car il leur convient de se fixer dans l’obligation (dès le départ).
דניחא להו דמקבע להו בחובה (מעיקרא)
Berakhot 45b ברכות
Structure du débat :Baraïta 1Objection 1Preuve 1Halakha 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Viens et entends : Les femmes font le zimoun entre elles, et les esclaves font le zimoun entre eux ; femmes, esclaves et mineurs, même s’ils veulent faire le zimoun [ensemble], ils ne le font pas. (Et les femmes, même si elles sont cent ?) Or cent femmes sont comme deux hommes, et l’on enseigne : les femmes font le zimoun entre elles, et les esclaves font le zimoun entre eux !
ת"ש נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנים לעצמן נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן אין מזמנין (והא נשים אפילו מאה) והא מאה נשי כתרי גברי דמיין וקתני נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן
C’est différent là, car il y a plusieurs esprits.
שאני התם דאיכא דעות
S’il en est ainsi, dis la fin : femmes et esclaves, même s’ils veulent faire le zimoun, ils ne le font pas. Pourquoi non ? Il y a pourtant plusieurs esprits !
א"ה אימא סיפא נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין אמאי לא והא איכא דעות
C’est différent là, à cause de la licence des mœurs.
שאני התם משום פריצותא
Concluons que c’est Rav qui a dit : Même s’ils veulent faire le zimoun, ils ne le font pas ; car Rav Dimi bar Yossef a dit au nom de Rav : Trois personnes qui ont mangé ensemble et dont l’une est sortie au marché, on l’appelle et on fait le zimoun avec elle. La raison est qu’on l’appelle ; si on ne l’appelle pas, non.
תסתיים דרב דאמר אם רצו לזמן אין מזמנין דאמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו טעמא דקוראין לו הא לא קוראין לו לא
C’est différent là, car ils se sont fixés dans l’obligation dès le départ.
שאני התם דאקבעו להו בחובה מעיקרא
Concluons plutôt que c’est Rabbi Yo’hanan qui a dit : Même s’ils veulent faire le zimoun, ils ne le font pas ; car Rabba bar bar ’Hana a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Deux personnes qui ont mangé ensemble, l’une d’elles s’acquitte par la bénédiction de son compagnon.
אלא תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר אם רצו לזמן אין מזמנין דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שנים שאכלו כאחת אחד מהן יוצא בברכת חבירו
Et nous avons demandé à ce sujet : Que nous apprend-il ? Nous l’avons [déjà] appris : S’il a entendu sans répondre, il s’est acquitté ! Et Rabbi Zeïra a dit : [Il vient] dire qu’il n’y a pas entre eux de bénédiction commune de la nourriture. Concluons-le.
והוינן בה מאי קא משמע לן תנינא שמע ולא ענה יצא ואמר רבי זירא לומר שאין ברכת המזון ביניהם תסתיים
Rava bar Rav Houna dit à Rav Houna : Mais les Sages venus d’Occident disent : S’ils veulent faire le zimoun, ils le font ! N’est-ce pas qu’ils l’ont entendu de Rabbi Yo’hanan ? Non, ils l’ont entendu de Rav, avant qu’il ne descende en Babylonie.
א"ל רבא בר רב הונא לרב הונא והא רבנן דאתו ממערבא אמרי אם רצו לזמן מזמנין מאי לאו דשמיע להו מר' יוחנן לא דשמיע להו מרב מקמי דנחית לבבל:
Revenons au texte même : Rav Dimi bar Yossef a dit au nom de Rav : Trois personnes qui ont mangé ensemble et dont l’une est sortie au marché, on l’appelle et on fait le zimoun avec elle. Abayé a dit : À condition qu’on l’appelle et qu’elle réponde.
גופא אמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו אמר אביי והוא דקרו ליה ועני
Mar Zoutra a dit : Nous ne l’avons dit que pour trois ; mais pour dix, [on ne le fait pas] tant qu’il n’est pas revenu.
אמר מר זוטרא ולא אמרן אלא בשלשה אבל בעשרה עד דנייתי
Rav Achi objecta : Au contraire, c’est l’inverse qui est logique : neuf paraissent dix, deux ne paraissent pas trois.
מתקיף לה רב אשי אדרבה איפכא מסתברא תשעה נראין כעשרה שנים אין נראין כשלשה
Et la halakha est comme Mar Zoutra. Pourquoi ? Puisqu’il faut mentionner le nom du Ciel, à moins de dix ce n’est pas convenable.
