Structure du débat :Question 1Récit 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
S’il avait l’intention de s’établir pour le Chabbat dans le domaine public et a déposé son érouv dans un puits, au-dessus de dix palmes, son érouv est valide ; en dessous de dix palmes, son érouv n’est pas valide.
נתכוון לשבות ברה"ר והניח עירובו בבור למעלה מי' טפחים עירובו עירוב למטה מי' טפחים אין עירובו עירוב
De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit : dans un puits qui a dix [palmes de profondeur], et « au-dessus » [signifie] qu’il l’a hissé et posé [en haut], et « en dessous » qu’il l’a descendu et posé [en bas] — quelle différence y a-t-il entre au-dessus et en dessous ? Lui est en un lieu et son érouv en un autre lieu !
היכי דמי אילימא בבור דאית ביה עשרה ולמעלה דדלאי ואותביה ולמטה דתתאי ואותביה מה לי למעלה ומה לי למטה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא
N’est-ce pas plutôt [le cas d’]un puits qui n’a pas dix [palmes], et l’on enseigne que son érouv est valide ? Il en ressort qu’un usage malaisé est appelé un usage !
אלא לאו בבור דלית ביה עשרה וקתני עירובו עירוב אלמא תשמיש על ידי הדחק שמיה תשמיש
Parfois, il lui répondait : lui et son érouv sont dans un karmelit ; et pourquoi l’appelle-t-on « domaine public » ? Parce que ce n’est pas un domaine privé.
זמנין משני ליה הוא ועירובו בכרמלית ואמאי קרי לה רה"ר לפי שאינה רשות היחיד
Et parfois, il lui répondait : lui est dans le domaine public et son érouv dans un karmelit, et c’est [l’opinion de] Rabbi, qui dit : Toute chose [interdite] au titre de chevout, on ne l’a pas décrétée [interdite] au crépuscule.
וזמנין משני ליה הוא ברה"ר ועירובו בכרמלית ורבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות
Et ne dis pas que je te repousse [par des réponses de fortune] ; je te parle au contraire avec précision, car nous avons appris : S’il y avait une flaque d’eau et que le domaine public y passait, celui qui y lance [un objet] sur quatre coudées est coupable. Et combien mesure la flaque d’eau ? Moins de dix palmes. Et [à propos d’]une flaque d’eau où passe le domaine public, celui qui y lance [un objet] sur quatre coudées est coupable.
ולא תימא דחויי קא מדחינא לך אלא דוקא קאמינא לך דתנן אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק לתוכה ד' אמות חייב וכמה הוא רקק מים פחות מי' טפחים ורקק מים שרה"ר מהלכת בו הזורק לתוכו ד' אמות חייב
On comprend bien « flaque », « flaque » deux fois : l’une en été et l’autre en saison des pluies. Et c’est nécessaire : car s’il nous l’avait appris pour l’été, [on aurait dit que c’est parce que] les gens ont coutume [d’y passer] pour se rafraîchir, mais en saison des pluies, dis que non ; et s’il nous l’avait appris pour la saison des pluies, [on aurait dit que c’est] parce que, étant déjà souillé, on y descend sans souci, mais en été, non. C’est [donc] nécessaire.
בשלמא רקק רקק תרי זימני חד בימות החמה וחד בימות הגשמים וצריכא דאי אשמעינן בימות החמה דעבידי אינשי לקרורי נפשיהו אבל בימות הגשמים אימא לא ואי אשמעינן בימות הגשמים אגב דמטניף מקרי ונחית אבל בימות החמה לא צריכא
Mais « passage » deux fois, à quoi bon ? N’en déduis-tu donc pas qu’un passage malaisé est appelé un passage, [mais] qu’un usage malaisé n’est pas appelé un usage ? Déduis-en [cela].
אלא הילוך תרי זימני למה לי אלא לאו ש"מ הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש ש"מ
Rav Yehouda a dit : Une botte de roseaux [dans le domaine public], s’il l’a couchée puis redressée, couchée puis redressée, il n’est coupable que lorsqu’il l’a soulevée.
אמר רב יהודה האי זירזא דקני רמא וזקפיה רמא וזקפיה לא מיחייב עד דעקר ליה
Le Maître a dit : « Un homme qui se tient sur le seuil peut prendre du maître de maison et lui donner, prendre du pauvre et lui donner. » Ce seuil, qu’est-il ?
אמר מר אדם עומד על האסקופה נוטל מבעה"ב ונותן לו נוטל מעני ונותן לו האי אסקופה מאי
Si l’on dit : un seuil [qui fait partie] du domaine public — il prend du maître de maison, [et] voici qu’il sort [l’objet] du domaine privé vers le domaine public !
אילימא אסקופת רה"ר נוטל מבעל הבית הא מפיק מרה"י לרה"ר
C’est donc que le seuil n’est qu’un simple lieu d’exemption, par exemple s’il n’a pas quatre sur quatre. Et comme ceci : quand Rav Dimi est venu, il a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Un emplacement qui n’a pas quatre palmes sur quatre, il est permis aux gens du domaine privé et aux gens du domaine public d’y ajuster leurs fardeaux sur l’épaule, pourvu qu’ils n’échangent pas.
אלא אסקופה מקום פטור בעלמא הוא כגון דלית ביה ד' על ד' וכי הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' טפחים מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו
Le Maître a dit : « À condition de ne pas prendre du maître de maison pour donner au pauvre, ni du pauvre pour donner au maître de maison ; et s’il a pris et donné, tous trois sont exempts. » Faut-il dire que c’est une réfutation de Rava ? Car Rava a dit : Celui qui transporte un objet du début de quatre [coudées] à la fin de quatre [coudées] dans le domaine public, bien qu’il l’ait fait passer
אמר מר ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני מעני ונותן לבעל הבית ואם נטל ונתן שלשתן פטורין לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר רבא המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' ברשות הרבים אע"פ שהעבירו
Original : Shabbat 8b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.