et selon nos lois on ne fait pas rendre du prêteur à l’emprunteur ! Il lui répondit : Chez eux, [la chose] leur est parvenue à titre de vente.
ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה אמר ליה אינהו בתורת זביני אתא לידייהו
Bava metsi’a 62b בבא מציעא
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais alors, « tout ce que, selon leurs lois », que dit Rav Safra, que vient-il nous apprendre ? Il vient nous apprendre ceci : tout ce que, selon leurs lois, on ferait sortir de l’emprunteur pour le prêteur, selon nos lois on le fait rendre du prêteur à l’emprunteur. Et qu’est-ce ? L’usure fixée, et selon Rabbi Elazar.
אלא כל שאילו בדיניהן דקאמר רב ספרא מאי אתא לאשמועינן הכי אתא לאשמועינן כל שאילו בדיניהן מוציאין מלוה למלוה בדינינו מחזירין ממלוה ללוה ומאי ניהו ברבית קצוצה וכדרבי אלעזר
Tout ce que, selon leurs lois, on ne ferait pas sortir, selon nos lois on ne le fait pas rendre : l’usure anticipée et l’usure différée.
כל שאילו בדיניהם אין מוציאין בדינינו אין מחזירין רבית מוקדמת רבית מאוחרת:
« Comment ? Il lui a acheté du blé à un dinar d’or le kor, et tel était le cours », etc. Et s’il n’a pas de vin, qu’importe ?
כיצד לקח הימנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער וכו': וכי אין לו יין מאי הוי
N’a-t-on pas enseigné : On ne fixe pas [de prix] pour des produits avant que le cours ne soit publié ; une fois le cours publié, on fixe, même si celui-ci n’en a pas, [puisque] celui-là en a ?
והתניא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה
Rabba dit : Notre michna traite du cas où il vient [le] devoir pour leur prix.
אמר רבה מתניתין בבא לחוב בדמיהן עסקינן
Et comme on l’a enseigné : Quelqu’un avait une créance d’un mané sur son prochain ; il alla se tenir sur son aire et dit : « Donne-moi mon argent, car je veux acheter du blé avec. » Il lui répondit : « J’ai du blé que je te donne ; va et compte-le à ma charge au cours actuel, et je te le livrerai durant les douze mois. » C’est interdit, car ce n’est pas comme si son issar lui était parvenu en main.
וכדתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גורנו ואומר תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים אמר לו חטים יש לי שאני נותן לך צא ועשה עלי כשער של עכשיו ואני אעלה לך כל שנים עשר חדש אסור דלאו כאיסרו הבא לידו דמי
Abayé lui dit : Si [la raison est que] ce n’est pas comme si son issar lui était parvenu en main, pourquoi parler précisément de [celui qui] n’a pas [de vin] ? Même s’il en a ! Abayé dit donc : Notre michna [s’explique] comme l’a enseigné Rav Safra dans [le traité de] l’usure de l’école de Rabbi ’Hiya.
א"ל אביי אי דלא כאיסרו הבא לידו מאי איריא אין לו אפי' יש לו נמי אלא אמר אביי מתני' כדתני רב ספרא ברבית דבי רבי חייא
Car Rav Safra a enseigné dans [le traité de] l’usure de l’école de Rabbi ’Hiya : Il y a des choses qui sont permises mais interdites à cause de la ruse d’usure. Comment ? Il lui a dit : « Prête-moi un mané. » Il lui a répondu : « Je n’ai pas de mané ; j’ai du blé pour un mané que je te donne. » Il lui a donné du blé pour un mané, puis il le lui a racheté pour vingt-quatre sela’im. C’est permis, mais il est interdit d’agir ainsi à cause de la ruse d’usure.
דתני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא יש דברים שהם מותרין ואסורין מפני הערמת רבית כיצד אמר לו הלויני מנה א"ל מנה אין לי חטין במנה יש לי שאני נותן לך נתן לו חטין במנה וחזר ולקחן הימנו בעשרים וארבע סלע מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית
Ici aussi, par exemple, il lui a dit : « Prête-moi trente dinars. » Il lui a répondu : « Je n’ai pas trente dinars ; j’ai du blé pour trente dinars que je te donne. » Il lui a donné du blé pour trente dinars, puis il le lui a racheté pour un dinar d’or. Si l’emprunteur a du vin à lui donner pour trente dinars, c’est un produit qu’il prend de lui, et nous n’y voyons pas d’inconvénient ; sinon, puisqu’il n’a pas de vin, il prendra certainement de l’argent de lui, ce qui a l’apparence de l’usure.
הכא נמי כגון דאמר הלויני שלשים דינרים אמר ליה שלשים דינרים אין לי חטין בשלשים דינרים יש לי שאני נותן לך נתן לו חטין בשלשים דינרים וחזר ולקחם הימנו בדינר זהב אי אית ליה חמרא ללוה דיהיב ליה בשלשים דינר פירא הוא דקא שקיל מיניה ולית לן בה ואי לא כיון דלית ליה חמרא ודאי משקל זוזי מיניה מחזי כרבית
Rava lui dit : S’il en est ainsi, [pourquoi] « Donne-moi mon blé » ? Il aurait fallu [dire] : le prix de mon blé ! — Enseigne : le prix de mon blé. — « Car je veux le vendre » ? Il aurait fallu [dire] : que je t’ai vendu ! — Enseigne : que je t’ai vendu. — « Ton blé est compté à ma charge à trente dinars » ? Dès le début, il les lui avait comptés ainsi ! — Voici ce qu’il lui dit : « Pour le prix de ton blé que tu as compté à ma charge à trente dinars,
אמר ליה רבא אי הכי תן לי חיטי דמי חיטי מבעי ליה תני דמי חיטי שאני מוכרן שמכרתים לך מבעיא ליה תני שמכרתים לך הרי חטיך עשויות עלי בשלשי' דינרין מעיקרא נמי הכי אוקמינהו עילויה הכי קאמר ליה בדמי חטיך שעשית עלי בשלשים דינר
voici que tu as chez moi du vin pour cette somme », alors qu’il n’a pas de vin. — Mais il enseigne : « à un dinar d’or le kor, et tel était le cours » ! Rava dit donc : Quand je mourrai, Rabbi Ochaya sortira à ma rencontre,
הרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו והא בדינר זהב הכור וכן השער קתני אלא אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפק לוותי
Original : Bava Metzia 62b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.