de tous les légumes cuits.
דכולהו שלקי
Berakhot 36a ברכות
Structure du débat :Question 1Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
S’il en est ainsi, l’anigaron est l’essentiel et l’huile l’accessoire, et nous avons appris : Voici la règle : tout ce qui est l’essentiel et qu’accompagne un accessoire, on bénit sur l’essentiel et cela dispense l’accessoire !
א"כ הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל ותנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה
De quoi traitons-nous ici ? De celui qui a mal à la gorge, car il est enseigné : Celui qui a mal à la gorge ne doit pas, le Chabbat, se gargariser d’huile directement ; mais il peut mettre beaucoup d’huile dans de l’anigaron et l’avaler.
הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו דתניא החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחלה בשבת אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע
C’est évident ! Tu aurais pu dire : puisqu’il a en vue la guérison, il ne doit pas du tout réciter de bénédiction sur elle ; [la Michna] nous apprend que, puisqu’il en tire une jouissance, il doit bénir.
פשיטא מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי:
La farine de blé : Rav Yehouda dit « …qui crée le fruit de la terre », et Rav Na’hman dit « …par la parole duquel tout est advenu ».
קמחא דחיטי רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ורב נחמן אמר שהכל נהיה בדברו
Rava dit à Rav Na’hman : Ne conteste pas Rav Yehouda, car Rabbi Yo’hanan et Chmouel sont de son avis. Car Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel, et de même Rabbi Yits’hak a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Sur l’huile d’olive, on récite « …qui crée le fruit de l’arbre ». Il en ressort que, bien qu’elle se soit transformée, elle garde son statut ; ici aussi, bien qu’elle se soit transformée, elle garde son statut.
א"ל רבא לרב נחמן לא תפלוג עליה דרב יהודה דר' יוחנן ושמואל קיימי כוותיה דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ אלמא אע"ג דאשתני במלתיה קאי ה"נ אע"ג דאשתני במלתיה קאי
Est-ce comparable ? Là, elle n’a pas d’autre amélioration [possible] ; ici, elle a une autre amélioration : dans le pain.
מי דמי התם לית ליה עלויא אחרינא הכא אית ליה עלויא אחרינא בפת
Et lorsqu’elle a une autre amélioration, ne récite-t-on pas sur elle « …qui crée le fruit de la terre », mais « …par la parole duquel tout » ? Pourtant Rabbi Zeïra a dit au nom de Rav Matna, au nom de Chmouel : Sur l’akra cru et sur la farine d’orge, on récite « …par la parole duquel tout est advenu ». N’est-ce pas [qu’il en ressort que,] pour celle de blé, [on dit] « …qui crée le fruit de la terre » ?
וכי אית ליה עלויא אחרינא לא מברכינן עליה בורא פרי האדמה אלא שהכל והא"ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל אקרא חייא וקמחא דשערי מברכינן עלייהו שהכל נהיה בדברו מאי לאו דחיטי בורא פרי האדמה
Non : pour celle de blé aussi, « …par la parole duquel tout est advenu ».
לא דחיטי נמי שהכל נהיה בדברו
Qu’il nous enseigne alors celle de blé, et à plus forte raison celle d’orge !
ולשמעינן דחיטי וכ"ש דשערי
S’il nous avait enseigné celle de blé, j’aurais dit : cela vaut pour celle de blé, mais pour celle d’orge, on ne récite aucune bénédiction ; il nous apprend [que non].
אי אשמעינן דחיטי הוה אמינא ה"מ דחיטי אבל דשערי לא לבריך עליה כלל קמ"ל
Est-elle donc inférieure au sel et à la saumure ? Car nous avons appris : Sur le sel et sur la saumure, on dit « …par la parole duquel tout est advenu ». Il fallait [le dire] : on aurait pu penser que le sel et la saumure, il arrive qu’on en mette dans la bouche, mais la farine d’orge, puisqu’elle favorise les vers [intestinaux], on ne récite sur elle aucune bénédiction ; il nous apprend que, puisqu’on en tire une jouissance, il faut bénir.
ומי גרע ממלח וזמית דתנן על המלח ועל הזמית אומר שהכל נהיה בדברו אצטריך סד"א מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה אבל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני לא לבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי:
Le cœur de palmier : Rav Yehouda dit « …qui crée le fruit de la terre », et Chmouel dit « …par la parole duquel tout est advenu ».
קורא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו
Rav Yehouda dit « …qui crée le fruit de la terre » : c’est un fruit. Et Chmouel dit « …par la parole duquel tout est advenu » : puisqu’il finit par durcir.
רב יהודה אמר בורא פרי האדמה פירא הוא ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו הואיל וסופו להקשות
Chmouel dit à Rav Yehouda : Homme perspicace, c’est ton avis qui est le plus logique, car le radis finit par durcir, et nous récitons sur lui « …qui crée le fruit de la terre ». Mais il n’en est rien : le radis, les gens le plantent en vue de la racine ; le palmier, les gens ne le plantent pas en vue du cœur de palmier.
אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כוותך מסתברא דהא צנון סופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה ולא היא צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא
Et partout où les gens ne plantent pas en vue de cela, ne récitons-nous pas [cette bénédiction] ? Voici le câprier, que les gens plantent en vue de la fleur, et nous avons appris : Sur les diverses parties du câprier, sur les feuilles et les jeunes pousses, on dit « …qui crée le fruit de la terre » ; et sur les baies et les calices, on dit « …qui crée le fruit de l’arbre ».
וכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי לא מברכינן עליה והרי צלף דנטעי אינשי אדעתא דפרחא ותנן על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ
Rav Na’hman bar Yits’hak a dit : Le câprier, les gens le plantent en vue des jeunes pousses ; le palmier, les gens ne le plantent pas en vue du cœur de palmier. Et bien que Chmouel ait loué Rav Yehouda, la halakha est conforme à Chmouel.
אמר רב נחמן בר יצחק צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא ואע"ג דקלסיה שמואל לרב יהודה הלכתא כותיה דשמואל:
Rav Yehouda a dit au nom de Rav : Un câprier qui est ’orla [fruit des trois premières années] hors de la terre d’Israël : on jette les baies et on mange les calices. Cela revient à dire que les baies sont un fruit et que les calices ne sont pas un fruit. On objecta : Sur les diverses parties du câprier, sur les feuilles et les jeunes pousses, on dit « …qui crée le fruit de la terre » ; et sur les baies et les calices, on dit « …qui crée le fruit de l’arbre » !
אמר רב יהודה אמר רב צלף של ערלה בחוצה לארץ זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין למימרא דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי ורמינהו על מיני נצפה על העלים ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ
Il s’est exprimé selon Rabbi Akiva, car nous avons appris : Rabbi Eliézer dit : Du câprier, on prélève la dîme des jeunes pousses, des baies et des calices. Rabbi Akiva dit : On ne prélève la dîme que des baies seulement, car c’est [le] fruit.
הוא דאמר כר"ע דתנן רבי אליעזר אומר צלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין ר"ע אומר אין מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי
Qu’il dise alors : la halakha est conforme à Rabbi Akiva ! S’il avait dit « la halakha est conforme à Rabbi Akiva », j’aurais dit : même en terre d’Israël ; il nous apprend que quiconque est indulgent en terre [d’Israël], la halakha est conforme à son avis hors de la terre, mais pas en terre [d’Israël].
ונימא הלכה כרבי עקיבא אי אמר הלכה כרבי עקיבא הוה אמינא אפי' בארץ קמ"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ אבל בארץ לא
Qu’il dise alors : la halakha est conforme à Rabbi Akiva hors de la terre, puisque quiconque est indulgent en terre [d’Israël], la halakha est conforme à son avis hors de la terre ! S’il avait dit ainsi, j’aurais dit : cela vaut pour la dîme des arbres, qui en terre [d’Israël] même est d’ordre rabbinique ; mais pour la ’orla, qui en terre [d’Israël] est d’ordre toraïque, dis que, même hors de la terre, nous décrétons [l’interdit] ; il nous apprend [que non].
ונימא הלכה כרבי עקיבא בחוצה לארץ דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אי אמר הכי הוה אמינא הנ"מ גבי מעשר אילן דבארץ גופא מדרבנן אבל גבי ערלה דבארץ מדאורייתא אימא בח"ל נמי נגזור קמ"ל
Ravina trouva Mar bar Rav Achi en train de jeter les baies et de manger les calices. Il lui dit : Quel est ton avis ? [Tu agis] selon Rabbi Akiva, qui est indulgent ? Que le maître agisse alors selon Beit Chammaï, qui sont encore plus indulgents ! Car nous avons appris : Le câprier, Beit Chammaï disent : c’est un mélange interdit (kilayim) dans la vigne ; et Beit Hillel disent : ce n’est pas un mélange interdit dans la vigne. Les uns et les autres reconnaissent qu’il est soumis à la ’orla.
רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דקא זריק אביונות וקאכיל קפריסין א"ל מאי דעתך כר' עקיבא דמיקל ולעביד מר כב"ש דמקילי טפי דתנן צלף ב"ש אומרים כלאים בכרם וב"ה אומרים אין כלאים בכרם אלו ואלו מודים שחייב בערלה
Ceci même est difficile : tu as dit : « Le câprier, Beit Chammaï disent : c’est un mélange interdit dans la vigne » ; il en ressort que c’est une espèce de légume. Et ensuite il est enseigné : « Les uns et les autres reconnaissent qu’il est soumis à la ’orla » ; il en ressort que c’est une espèce d’arbre !
הא גופא קשיא אמרת צלף ב"ש אומרים כלאים בכרם אלמא מין ירק הוא והדר תני אלו ואלו מודים שחייב בערלה אלמא מין אילן הוא
Cela n’est pas difficile : Beit Chammaï sont dans le doute, et ils agissent ici avec rigueur et là avec rigueur. Quoi qu’il en soit, selon Beit Chammaï, c’est un cas de ’orla douteuse, et nous avons appris : La ’orla douteuse est interdite en terre d’Israël et permise en Syrie ; et hors de la terre, on descend
הא לא קשיא ב"ש ספוקי מספקא להו ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא מ"מ לב"ש הוה ליה ספק ערלה ותנן ספק ערלה בא"י אסור ובסוריא מותר ובח"ל יורד
Original : Berakhot 36a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.