Structure du débat :Question 1Preuve 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Dis la fin : « Tel est le serment vain, pour lequel, si c’est volontaire, on est passible de flagellation, et si c’est par inadvertance, on est exempt. » « Tel est » — pour exclure quoi ? N’est-ce pas pour exclure « j’ai mangé » et « je n’ai pas mangé », pour lesquels on ne reçoit pas la flagellation ?
אימא סיפא זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור זו היא למעוטי מאי מאי לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי
Non : « tel est » [le serment] pour lequel, par inadvertance, on est exempt du sacrifice ; mais « j’ai mangé » et « je n’ai pas mangé », par inadvertance, on est passible d’un sacrifice ; et c’est [l’avis de]Rabbi Akiva, qui rend passible pour le passé comme pour l’avenir.
לא זו היא דעל שגגתה פטור מקרבן אבל אכלתי ולא אכלתי על שגגתה חייב קרבן ור"ע היא דמחייב לשעבר כלהבא
Tu as pourtant dit que le début est de Rabbi Yichmaël ! Le début serait de Rabbi Yichmaël et la fin de Rabbi Akiva ? — Tout est de Rabbi Akiva ; et le début ne vient pas exclure « j’ai mangé » et « je n’ai pas mangé » du sacrifice, mais exclure [le cas où il a juré] « je mangerai » et n’a pas mangé, de la flagellation ; mais d’un sacrifice, il est passible.
הא אמרת רישא ר' ישמעאל היא רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא כולה ר"ע ורישא לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן אלא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות אבל קרבן מיחייב
Et pourquoi [ainsi] ? C’est logique : [le texte] traite de l’avenir, il exclut [un cas] de l’avenir ; [faudrait-il que,] traitant de l’avenir, il exclue [un cas] du passé ?
« [S’il a juré :] “Serment que je ne mangerai pas”, et qu’il a mangé la moindre quantité, il est passible, etc. » Ils se sont demandé : Rabbi Akiva estime-t-il, pour toute la Torah, comme Rabbi Chimon, qui rend passible pour la moindre quantité ? Car il a été enseigné : Rabbi Chimon dit : La moindre quantité [suffit] pour la flagellation, et on n’a dit « une olive » qu’en ce qui concerne le sacrifice.
שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב כו': איבעיא להו ר"ע בכל התורה כולה כר"ש ס"ל דמחייב במשהו דתניא ר"ש אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן
Et en toute rigueur, ils auraient dû diverger [sur la règle] en général ; et s’ils divergent ici, c’est pour te faire connaître la force [de l’avis] des Sages : bien qu’on puisse dire que, puisque s’il précise il est passible, sans précision aussi il est passible, cela nous enseigne qu’ils l’exemptent.
ובדין הוא דבעי איפלוגי בעלמא והאי דקא מיפלגי הכא להודיעך כוחן דרבנן דאף ע"ג דאיכא למימר הואיל ומפרש חייב סתם נמי חייב קא משמע לן דפטרי
Ou peut-être pense-t-il en général comme les Sages, et ici voici la raison : puisque s’il précise il est passible, sans précision aussi il est passible ?
או דלמא בעלמא כרבנן סבירא ליה והכא היינו טעמא הואיל ומפרש חייב סתם נמי חייב
Viens [et] entends : Ils dirent à Rabbi Akiva : « Où trouvons-nous que celui qui mange la moindre quantité soit passible, pour que celui-ci soit passible ? » Or s’il en était ainsi, qu’il leur dise : Moi, pour toute la Torah, je pense comme Rabbi Chimon !
ת"ש דאמרו לו לר"ע היכן מצינו באוכל כל שהוא חייב שזה חייב ואם איתא לימא להו אנא בכל התורה כולה כר"ש סבירא לי
Il leur parle selon les paroles des Sages : Selon moi, pour toute la Torah, je pense comme Rabbi Chimon ; selon vous, accordez-moi au moins que, puisque s’il précise il est passible, sans précision aussi il est passible. Et les Sages lui dirent : Non.
לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי בכל התורה כולה כר"ש סבירא לי לדידכו אודו לי מיהא הואיל ומפרש חייב סתם נמי חייב ואמרו ליה רבנן לא
Viens [et] entends : Rabbi Akiva dit : Un naziréen qui a trempé son pain dans du vin, et s’il y en a assez pour faire ensemble une olive, il est passible. Or si tu pensais qu’en général il pense comme Rabbi Chimon, pourquoi ai-je besoin de faire ensemble [une olive] ?
תא שמע ר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב ואי סלקא דעתך בעלמא כר"ש סבירא ליה למה לי לצרף
Et de plus, nous avons appris : « Serment que je ne mangerai pas », et il a mangé des charognes, des bêtes déchirées, des bestioles et des reptiles : il est passible, et Rabbi Chimon l’exempte. Et nous nous sommes interrogés : Pourquoi est-il passible ? Il est déjà sous serment depuis le mont Sinaï ! Rav, Chmouel et Rabbi Yo’hanan disent tous [qu’il s’agit d’un cas où] il a inclus des choses permises avec des choses interdites.
ועוד תנן שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור' שמעון פוטר והוינן בה אמאי חייב מושבע מהר סיני הוא רב ושמואל ור' יוחנן דאמרי תרוייהו בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין
Et Rech Lakich dit : Tu ne trouves [ce cas] que soit lorsqu’il a précisé une demi-mesure, et selon les Sages ; soit sans précision, et selon Rabbi Akiva, qui dit qu’un homme s’interdit [par serment] la moindre quantité.
ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן אי בסתם ואליבא דר' עקיבא דאמר אדם אוסר עצמו בכל שהוא
Or si tu pensais qu’en général il pense comme Rabbi Chimon, pour la moindre quantité aussi il est déjà sous serment depuis le mont Sinaï ! N’en déduis-tu donc pas qu’en général il pense comme les Sages ? Déduis-en.
ואי ס"ד בעלמא כר' שמעון סבירא ליה כל שהוא נמי מושבע ועומד מהר סיני הוא אלא לאו שמע מינה בעלמא כרבנן סבירא ליה שמע מינה:
Original : Shevuot 21b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.