Structure du débat :Baraïta 1Question 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais que peux-tu dire ? Le Miséricordieux a dit : un dixième certain, et non un dixième douteux. Ici aussi, le Miséricordieux a dit : un dixième certain, et non un dixième douteux.
אלא מאי אית לך למימר עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק הכא נמי עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק
Rav A’ha de Difti dit à Ravina : de quels [animaux] douteux s’agit-il ? Si l’on dit des premiers-nés douteux, le Miséricordieux a dit : « il sera saint » (Lv 27, 32), et non ce qui est déjà saint.
א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מאי ספיקות אילימא ספק בכורות (ויקרא כז, ט) יהיה קדש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש
Il s’agit donc [d’agneaux de] rachat douteux de premiers-nés d’âne, conformément à Rav Na’hman, car Rav Na’hman a dit au nom de Rabba bar Avouha : un Israélite qui a chez lui dix premiers-nés d’âne douteux prélève pour eux dix agneaux, les dîme, et ils sont à lui.
אלא ספק פדיון פטר חמור וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שיש לו עשרה ספק פטרי חמור בתוך ביתו מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו
Qu’en fut-il du bain ? Viens et écoute, car Rabbi ’Hiya bar Avin a dit : il y eut un cas chez Rav ’Hisda, et Rav ’Hisda[le porta] à l’école de Rav Houna, et il le trancha d’après ce qu’a dit Rav Na’hman : tout bien qu’on ne peut récupérer par voie de justice, si on le consacre, il n’est pas consacré.
מאי הוי עלה דמסותא ת"ש דא"ר חייא בר אבין הוה עובדא בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטה מהא דאמר רב נחמן כל ממון שאין יכול להוציאו בדיינין הקדישו אינו קדוש
Donc, [s’il] peut le récupérer par voie de justice et le consacre, il est consacré, bien qu’il ne l’ait pas récupéré ! Mais Rabbi Yo’hanan n’a-t-il pas dit : [si quelqu’un] a volé [un objet] et que les propriétaires n’y ont pas renoncé, aucun des deux ne peut le consacrer : celui-ci parce que ce n’est pas à lui, et celui-là parce que ce n’est pas en sa possession ?
הא יכול להוציאו בדיינין הקדישו קדוש אע"ג דלא אפקיה והאמר ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדישו זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינה ברשותו
Penses-tu que, pour le bain, nous traitons de biens meubles ? Pour le bain, nous traitons de biens immeubles : dès lors qu’il peut le récupérer par voie de justice, il demeure en sa possession.
מי סברת במסותא מטלטלין עסקינן במסותא מקרקעי עסקינן דכי יכול להוציאה בדיינין ברשותיה קיימא
Rav Ta’hlifa de l’Occident enseigna devant Rabbi Abbahou : deux [personnes] s’agrippent à un vêtement : celui-ci prend jusqu’où atteint sa main, et celui-là prend jusqu’où atteint sa main, et ils partagent le reste à parts égales. Rabbi Abbahou lui fit signe : et avec serment.
תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו שנים אדוקים בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקין בשוה מחוי ליה רבי אבהו ובשבועה
Mais la Michna, qui enseigne qu’ils partagent entre eux et n’enseigne pas « celui-ci prend jusqu’où atteint sa main », dans quel cas la trouve-t-on ? Rav Papa a dit : lorsqu’ils tiennent les franges.
אלא מתניתין דקתני דפלגי בהדדי ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת היכי משכחת לה אמר רב פפא דתפיסי בכרכשתא
Rav Mecharchia a dit : déduis-en qu’un foulard, dès que l’on en tient [une partie de] trois [doigts] sur trois, on lui applique [le verset] : « et il le donnait à son prochain » (Rt 4, 7),
אמר רב משרשיא ש"מ האי סודרא כיון דתפיס ביה שלש על שלש קרינן ביה (רות ד, ז) ונתן לרעהו
En quoi est-ce différent de [l’enseignement de]Rav ’Hisda ? Car Rav ’Hisda a dit : [si] l’acte de divorce est dans sa main à elle et la cordelette [qui y est attachée] dans sa main à lui, s’il peut l’arracher et le ramener à lui, elle n’est pas divorcée ; sinon, elle est divorcée.
ומאי שנא מדרב חסדא דאמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת
Cela aussi est évident ! — Ce n’est nécessaire que s’il est plus proche de l’un d’eux. On aurait pu dire qu’il [peut] dire [à l’autre] : « Partage de cette façon » ; il nous apprend que [l’autre] lui répond : « Qu’as-tu vu pour partager de cette façon ? Partage de cette [autre] façon ! »
הא נמי פשיטא לא צריכא דמיקרב לגבי דחד מהו דתימא דא"ל פלוג הכי קמ"ל דא"ל מאי חזית דפלגת הכי פלוג הכי:
Nos maîtres ont enseigné : deux [personnes] s’agrippent à un acte [de créance]. Le prêteur dit : « Il est à moi ; il m’est tombé et je l’ai retrouvé », et l’emprunteur dit : « Il est à toi, mais je te l’ai remboursé. » L’acte sera validé par [l’authentification de] ses signatures — paroles de Rabbi.
ת"ר שנים אדוקין בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתיו ולוה אמר שלך הוא ופרעתיו לך יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי
Le maître a dit : « L’acte sera validé par ses signatures », et le prêteur recouvre la totalité ? Rabbi n’admet-il donc pas la Michna « Deux tiennent, etc. » ?
אמר מר יתקיים השטר בחותמיו וגבי ליה מלוה כוליה ולית ליה מתני' שנים אוחזין כו'
Rabbi pense que, [même si l’emprunteur] reconnaît avoir écrit l’acte, il faut le valider ; s’il le valide, il partage, et s’il ne le valide pas, il ne partage pas.
רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה פליג ואי לא מקיים ליה לא פליג
Et Rabban Chimon ben Gamliel pense que, [si l’emprunteur] reconnaît avoir écrit l’acte, il n’est pas nécessaire de le valider ; et même s’il ne l’a pas validé, ils partagent.
ורבי שמעון בן גמליאל סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ואע"ג דלא מקיים ליה יחלוקו
« [S’il] est tombé aux mains d’un juge, on ne le restitue jamais. »
נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית
Original : Bava Metzia 7a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.