והלכתא כמר זוטרא מ"ט כיון דבעי לאדכורי שם שמים בציר מעשרה לאו אורח ארעא
Abayé a dit : Nous tenons pour acquis : Deux personnes qui ont mangé ensemble, il est méritoire qu’elles se séparent [pour bénir chacune]. On a aussi enseigné ainsi : Deux personnes qui ont mangé ensemble, il est méritoire qu’elles se séparent. Dans quel cas cela est-il dit ? Quand toutes deux sont lettrées ; mais si l’une est lettrée et l’autre ignorante, le lettré bénit et l’ignorant s’acquitte [par sa bénédiction].
אמר אביי נקיטינן שנים שאכלו כאחת מצוה ליחלק תניא נמי הכי שנים שאכלו כאחת מצוה ליחלק במה דברים אמורים כששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא:
Rava a dit : Cette chose, c’est moi qui l’ai dite, et on l’a rapportée au nom de Rabbi Zeïra comme moi : Trois personnes qui ont mangé ensemble, un seul interrompt [son repas] pour deux, mais deux n’interrompent pas pour un seul.
אמר רבא הא מילתא אמריתא אנא ואיתמרה משמיה דרבי זירא כוותי שלשה שאכלו כאחת אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד
Non ? Rav Papa n’a-t-il pas interrompu pour Abba Mar son fils, lui et un autre ? Rav Papa, c’est différent : il a agi au-delà de la stricte loi.
ולא והא רב פפא אפסיק ליה לאבא מר בריה איהו וחד שאני רב פפא דלפנים משורת הדין הוא דעבד
Yehouda bar Maremar, Mar bar Rav Achi et Rav A’ha de Difti prenaient leur repas ensemble ; il n’y avait parmi eux personne qui surpassât ses compagnons pour bénir à leur place. (Ils étaient assis et s’interrogeaient.) Ce que nous avons appris : Trois personnes qui ont mangé ensemble sont tenues de faire le zimoun, cela vaut quand il y a un grand homme ; mais quand ils sont égaux, il vaut mieux répartir les bénédictions.
יהודה בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדפתי כרכי ריפתא בהדי הדדי לא הוה בהו חד דהוה מופלג מחבריה לברוכי להו (יתבי וקא מיבעיא להו) הא דתנן שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן הני מילי היכא דאיכא אדם גדול אבל היכא דכי הדדי נינהו חלוק ברכות עדיף
Chacun bénit donc pour lui-même. Ils vinrent devant Maremar, qui leur dit : Vous vous êtes acquittés de la bénédiction, vous ne vous êtes pas acquittés du zimoun. Et si vous dites : Revenons-y et faisons le zimoun, il n’y a pas de zimoun rétroactif.
בריך איניש לנפשיה אתו לקמיה דמרימר אמר להו ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם וכי תימרו ניהדר ונזמן אין זימון למפרע
Si quelqu’un arrive et les trouve en train de bénir, que dit-il après eux ? Rav Zevid a dit : « Béni et loué » ; Rav Papa a dit : Il répond amen.
בא ומצאן כשהן מברכים מהו אומר אחריהם רב זביד אמר ברוך ומבורך רב פפא אמר עונה אמן
Et ils ne sont pas en désaccord : l’un [parle du cas] où il les a trouvés disant « Bénissons », l’autre de celui où il les a trouvés disant « Béni ». S’il les a trouvés disant « Bénissons », il dit « Béni et loué » ; s’il les a trouvés disant « Béni », il répond amen.
ולא פליגי הא דאשכחינהו דקא אמרי נברך והא דאשכחינהו דקא אמרי ברוך אשכחינהו דקא אמרי נברך אומר ברוך ומבורך אשכחינהו דקא אמרי ברוך עונה אמן
On a enseigné dans une baraïta : Celui qui répond amen après ses propres bénédictions est digne d’éloge ; et on a enseigné dans une autre : il est digne de blâme.
תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה
Ce n’est pas difficile : l’une [parle] de « … qui bâtit Jérusalem », l’autre des autres bénédictions.
לא קשיא הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות
Abayé le répondait à voix haute, afin que les ouvriers l’entendent et se lèvent, car « … qui est bon et fait le bien » n’est pas de la Torah. Rav Achi le répondait à voix basse, afin qu’on ne méprise pas « … qui est bon et fait le bien ».
אביי עני ליה בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו דהטוב והמטיב לאו דאורייתא רב אשי עני ליה בלחישא כי היכי דלא נזלזלו בהטוב והמטיב
Original : Berakhot 45b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.