[On aurait pu penser que] la friture de poisson est l’essentiel ; [l’enseignement] nous apprend que c’est la farine qui est l’essentiel.
הרסנא עיקר קמ"ל קמחא עיקר
Beitsa 16b ביצה
Structure du débat :Baraïta 2Preuve 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rabbi Abba dit : L’érouv de plats cuisinés requiert [la mesure d’]une olive. Ils ont demandé : Une olive unique pour tous, ou peut-être une olive pour chacun ? Viens et entends, car Rabbi Abba a dit au nom de Rav : L’érouv de plats cuisinés requiert [la mesure d’]une olive, que ce soit pour un seul ou pour cent.
אמר ר' אבא ערובי תבשילין צריכין כזית איבעיא להו כזית אחד לכלן או דלמא כזית לכל אחד ואחד ת"ש דאמר רבי אבא אמר רב ערובי תבשילין צריכין כזית בין לאחד בין למאה:
Nous avons appris [dans la Michna] : S’il l’a mangé ou s’il s’est perdu, il ne cuisinera pas en s’appuyant sur lui dès le départ ; s’il en a laissé un tant soit peu, il peut s’appuyer sur lui pour le Chabbat. Que signifie « un tant soit peu » ? N’est-ce pas même s’il n’y a pas [la mesure d’]une olive ? Non : [cela signifie] qu’il y a [encore] en lui [la mesure d’]une olive.
תנן אכלו או שאבד לא יבשל עליו בתחלה שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת מאי כל שהוא לאו אע"ג דליכא כזית לא דאית ביה כזית:
Viens et entends : Ce plat cuisiné — rôti, et même mariné, bouilli ou cuit, ainsi que le petit poisson d’Espagne sur lequel on a versé de l’eau chaude la veille du jour de fête — n’a de mesure ni au départ ni à la fin. N’est-ce pas qu’il n’a aucune mesure ? Non : il n’a pas de mesure maximale, mais il a une mesure minimale.
ת"ש תבשיל זה צלי ואפילו כבוש שלוק ומבושל וקולייס האספנין שנתן עליו חמין מערב יו"ט תחלתו וסופו אין לו שיעור מאי לאו אין לו שיעור כלל לא אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה
Rav Houna dit au nom de Rav : L’érouv de plats cuisinés requiert l’intention. C’est évident ! [La question est :] avons-nous besoin de l’intention de celui qui le dépose, ou avons-nous besoin de l’intention de celui pour qui on l’a déposé, ou n’en avons-nous pas besoin ?
אמר רב הונא אמר רב ערובי תבשילין צריכין דעת פשיטא דעת מניח בעינן דעת מי שהניחו לו בעינן או לא בעינן
Viens et entends : le père de Chmouel faisait l’érouv pour tout Nehardea ; Rabbi Ami et Rabbi Assi faisaient l’érouv pour toute Tibériade. Rabbi Ya’akov bar Idi proclamait : Quiconque n’a pas déposé d’érouv de plats cuisinés, qu’il vienne et s’appuie sur le mien. Et jusqu’à quelle distance ? Rav Na’houmi bar Zekharia dit au nom d’Abayé : Jusqu’à la limite du Chabbat.
תא שמע דאבוה דשמואל מערב אכולה נהרדעא רבי אמי ורבי אסי מערבו אכולהו טבריא: מכריז רבי יעקב בר אידי מי שלא הניח ערובי תבשילין יבא ויסמוך על שלי ועד כמה אמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי עד תחום שבת:
Un certain aveugle récitait les enseignements devant Mar Chmouel. [Celui-ci] le vit triste et lui dit : Pourquoi es-tu triste ? Il lui répondit : Parce que je n’ai pas déposé d’érouv de plats cuisinés. Il lui dit : Appuie-toi sur le mien. L’année suivante, il le vit triste et lui dit : Pourquoi es-tu triste ? Il lui répondit : Parce que je n’ai pas déposé d’érouv de plats cuisinés. Il lui dit : Tu es négligent ; pour tout le monde c’est permis, pour toi c’est interdit.
ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי ערובי תבשילין אמר ליה סמוך אדידי לשנה חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי ערובי תבשילין אמר ליה פושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסור
Les Sages ont enseigné : Lorsqu’un jour de fête tombe la veille du Chabbat, on ne fait ni érouv de limites ni érouv de cours.
ת"ר יום טוב שחל להיות בערב שבת אין מערבין לא ערובי תחומין ולא ערובי חצרות
Rabbi dit : On fait l’érouv de cours, mais pas l’érouv de limites, car [par ce dernier] tu lui interdis une chose qui lui est [déjà] interdite, mais tu ne lui interdis pas une chose qui lui est permise.
רבי אומר מערבין ערובי חצרות אבל לא ערובי תחומין מפני שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו
Il a été dit : Rav dit : La halakha est conforme au premier Tanna ; et Chmouel dit : La halakha est conforme à Rabbi.
אתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי:
Ils ont demandé : « La halakha est conforme à Rabbi » — dans le sens de l’indulgence ou dans celui de la rigueur ? Il est évident qu’il parle dans le sens de l’indulgence ! [On pose la question] parce que Rabbi Éléazar a envoyé dire à l’exil : Non pas comme vous l’enseignez en Babylonie, « Rabbi permet et les Sages interdisent », mais « Rabbi interdit et les Sages permettent ». Qu’en est-il ?
איבעיא להו הלכה כרבי לקולא או לחומרא פשיטא דלקולא קאמר משום דשלח רבי אלעזר לגולה לא כשאתם שונין בבבל רבי מתיר וחכמים אוסרין אלא רבי אוסר וחכמים מתירין מאי
Viens et entends : Rav Ta’halifa bar Avdimi a agi en pratique selon Chmouel, et Rav a dit : La première décision de ce jeune érudit a été une erreur. Si tu dis qu’il parlait dans le sens de l’indulgence, c’est bien une erreur ; mais si tu dis [qu’il parlait] dans le sens de la rigueur, quelle erreur y a-t-il ?
תא שמע דרב תחליפא בר אבדימי עבד עובדא כותיה דשמואל ואמר רב תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא אי אמרת בשלמא לקולא קאמר היינו קלקולא אלא אי אמרת לחומרא מאי קלקולא איכא
Puisque la multitude s’égare par là,
כיון דמקלקלי בה רבים
Original : Beitzah 16b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.