le jour de fête, Rabbi Chimon dit : Il n’est pas de ce qui est préparé. Et ils s’accordent [à dire] que s’il est né avec son défaut, il est de ce qui est préparé.
בי"ט ר' שמעון אומר אין זה מן המוכן ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן
Beitsa 26b ביצה
Structure du débat :Question 1Objection 1Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rabba bar Rav Houna exposa : S’il est né avec son défaut, on l’examine le jour de fête a priori. Rav Na’hman lui dit : Abba a enseigné : « S’il a transgressé et l’a examiné, il est examiné », et toi tu dis qu’on l’examine a priori ?
דרש רבה בר רב הונא נולד הוא ומומו עמו מבקרין אותו בי"ט לכתחלה א"ל רב נחמן אבא תני אם עבר ובקרו מבוקר ואת אמרת מבקרין אותו לכתחלה
Abayé dit : Il est logique [de penser] conformément à Rabba bar Rav Houna, puisqu’il enseigne trois cas : « Si un défaut lui est apparu la veille du jour de fête, on ne l’examine pas le jour de fête » — a priori, non ; mais après coup, c’est bien.
אמר אביי כותיה דרבה בר רב הונא מסתברא מדקתני תלתא בבי נולד בו מום מערב יום טוב אין מבקרין אותו ביום טוב לכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי
« Si un défaut lui est apparu le jour de fête, Rabbi Chimon dit : Il n’est pas de ce qui est préparé » — même après coup, non. Puis il enseigne encore : « Et ils s’accordent [à dire] que s’il est né avec son défaut, il est de ce qui est préparé » — même a priori.
נולד בו מום ביום טוב ר' שמעון אומר אין זה מן המוכן דאפילו דיעבד נמי לא והדר תני ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן דאפילו לכתחלה נמי
Mais quand Rav Ochaya est venu, il est venu en apportant avec lui une baraïta : Qu’un défaut lui soit apparu la veille du jour de fête, ou qu’un défaut lui soit apparu le jour de fête, les Sages disent : Il n’est pas de ce qui est préparé !
והא כי אתא רב אושעיא אתא ואייתי מתניתא בידיה בין שנולד בו מום מערב י"ט ובין שנולד בו מום בי"ט חכמים אומרים אין זה מן המוכן
Mais alors, celle-là [d’Abba] fait difficulté ? — Celle-là, c’est Ada bar Oukhmi, qui déforme en enseignant.
ואלא קשיא הך ההיא אדא בר אוכמי היא דמשבש ותני
Rav Na’hman bar Yits’hak dit : La Michna aussi le laisse entendre, car elle enseigne : « Rabbi Chimon dit : Tout [premier-né] dont le défaut n’était pas reconnaissable la veille du jour de fête n’est pas de ce qui est préparé. » Que signifie « dont le défaut n’était pas reconnaissable » ? Si l’on dit que son défaut n’était pas reconnaissable du tout, c’est évident ! Fallait-il le dire ?
אמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי דייקא דקתני ר' שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מערב י"ט אין זה מן המוכן מאי אין מומו ניכר אילימא שאין מומו ניכר כלל פשיטא צריכא למימר
C’est donc qu’il n’a pas été montré à un Sage la veille du jour de fête [pour savoir] si c’est un défaut permanent ou un défaut passager ; et il enseigne en tout cas : « Il n’est pas de ce qui est préparé ». On en déduit [cela].
אלא דלא אתחזי לחכם מערב י"ט אם מום קבוע אם מום עובר קתני מיהת אין זה מן המוכן שמע מינה
Hillel demanda à Rava : Y a-t-il mouktsé pour une partie du Chabbat, ou n’y a-t-il pas de mouktsé pour une partie du Chabbat ? De quoi s’agit-il ? Si [la chose] convenait au crépuscule, elle convenait ; si elle ne convenait pas, elle ne convenait pas !
בעי מיניה הלל מרבא יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצה לחצי שבת היכי דמי אי דאחזי בין השמשות אחזי אי דלא אחזי לא אחזי
Non, c’est nécessaire dans le cas où elle convenait, puis a été écartée, puis a de nouveau convenu : qu’en est-il ? Il lui répondit : Il y a mouktsé.
