Cela va bien pour celui qui dit : dattes [abattues] par le vent ; c’est pourquoi ici il les appelle nobelot sans précision, et là il les appelle [nobelot] de palmier. Mais pour celui qui dit : brûlées par la chaleur, qu’il enseigne ici comme là « nobelot de palmier », ou ici comme là « nobelot » sans précision ! C’est une difficulté.
בשלמא למ"ד תמרי דזיקא היינו דהכא קרי לה נובלות סתמא והתם קרי לה תמרה אלא למ"ד בושלי כמרא ניתני אידי ואידי נובלות תמרה או אידי ואידי נובלות סתמא קשיא:
« S’il y avait devant lui de nombreuses espèces, etc. » ’Oula a dit : La controverse porte sur le cas où leurs bénédictions sont les mêmes : Rabbi Yehouda estime que l’espèce des sept prime, et les Sages estiment que l’espèce préférée prime. Mais lorsque leurs bénédictions ne sont pas les mêmes, de l’avis de tous on récite la bénédiction sur celle-ci, puis on récite la bénédiction sur celle-là.
היו לפניו מינין הרבה כו': אמר עולא מחלוקת בשברכותיהן שוות דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה
On objecta : S’il y avait devant lui un radis et une olive, il récite la bénédiction sur le radis et cela dispense l’olive. De quoi traitons-nous ici ? D’un cas où le radis est l’essentiel.
מיתיבי היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית הב"ע כשהצנון עיקר
S’il en est ainsi, dis la fin : « Rabbi Yehouda dit : Il récite la bénédiction sur l’olive, car l’olive est des sept espèces. » Rabbi Yehouda n’admet-il pas ce que nous avons appris : Tout ce qui est l’essentiel et qu’accompagne un accessoire, on bénit sur l’essentiel et cela dispense l’accessoire ? Et si tu dis qu’en effet il ne l’admet pas, il est pourtant enseigné : Rabbi Yehouda dit : Si c’est à cause du radis que l’olive est venue, il récite la bénédiction sur le radis et cela dispense l’olive !
אי הכי אימא סיפא ר' יהודה אומר מברך על הזית שהזית ממין שבעה לית ליה לר' יהודה הא דתנן כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה וכי תימא ה"נ דלית ליה והתניא רבי יהודה אומר אם מחמת צנון בא הזית מברך על הצנון ופוטר את הזית
En vérité, nous traitons du cas où le radis est l’essentiel, et quand Rabbi Yehouda et les Sages divergent, ils divergent sur une autre chose ; et il manque [un passage], et voici ce qui est enseigné : S’il y avait devant lui un radis et une olive, il récite la bénédiction sur le radis et cela dispense l’olive. Dans quel cas ? Lorsque le radis est l’essentiel ; mais si le radis n’est pas l’essentiel, de l’avis de tous il récite la bénédiction sur celui-ci, puis il récite la bénédiction sur celle-là. Et pour deux espèces quelconques dont les bénédictions sont les mêmes, il récite la bénédiction sur celle qu’il veut. Rabbi Yehouda dit : Il récite la bénédiction sur l’olive, car l’olive est des sept espèces.
לעולם בצנון עיקר עסקינן וכי פליגי רבי יהודה ורבנן במילתא אחריתי פליגי וחסורי מחסרא והכי קתני היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית בד"א כשהצנון עיקר אבל אין הצנון עיקר ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה ושני מינין בעלמא שברכותיהן שוות מברך על איזה מהן שירצה רבי יהודה אומר מברך על הזית שהזית ממין שבעה
Rabbi Ami et Rabbi Yits’hak Nap’ha divergent à ce sujet. L’un dit : La controverse porte sur le cas où leurs bénédictions sont les mêmes : Rabbi Yehouda estime que l’espèce des sept prime, et les Sages estiment que l’espèce préférée prime ; mais lorsque leurs bénédictions ne sont pas les mêmes, de l’avis de tous on récite la bénédiction sur celle-ci, puis on récite la bénédiction sur celle-là. Et l’autre dit : Même lorsque leurs bénédictions ne sont pas les mêmes, il y a aussi controverse.
פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא חד אמר מחלוקת בשברכותיהן שוות דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף אבל בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה וחד אמר אף בשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת
Cela va bien pour celui qui dit que la controverse porte sur le cas où leurs bénédictions sont les mêmes. Mais pour celui qui dit qu’ils divergent lorsque leurs bénédictions ne sont pas les mêmes, sur quoi divergent-ils ? Rabbi Yirmeya a dit : Sur la priorité.
בשלמא למאן דאמר בשברכותיהן שוות מחלוקת שפיר אלא למאן דאמר בשאין ברכותיהן שוות פליגי במאי פליגי א"ר ירמיה להקדים
Car Rav Yossef a dit — et certains disent Rabbi Yits’hak — : Tout ce qui précède dans ce verset précède pour la bénédiction, ainsi qu’il est dit : « Un pays de blé et d’orge, de vigne, de figuier et de grenadier, un pays d’olivier à huile et de miel » (Dt 8, 8).
דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה שנאמר (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש
Le blé, car nous avons appris : Celui qui entre dans une maison atteinte de lèpre, ses vêtements sur ses épaules, ses sandales et ses bagues dans ses mains, lui et eux deviennent impurs immédiatement. S’il était vêtu de ses vêtements, ses sandales aux pieds et ses bagues aux doigts, lui devient impur immédiatement, et eux restent purs jusqu’à ce qu’il demeure le temps qu’il faut pour manger une demi-miche : du pain de blé et non du pain d’orge, en étant accoudé et en le mangeant avec un accompagnement.
חטה דתנן הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו הוא והן טמאין מיד היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלן בלפתן
La vigne : la quantité d’un quart [de log] de vin pour le naziréen. Le figuier : la taille d’une figue sèche pour le transport [d’un domaine à l’autre] le Chabbat. Le grenadier : comme nous avons appris : Tous les ustensiles des particuliers,
גפן כדי רביעית יין לנזיר תאנה כגרוגרת להוצאת שבת רמון כדתנן כל כלי בעלי בתים
Original : Berakhot 41a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.