bain que deux [personnes] se disputaient : l’un disait : « Il est à moi », et l’autre disait : « Il est à moi ». L’un d’eux se leva et le consacra. Rav ’Hananya, Rav Ochaya et tous les rabbins s’en tinrent à l’écart. Rav Ochaya dit à Rabba : « Quand tu iras devant Rav ’Hisda à Kafri, demande-lui :
מסותא דהוו מנצו עלה בי תרי האי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא קם חד מינייהו אקדשה פרשי מינה רב חנניה ורב אושעיא וכולהו רבנן וא"ל רב אושעיא לרבה כי אזלת קמיה דרב חסדא לכפרי בעי מיניה
Quand il vint à Soura, Rav Hamnouna lui dit : c’est une Michna : « Les premiers-nés douteux, qu’il s’agisse d’un premier-né d’homme ou d’un premier-né d’animal, purs ou impurs : c’est à celui qui veut obtenir [un bien] de son prochain d’apporter la preuve. » Et l’on a enseigné à ce sujet : ils sont interdits à la tonte et au travail.
כי אתא לסורא א"ל רב המנונא מתני׳ היא ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה בין טהורים בין טמאים המוציא מחבירו עליו הראיה ותני עלה אסורים בגיזה ובעבודה
Or ici, il dit [que si] le cohen l’a saisi, on ne le lui retire pas des mains, puisqu’il enseigne : « c’est à celui qui veut obtenir [un bien] de son prochain d’apporter la preuve » ; et [pourtant,] lorsqu’il ne l’a pas saisi, ils sont interdits à la tonte et au travail.
והא הכא דאמר תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו דקתני המע"ה וכי לא תקפו אסורין בגיזה ובעבודה
Rabba lui dit : tu parles de la sainteté du premier-né ? En réalité, je te dirai : [si] le cohen l’a saisi, on le lui retire des mains, et malgré cela ils sont interdits à la tonte et au travail, car la sainteté qui survient d’elle-même est différente.
אמר ליה רבה קדושת בכור קאמרת לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו ואפילו הכי אסורים בגיזה ובעבודה דקדושה הבאה מאליה שאני
Or si tu pensais que, [si] le cohen l’a saisi, on ne le lui retire pas des mains, pourquoi entrent-ils dans l’enclos ? Il se trouverait que celui-ci acquitte [la dîme de] son bien avec le bien du cohen !
ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו אמאי נכנסין לדיר נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן
Abayé lui dit : si c’est pour cela, ne soutiens pas le maître. De quoi traitons-nous ici ? Par exemple, il n’a que neuf [bêtes] et celle-ci ; quoi qu’il en soit : si elle est soumise à l’obligation, il dîme correctement ; si elle n’y est pas soumise, neuf [bêtes] ne sont pas sujettes à la dîme.
אמר ליה אביי אי משום הא לא תסייעיה למר הכא במאי עסקינן כגון דלית ליה אלא תשעה והוא דמה נפשך אי בר חיובא הוא שפיר קא מעשר אי לאו בר חיובא הוא תשעה לאו בר עשורי נינהו
Abayé se reprit et dit : ce que j’ai dit n’est rien, car un [animal] douteux n’est pas sujet à la dîme, puisque nous avons appris : si l’un des [animaux déjà] comptés a sauté parmi eux, ils sont tous dispensés.
הדר אמר אביי לאו מילתא היא דאמרי דספיקא לאו בר עשורי היא דתנן קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין
Or si tu pensais qu’un [animal] douteux est sujet à la dîme, qu’on dîme quoi qu’il en soit : s’il est soumis à l’obligation, il dîme correctement ; et s’il n’y est pas soumis, il est dispensé par le compte qui lui convient.
ואי ס"ד ספיקא בעי עשורי לעשר ממה נפשך דאי בר חיובא הוא שפיר מעשר ואי לאו בר חיובא הוא נפטר במנין הראוי
Original : Bava Metzia 6b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.