לא צריכא דאחזי והדר אדחי והדר אחזי מאי א"ל יש מוקצה
Il lui objecta : « Et ils s’accordent [à dire] que s’il est né avec son défaut, il est de ce qui est préparé. » Et pourquoi ? Disons que ce premier-né, au début, convenait par l’intermédiaire de sa mère ; il est né, il a été écarté ; on l’a montré à un Sage, il est devenu permis !
איתיביה ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן ואמאי נימא האי בכור מעיקרא הוה חזי אגב אמיה אתיליד ליה אדחי ליה אחזייה לחכם אשתרי ליה
Abayé dit — et certains disent Rav Safra — : Par exemple, lorsque les juges siègent là [et l’examinent aussitôt].
אמר אביי ואיתימא רב ספרא כגון דיתבי דייני התם
Certains disent : Il lui répondit : Il n’y a pas de mouktsé pour une partie du Chabbat. Dirons-nous que ceci le soutient : « Et ils s’accordent [à dire] que s’il est né avec son défaut, il est de ce qui est préparé » ? Or ce premier-né, au début, convenait par l’intermédiaire de sa mère ; il est né, il a été écarté ; on l’a montré à un Sage, il est devenu permis !
איכא דאמרי אמר ליה אין מוקצה לחצי שבת לימא מסייע ליה ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן והא בכור מעיקרא הוה חזי אגב אמיה אתיליד ליה אדחי ליה אחזייה לחכם אשתרי ליה
אמר אביי ואיתימא רב ספרא כגון דיתבי דייני התם
Viens et entends : S’il mangeait des raisins, en a laissé et les a montés sur le toit pour en faire des raisins secs ; des figues, en a laissé et les a montées sur le toit pour en faire des figues sèches, il n’en mangera pas à moins de les avoir désignées tant qu’il faisait jour. Et de même pour les pêches, les coings et toutes les autres espèces de fruits.
ת"ש היה אוכל בענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צמוקין בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן גרוגרות לא יאכל מהן עד שיזמין מבעוד יום וכן אתה מוצא באפרסקין ובחבושין ובשאר כל מיני פירות
De quoi s’agit-il ? S’ils conviennent [à la consommation], pourquoi a-t-il besoin de les désigner ? S’ils ne conviennent pas, à quoi sert-il qu’il les désigne ?
היכי דמי אי דחזו למה ליה הזמנה אי דלא חזו כי אזמין להו מאי הוי
Et si tu dis qu’il ne sait pas s’ils conviennent ou ne conviennent pas, Rav Kahana n’a-t-il pas dit : Des fruits mis de côté qui ont séché, sans que les propriétaires en aient connaissance, sont permis ?
וכי תימא דלא ידע אי חזו אי לא חזו והאמר רב כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר
N’est-ce donc pas qu’ils convenaient, ont été écartés, puis ont de nouveau convenu ? Et si tu dis qu’il n’y a pas de mouktsé, pourquoi ont-ils besoin d’être désignés ? Mais quoi, il y a mouktsé ? Alors, s’il les désigne, à quoi cela sert-il ?
אלא לאו דחזו ואדחו והדר אחזו ואי אמרת אין מוקצה למה להו הזמנה אלא מאי יש מוקצה כי אזמין להו מאי הוי
Non, c’est nécessaire dans le cas où ils conviennent sans convenir [tout à fait], car il y a des gens qui [en] mangent et des gens qui n’en mangent pas : s’il les a désignés, il a manifesté sa pensée ; s’il ne les a pas désignés, il n’a pas manifesté sa pensée.
לא צריכא דאחזו ולא אחזו דאיכא אינשי דאכלי ואיכא אינשי דלא אכלי אזמין גלי דעתיה לא אזמין לא גלי דעתיה
Rabbi Zeïra dit : Viens et entends [une preuve] des fèves et des lentilles. Car les fèves et les lentilles, au début, conviennent pour être mâchées [crues] ; on les a jetées dans la marmite, elles ont été écartées ;
אמר רבי זירא ת"ש מפולין ועדשים דהא פולין ועדשים מעיקרא חזו לכוס שדינהו בקדרה אדחו להו
Original : Beitzah 26b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.