[Les paroles de] Rabbi Meïr contredisent [d’autres paroles de] Rabbi Meïr ! Ce sont deux Tannaïm [qui rapportent l’opinion] de Rabbi Meïr [différemment].
קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר תרי תנאי אליבא דרבי מאיר
Berakhot 3a ברכות
Structure du débat :Baraïta 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר
Ce sont deux Tannaïm [qui rapportent l’opinion] de Rabbi Eliézer [différemment]. Et si tu veux, dis : le début [de la Michna] n’est pas de Rabbi Eliézer.
תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר ואיבעית אימא רישא לאו רבי אליעזר היא:
« Jusqu’à la fin de la [première] veille. »
עד סוף האשמורה:
Que pense Rabbi Eliézer ? S’il pense que la nuit comporte trois veilles, qu’il dise « jusqu’à quatre heures » ; et s’il pense que la nuit comporte quatre veilles, qu’il dise « jusqu’à trois heures » !
מאי קסבר רבי אליעזר אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה לימא עד ארבע שעות ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה לימא עד שלש שעות
En réalité, il pense que la nuit comporte trois veilles, et il nous apprend ceci : il y a des veilles au firmament et il y a des veilles sur terre. Car il est enseigné : Rabbi Eliézer dit : la nuit comporte trois veilles, et à chaque veille le Saint, béni soit-Il, siège et rugit comme un lion, ainsi qu’il est dit : « L’Éternel rugit d’en haut, de sa demeure sainte Il fait entendre sa voix ; Il rugit, Il rugit contre son domaine » (Jr 25, 30).
לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה והא קא משמע לן דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא דתניא רבי אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי שנאמר ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו
Et le signe de la chose : à la première veille, l’âne brait ; à la deuxième, les chiens aboient ; à la troisième, le nourrisson tète le sein de sa mère et la femme converse avec son mari.
וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה.
Qu’est-ce que Rabbi Eliézer compte ? S’il compte le début des veilles, à quoi bon un signe pour le début de la première veille ? C’est la tombée de la nuit ! S’il compte la fin des veilles, à quoi bon un signe pour la fin de la dernière veille ? C’est le jour !
מאי קא חשיב רבי אליעזר אי תחלת משמרות קא חשיב תחלת משמרה ראשונה סימנא למה לי אורתא הוא אי סוף משמרות קא חשיב סוף משמרה אחרונה למה לי סימנא יממא הוא
Il compte plutôt la fin de la première veille, le début de la dernière veille, et le milieu de celle du milieu. Et si tu veux, dis : il compte toujours la fin des veilles. Et si tu dis que pour la dernière ce n’est pas nécessaire,
אלא חשיב סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה ואמצעית דאמצעיתא ואיבעית אימא כולהו סוף משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא צריך
quelle conséquence pratique [cela a-t-il] ? Pour réciter le Chema, pour celui qui dort dans une maison obscure et ne sait pas quand est le temps de la lecture du Chema : dès que la femme converse avec son mari et que le nourrisson tète le sein de sa mère, qu’il se lève et qu’il récite.
למאי נפקא מינה למיקרי קריאת שמע למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן קריאת שמע אימת כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו ליקום וליקרי.
Rav Yits’hak bar Chmouel a dit au nom de Rav : la nuit comporte trois veilles, et à chaque veille le Saint, béni soit-Il, siège et rugit comme un lion, et dit : « Malheur aux fils à cause des fautes desquels J’ai détruit Ma maison, brûlé Mon sanctuaire, et les ai exilés parmi les nations du monde ! »
אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם:
Il est enseigné : Rabbi Yossé a dit : Une fois, je marchais en chemin et j’entrai dans une ruine parmi les ruines de Jérusalem pour prier. Élie, de mémoire bénie, vint et me garda à l’entrée jusqu’à ce que j’eusse terminé ma prière. Après que j’eus terminé ma prière, il me dit : « Paix sur toi, mon maître. » Je lui dis : « Paix sur toi, mon maître et mon enseignant. » Il me dit : « Mon fils, pourquoi es-tu entré dans cette ruine ? » Je lui dis : « Pour prier. » Il me dit : « Tu aurais dû prier en chemin. » Je lui dis : « Je craignais que les passants ne m’interrompent. » Il me dit : « Tu aurais dû dire une prière abrégée. »
תניא אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר לי היה לך להתפלל בדרך ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה
À ce moment-là, j’appris de lui trois choses : j’appris qu’on n’entre pas dans une ruine ; j’appris qu’on prie en chemin ; et j’appris que celui qui prie en chemin dit une prière abrégée.
באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה
Il me dit encore : « Mon fils, quelle voix as-tu entendue dans cette ruine ? » Je lui dis : « J’ai entendu une voix céleste qui roucoulait comme une colombe et disait : “Malheur aux fils à cause des fautes desquels J’ai détruit Ma maison, brûlé Mon sanctuaire, et les ai exilés parmi les nations !” » Il me dit : « Par ta vie et par la vie de ta tête ! Ce n’est pas seulement à ce moment qu’elle dit cela, mais chaque jour, trois fois, elle dit cela. Et non seulement cela, mais lorsque Israël entre dans les synagogues et les maisons d’étude et répond : “Que Son grand Nom soit béni”, le Saint, béni soit-Il, hoche la tête et dit : “Heureux le roi que l’on loue ainsi dans sa maison ! Qu’en est-il du père qui a exilé ses fils ? Et malheur aux fils qui ont été exilés de la table de leur père !” »
ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם:
Nos maîtres ont enseigné : pour trois raisons on n’entre pas dans une ruine : à cause du soupçon, à cause de l’effondrement, et à cause des démons. « À cause du soupçon » : qu’on le déduise [déjà] de l’effondrement !
תנו רבנן מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד מפני המפולת ומפני המזיקין. מפני חשד ותיפוק ליה משום מפולת
Original : Berakhot 3a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.