Rav Zevid enseignait ainsi : Rami bar ’Hama a dit : Celui qui conduit une bête chargée le Chabbat n’est pas, par inadvertance, passible d’un sacrifice expiatoire, [mais,] délibérément, il est passible de lapidation.
רב זביד מתני הכי אמר רמי בר חמא המחמר אחר בהמה בשבת בשוגג אינו חייב חטאת במזיד חייב סקילה
Rava objecta : « Celui qui profane le Chabbat par une chose pour laquelle on est passible, par inadvertance, d’un sacrifice expiatoire, est passible, délibérément, de lapidation » : donc, [là où] l’on n’est pas passible, par inadvertance, d’un sacrifice expiatoire, on n’est pas passible, délibérément, de lapidation !
מתיב רבא המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת חייבין על זדונו סקילה הא אין חייבין על שגגתו חטאת אין חייבין על זדונו סקילה
Est-il enseigné : « donc, [là où] l’on n’est pas passible, etc. » ? Voici ce qu’il dit : une chose pour laquelle on est passible, par inadvertance, d’un sacrifice expiatoire, rend passible, délibérément, de lapidation ; et il existe une chose pour laquelle on n’est pas passible, par inadvertance, d’un sacrifice expiatoire, mais on est passible, délibérément, de lapidation. Et quelle est-elle ? Celui qui conduit [sa bête chargée].
מי קתני הא אין חייבין כו' הכי קאמר דבר שחייבין על שגגתו חטאת חייבין על זדונו סקילה ויש דבר שאין חייבין על שגגתו חטאת וחייבין על זדונו סקילה ומאי ניהו מחמר
Rava était le frère de Rav Mari bar Ra’hel, et certains disent : le père de Rav Mari bar Ra’hel. Selon la dernière version, c’est difficile : Rav a déclaré Rav Mari bar Ra’hel apte et l’a nommé [à une fonction] dans le territoire de Babylonie ! Peut-être y avait-il deux [hommes nommés] Mari bar Ra’hel.
רבא אחוה דרב מרי בר רחל ואמרי לה אבוה דרב מרי בר רחל ללישנא בתרא קשיא הא דרב אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסיה דבבל דילמא תרי מרי בר רחל הוו
Il enseignait cette tradition au nom de Rabbi Yo’hanan dans le sens de l’exemption : Rabbi Yo’hanan a dit : Celui qui conduit sa bête chargée le Chabbat est exempt de toute [peine].
הוה מתני לה להא שמעתיה משמיה דרבי יוחנן לפטור אמר רבי יוחנן המחמר אחר בהמתו בשבת פטור מכלום
Par inadvertance, il n’est pas passible d’un sacrifice expiatoire, car toute la Torah a été comparée à l’idolâtrie. Délibérément non plus il n’est pas passible [de lapidation], car nous avons appris : « Celui qui profane le Chabbat par une chose pour laquelle on est passible, par inadvertance, d’un sacrifice expiatoire et, délibérément, de lapidation » ; donc, [là où] l’on n’est pas passible, par inadvertance, d’un sacrifice expiatoire, on n’est pas passible, délibérément, de lapidation.
בשוגג לא מחייב חטאת דהוקשה כל התורה כולה לע"ז במזיד נמי לא מיחייב דתנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה הא אין חייבין על שגגתו חטאת אין חייבין על זדונו סקילה
Il n’est pas non plus passible [de flagellation] pour une interdiction, car c’est une interdiction qui a été donnée comme avertissement d’une peine de mort par le tribunal, et pour toute interdiction donnée comme avertissement d’une peine de mort par le tribunal, on n’inflige pas la flagellation.
בלאו נמי לא מיחייב דהוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו
Original : Shabbat 154a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.