Mais le surplus ne retourne-t-il pas [à sa place] ? Or nous savons que Rabbi Eliézer dit : partout où le surplus retourne, il n’y a pas fixation.
והלא מותרו חוזר ושמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר כל היכא דמותרו חוזר לא קבע
Beitsa 35a ביצה
Structure du débat :Objection 1Preuve 1Récit 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Comme nous l’avons appris : celui qui prend des olives de la cuve [à olives] les trempe une à une dans le sel et les mange ; mais s’il les a trempées et en a placé dix devant lui, il est soumis [à la dîme]. Rabbi Eliézer dit : [s’il les prend] d’une cuve pure, il est soumis ; d’une cuve impure, il est exempt, parce qu’il remet le surplus.
דתנן הנוטל זיתים מן המעטן טובל אחת אחת במלח ואוכל ואם טבל ונתן לפניו עשרה חייב ר"א אומר מן המעטן טהור חייב מן המעטן טמא פטור מפני שהוא מחזיר את המותר
Et nous nous sommes demandé : en quoi le début diffère-t-il de la fin ? Et Rabbi Abbahou a dit : le début traite d’une cuve pure et d’un homme impur, qui ne peut pas remettre [le surplus] ;
והוינן בה מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא וא"ר אבהו רישא במעטן טהור וגברא טמא דלא מצי מהדר ליה
la fin traite d’une cuve impure et d’un homme impur, qui peut le remettre.
סיפא במעטן טמא וגברא טמא דמצי מהדר ליה
Notre michna aussi traite d’un mouktsé pur et d’un homme impur, qui ne peut pas remettre ! Mais [les fruits] ne restent-ils pas en place, comme déjà remis ?
מתניתין נמי במוקצה טהור וגברא טמא דלא מצי מהדר ליה והלא מוחזרין ועומדין הן
Rav Chimi bar Achi dit plutôt : tu cites Rabbi Eliézer ? Rabbi Eliézer suit son raisonnement, lui qui dit que la terouma fixe, et à plus forte raison le Chabbat, comme nous l’avons appris : des fruits dont on a prélevé la terouma avant que leur traitement soit achevé, Rabbi Eliézer interdit d’en manger de manière occasionnelle, et les Sages le permettent.
אלא אמר רב שימי בר אשי ר"א קא אמרת רבי אליעזר לטעמיה דאמר תרומה קבעה וכ"ש שבת דתנן פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן ר"א אוסר לאכול מהן עראי וחכמים מתירין
Viens et entends de la fin : « Et les Sages disent : [ce n’est valable] que s’il marque [l’endroit] et dit : D’ici jusqu’ici. » La raison est qu’il s’agit de la veille du Chabbat de l’année sabbatique, qui n’est pas soumise à la dîme ; mais pour les autres années du cycle, qui sont soumises à la dîme, [les fruits] seraient interdits. Pourquoi ? N’est-ce pas parce que le Chabbat les fixe ?
ת"ש מסיפא וחכ"א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן טעמא דע"ש בשביעית דלאו בר עשורי הוא הא בשאר שני שבוע דבני עשורי נינהו אסורים מ"ט לאו משום דשבת קבעה
Non, là c’est différent : puisqu’il a dit : « D’ici jusqu’ici je mangerai demain », il les a fixés. S’il en est ainsi, pourquoi parler précisément du Chabbat ? Même en semaine aussi ! Ceci nous apprend que le tével est considéré comme préparé pour le Chabbat, de sorte que si l’on a transgressé et qu’on l’a rectifié, il est rectifié.
לא שאני התם כיון דאמר מכאן ועד כאן אני אוכל למחר קבע ליה אי הכי מאי אריא שבת אפילו בחול נמי הא קמ"ל דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן
Et on [leur] opposa : s’il mangeait d’une grappe et est entré du jardin dans la cour, Rabbi Eliézer dit : il achèvera ; Rabbi Yehochoua dit : il n’achèvera pas.
ורמינהי היה אוכל באשכול ונכנס מגנה לחצר ר"א אומר יגמור רבי יהושע אומר לא יגמור
Si la nuit du Chabbat est tombée, Rabbi Eliézer dit : il achèvera ; Rabbi Yehochoua dit : il n’achèvera pas.
חשכה בלילי שבת ר"א אומר יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור
Là, comme on en enseigne la raison : Rabbi Natan dit : quand Rabbi Eliézer a dit « il achèvera », il n’a pas voulu dire qu’il achèvera dans la cour, mais qu’il sortira hors de la cour et achèvera ; et quand Rabbi Eliézer a dit « il achèvera », il n’a pas voulu dire qu’il achèvera le Chabbat, mais qu’il attendra la sortie du Chabbat et achèvera.
התם כדקתני טעמא ר' נתן אומר לא כשאמר ר"א יגמור בחצר יגמור אלא יוצא חוץ לחצר ויגמור ולא כשאמר ר"א יגמור בשבת יגמור אלא ממתין למוצאי שבת ויגמור
Quand Rabin vint, il dit au nom de Rabbi Yo’hanan : le Chabbat, la terouma, la cour et l’achat ne fixent tous que ce dont le traitement est achevé.
כי אתא רבין א"ר יוחנן אחד שבת ואחד תרומה ואחד חצר ואחד מקח כולן אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתן
Le Chabbat : pour exclure [l’avis] de Hillel, comme on l’a enseigné : celui qui transporte des fruits en gerbes d’un endroit à un autre pour les récolter, et sur qui le jour [du Chabbat] s’est sanctifié, Rabbi Yehouda dit : Hillel, pour lui-même, l’interdisait.
שבת לאפוקי מדהלל דתניא המעמר פירות ממקום למקום לקצור וקדש עליהן היום א"ר יהודה הלל לעצמו אוסר
Original : Beitzah 35a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.