la veille du Chabbat de l’année sabbatique, et dire : « C’est d’ici que je mangerai demain. » Et les Sages disent : [ce n’est valable] que s’il marque [l’endroit] et dit : « D’ici jusqu’ici. »
ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן:
GUEMARA: Nous avons appris là-bas : des enfants qui ont caché des figues la veille du Chabbat et ont oublié de les prélever [la dîme] ne les mangeront pas à la sortie du Chabbat, à moins qu’on n’en ait prélevé la dîme. Et nous avons appris aussi : celui qui fait passer des figues par sa cour pour les mettre à sécher, ses enfants et les gens de sa maison peuvent en manger de manière occasionnelle, et ils sont exempts [de la dîme].
גמ׳ תנן התם תינוקות שטמנו תאנים מערב שבת ושכחו ולא עשרו למוצאי שבת לא יאכלו אלא אם כן עשרו ותנן נמי המעביר תאנים בחצרו לקצות בניו ובני ביתו אוכלין מהן עראי ופטורים
Rava demanda à Rav Na’hman : le Chabbat rend-il [les fruits] fixés pour la dîme, s’agissant d’une chose dont le traitement n’est pas achevé ? Dirons-nous que, puisqu’il est écrit : « Tu appelleras le Chabbat un délice » (Is 58, 13), il les fixe, même s’agissant d’une chose dont le traitement n’est pas achevé ? Ou bien il fixe ce dont le traitement est achevé, mais ne fixe pas ce dont le traitement n’est pas achevé ?
בעא מניה רבא מרב נחמן שבת מהו שתקבע מוקצה למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו מי אמרינן כיון דכתיב (ישעיהו נח, יג) וקראת לשבת עונג קבעה ואפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו או דלמא בדבר שנגמרה מלאכתו קבעה בדבר שלא נגמרה מלאכתו לא קבעה
Il lui répondit : le Chabbat fixe aussi bien ce dont le traitement est achevé que ce dont le traitement n’est pas achevé. Il lui dit : mais dis plutôt que le Chabbat est semblable à la cour : de même que la cour ne fixe que ce dont le traitement est achevé, de même le Chabbat ne fixe que ce dont le traitement est achevé ! Il lui répondit : nous avons un enseignement établi selon lequel le Chabbat fixe aussi bien ce dont le traitement est achevé que ce dont le traitement n’est pas achevé.
א"ל שבת קובעת בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו א"ל ואימא שבת דומיא דחצר מה חצר אינה קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו אף שבת לא תקבע אלא בדבר שנגמרה מלאכתו א"ל לימוד ערוך הוא בידינו שהשבת קובעת בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו
Mar Zoutra, fils de Rav Na’hman, dit : nous aussi l’avons appris : « Rabbi Eliézer dit encore : un homme peut se tenir devant le mouktsé la veille du Chabbat de l’année sabbatique », etc. La raison est que [les fruits de] l’année sabbatique ne sont pas soumis à la dîme ; mais pour les autres années du cycle, ce serait de même interdit. Pourquoi ? N’est-ce pas parce que le Chabbat les fixe ?
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן אף אנן נמי תנינא ועוד אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית וכו' טעמא דשביעית דלאו בר עשורי הוא הא בשאר שני שבוע הכי נמי דאסור מ"ט לאו משום דשבת קבעה
Non, là c’est différent : puisqu’il a dit : « C’est d’ici que je mangerai demain », il les a fixés sur lui. S’il en est ainsi, pourquoi parler précisément du Chabbat ? Même en semaine aussi ! Ceci nous apprend que le tével est considéré comme préparé pour le Chabbat, de sorte que si l’on a transgressé et qu’on l’a rectifié, il est rectifié.
לא שאני התם כיון דאמר מכאן אני אוכל למחר קבע ליה עלויה אי הכי מאי אריא שבת אפילו בחול נמי הא קמ"ל דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן
Original : Beitzah 34b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.