise cinq et l’emprunteur trois, Rabbi Chimon ben Elazar dit : puisqu’il a reconnu une partie de la réclamation, il jurera. Rabbi Akiva dit : il n’est que comme celui qui restitue un objet perdu, et il est dispensé.
סלעים דינרין מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש ר"ש בן אלעזר אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע ר"ע אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור
Il enseigne en tout cas : « Rabbi Chimon ben Elazar dit : puisqu’il a reconnu une partie de la réclamation, il jurera. » La raison est qu’il a dit trois ; mais [s’il avait dit] deux, il serait dispensé ; or ce document, pour ce qu’il reconnaît, équivaut à « les voici ». Déduis-en que [celui qui dit] « les voici » est dispensé.
קתני מיהת רשב"א אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע טעמא דאמר שלש הא שתים פטור והאי שטר דקמודי ביה הילך הוא וש"מ הילך פטור
Non. En réalité, je te dirai que [s’il dit] deux, il est tenu [de jurer] ; et s’il enseigne trois, c’est pour exclure [l’opinion de]Rabbi Akiva, qui dit qu’il est comme celui qui restitue un objet perdu et qu’il est dispensé : il nous apprend qu’il est comme celui qui reconnaît une partie de la réclamation, et qu’il est tenu.
לא לעולם אימא לך שתים חייב והאי דקתני שלש לאפוקי מדר' עקיבא דאמר משיב אבידה הוי ופטור קמ"ל דמודה מקצת הטענה הוי וחייב
S’il en est ainsi, [au lieu de] « Rabbi Chimon ben Elazar dit : puisqu’il a reconnu une partie de la réclamation, il jurera », il aurait dû dire : « celui-ci aussi jurera » !
אי הכי רשב"א אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע אף זה ישבע מבעי ליה
Certains objectent à partir de la fin : « Rabbi Akiva dit : il n’est que comme celui qui restitue un objet perdu, et il est dispensé. » La raison est qu’il a dit trois ; mais [s’il avait dit] deux, il serait tenu ; or le document, pour ce qu’il reconnaît, équivaut à « les voici ». Déduis-en que [celui qui dit] « les voici » est tenu.
איכא דמותיב מסיפא ר"ע אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור טעמא דאמר שלש הא שתים חייב והא שטר (כיון) דקא מודי ביה כהילך דמי ש"מ הילך חייב
Non. En réalité, je te dirai que [s’il dit] deux, il est aussi dispensé ; et s’il enseigne trois, c’est pour exclure [l’opinion de] Rabbi Chimon ben Elazar, qui dit qu’il est comme celui qui reconnaît une partie de la réclamation et qu’il est tenu : il nous apprend qu’il est comme celui qui restitue un objet perdu, et qu’il est dispensé.
לא לעולם אימא לך שתים נמי פטור והאי דקתני שלש לאפוקי מדרשב"א דאמר מודה מקצת הטענה הוי וחייב קמ"ל דמשיב אבידה הוי ופטור
C’est aussi logique, car si tu pensais que [s’il dit] deux il est tenu, comment Rabbi Akiva le dispenserait-il [s’il dit] trois ? Celui-là userait de ruse, pensant : « Si je dis deux, je devrai jurer ; je dirai trois, pour être comme celui qui restitue un objet perdu, et je serai dispensé. » Déduis-en donc que [s’il dit] deux, il est aussi dispensé.
הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך שתים חייב בשלש היכי פטר ליה ר"ע האי אערומי קא מערים סבר אי אמינא שתים בעינא אשתבועי אימא שלש דאהוי כמשיב אבידה ואיפטר אלא ש"מ שתים נמי פטור
Mais alors cela fait difficulté pour Rabbi ’Hiya ! — Là-bas c’est différent, car le document le soutient ; ou bien, c’est parce qu’il s’agit d’un document grevant des biens fonciers, et l’on ne jure pas sur la dénégation d’une hypothèque foncière.
אלא קשיא לרבי חייא שאני התם דקא מסייע ליה שטרא א"נ משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות
Mar Zoutra, fils de Rav Na’hman, objecta : [Si] on lui réclamait des ustensiles et des terres, et qu’il reconnaisse les ustensiles et nie les terres, [ou qu’il] reconnaisse les terres et nie les ustensiles, il est dispensé ; [s’il] reconnaît une partie des terres, il est dispensé ; une partie des ustensiles, il est tenu.
מתיב מר זוטרא בריה דרב נחמן טענו כלים וקרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעות הודה בקרקעות וכפר בכלים פטור הודה מקצת קרקעות פטור מקצת כלים חייב
La raison [de la dispense] est [qu’il s’agit] d’ustensiles et de terres, car la terre n’est pas sujette au serment ; mais [s’il s’agissait] d’ustensiles et d’ustensiles, dans un cas semblable à celui des ustensiles et des terres, il serait tenu. De quel cas s’agit-il ? N’est-ce pas qu’il lui a dit : « les voici » ? Déduis-en que [celui qui dit] « les voici » est tenu.
טעמא דכלים וקרקעות דקרקע לאו בת שבועה היא הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות חייב היכי דמי לאו דאמר ליה הילך וש"מ הילך חייב
Non. En réalité, je te dirai que [pour] des ustensiles et des ustensiles, il est aussi dispensé ; et s’il enseigne « ustensiles et terres », c’est pour nous apprendre ceci : s’il a reconnu une partie des ustensiles, il est tenu [de jurer] aussi sur les terres.
לא לעולם אימא לך כלים וכלים נמי פטור והא דקתני כלים וקרקעות הא קמ"ל הודה במקצת כלים חייב אף על הקרקעות
Que nous apprend-il ? [La règle de l’]entraînement ? Nous l’avons [déjà] appris : les biens qui ne servent pas de garantie entraînent les biens qui servent de garantie, pour qu’on jure à leur sujet !
מאי קמ"ל זוקקין תנינא זוקקין הנכסים שאין להן אחריות את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהם
Ici, c’est l’objet principal ; là-bas, il l’a mentionné incidemment.
הכא עיקר התם אגב גררא נסבה
Original : Bava Metzia 4b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.