la nourriture animale n’entre pas dans [l’interdit de] fabriquer un ustensile.
אוכלי בהמה אין בהן משום תקון כלי
Beitsa 33b ביצה
Rav Kahana objecta à Rav Yehouda : on peut déplacer des bois aromatiques pour les sentir et pour éventer un malade avec eux ; on les froisse et on les sent, mais on ne doit pas les briser pour les sentir ; et si on les a brisés, on est exempt [de sacrifice], mais c’est interdit. Pour se curer les dents, on ne doit pas les briser ; et si on les a brisés, on est passible d’un sacrifice expiatoire.
איתיביה רב כהנא לרב יהודה מטלטלין עצי בשמים להריח בהן ולהניף בהן לחולה ומוללו ומריח בו ולא יקטמנו להריח בו ואם קטמו פטור אבל אסור לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת
Il lui répondit : alors que « exempt, mais c’est interdit » me pose déjà difficulté, faut-il parler de « passible d’un sacrifice expiatoire » ? Mais cette [baraïta] est enseignée à propos de [bois] durs, et les durs se prêtent à être froissés ?
א"ל השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי חייב חטאת מבעיא אלא כי תניא ההיא בקשין קשין בני מלילה נינהו
Il manque [un passage], et voici ce qu’elle enseigne : on les froisse et on les sent, on les brise et on les sent. De quoi s’agit-il ? De [bois] tendres ; mais pour les durs, on ne doit pas les briser, et si on les a brisés, on est exempt, mais c’est interdit. Pour se curer les dents, on ne doit pas les briser, et si on les a brisés, on est passible d’un sacrifice expiatoire.
חסורי מחסרא והכי קתני מוללו ומריח בו קוטמו ומריח בו בד"א ברכין אבל בקשין לא יקטמנו ואם קטמו פטור אבל אסור לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת
Une [baraïta] enseigne : on le brise et on le sent ; et une autre enseigne : on ne doit pas le briser pour le sentir. Rabbi Zeïra dit au nom de Rav ’Hisda : il n’y a pas de difficulté : celle-ci [parle] des tendres, celle-là des durs.
תני חדא קוטמו ומריח בו ותניא אידך לא יקטמנו להריח בו אמר רבי זירא אמר רב חסדא לא קשיא הא ברכין הא בקשין
Rav A’ha bar Yaakov s’y opposa : pour les durs, pourquoi pas ? En quoi est-ce différent de ce que nous avons appris : on peut briser la jarre pour en manger des figues sèches, pourvu qu’on n’ait pas l’intention de faire un ustensile ? De plus, Rava bar Rav Ada et Rabin bar Rav Ada disent tous deux : quand nous étions chez Rav Yehouda, il cassait [des branches] et nous donnait des bâtonnets, bâtonnet par bâtonnet, bien qu’ils fussent bons à servir de manches pour des haches et des hachettes.
מתקיף לה רב אחא בר יעקב בקשין אמאי לא מאי שנא מהא דתנן שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי ועוד הא רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא דאמרי תרוייהו כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהיב לן אלותא אלותא אע"ג דחזיא לקתתא דנרגי וחציני
Il n’y a pas de difficulté : celle-ci est de Rabbi Eliézer, celle-là des Sages, comme on l’a enseigné : Rabbi Eliézer dit : on peut prendre un brin de bois devant soi pour se curer les dents ; et les Sages disent : on ne le prendra que de la mangeoire d’une bête. Et tous s’accordent qu’on ne doit pas le briser ; et si on l’a brisé pour se curer les dents ou pour ouvrir la porte, par inadvertance le Chabbat, on est passible d’un sacrifice expiatoire ; délibérément le jour de fête, on reçoit les quarante [coups de fouet], selon Rabbi Eliézer.
לא קשיא הא ר"א הא רבנן דתניא ר"א אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו וחכ"א לא יטול אלא מאבוס של בהמה ושוין שלא יקטמנו ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח בו הדלת בשוגג בשבת חייב חטאת במזיד ביו"ט סופג את הארבעים דברי ר"א
Et les Sages disent : dans un cas comme dans l’autre, ce n’est qu’en raison d’un interdit rabbinique. Rabbi Eliézer, qui dit là : « passible d’un sacrifice expiatoire », [dit] ici : « exempt, mais c’est interdit » ; les Sages, qui disent là : « exempt, mais c’est interdit », [disent] ici : « permis d’emblée ».
וחכ"א אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות ר"א דקאמר התם חייב חטאת הכא פטור אבל אסור רבנן דקא אמרי התם פטור אבל אסור הכא מותר לכתחלה
Et Rabbi Eliézer ne retient-il pas ce que nous avons appris : on peut briser la jarre pour en manger des figues sèches, pourvu qu’on n’ait pas l’intention de faire un ustensile ? Rav Achi dit : cet enseignement porte sur des jarres [déjà brisées et] recollées.
ולית ליה לרבי אליעזר הא דתנן שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי אמר רב אשי כי תניא ההיא במוסתקי:
« On ramasse [des brindilles] dans la cour » : les Sages ont enseigné : on ramasse dans la cour et l’on allume, car tout ce qui est dans la cour est préparé, pourvu qu’on n’en fasse pas des tas ; et Rabbi Chimon le permet. Sur quoi divergent-ils ? L’un pense qu’on aurait l’air d’amasser pour le lendemain ou pour un autre jour ; et l’autre pense que sa marmite témoigne pour lui.
ומגבב מן החצר: ת"ר מגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא ובלבד שלא יעשה צבורין צבורין ורבי שמעון מתיר במאי קא מפלגי מר סבר מחזי דקא מכניף למחר וליומא אחרינא ומ"ס קדרתו מוכחת עליו:
« On ne tire pas le feu », etc. : quelle en est la raison ? Parce qu’on produit [une chose nouvelle] le jour de fête.
אין מוציאין את האור וכו': מ"ט משום דקא מוליד ביום טוב:
« Et on ne chauffe pas les tuiles au rouge » : que fait-on donc ? Rabba bar bar ’Hana dit au nom de Rabbi Yo’hanan : ici, il s’agit de tuiles neuves, parce que
ואין מלבנין את הרעפים: מאי קא עביד אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני
Original : Beitzah 33b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.