résous [alors] la question que posait Rava : « Serment que je ne mangerai pas », et il a mangé de la terre : pour quelle quantité [est-il passible] ? Résous [qu’il faut] une olive ! — Lorsque nous parlons, nous parlons de ce qui est comestible.
תיפשוט דבעי רבא שבועה שלא אוכל ואכל עפר בכמה תפשוט עד דאיכא כזית כי קאמרינן במידי דבר אכילה קאמרינן
« Il leur dit : Où trouvons-nous que celui qui parle apporte un sacrifice, pour que celui-ci parle et apporte un sacrifice ? » Et [ne le trouve-t-on] pas ? Voici le blasphémateur ! — Nous parlons de celui qui parle et interdit ; or celui-ci parle et pèche.
אמר להן היכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן: ולא והרי מגדף מדבר ואוסר קאמרינן והאי מדבר וחוטא הוא
Et voici le naziréen ! — Nous parlons de celui qui apporte un sacrifice pour sa parole ; or celui-ci apporte un sacrifice pour que le vin lui soit permis.
והרי נזיר מביא קרבנו על דבורו קאמרינן והאי מביא קרבן לאשתרויי ליה חמרא הוא דקא מייתי
Rava dit : La controverse [porte sur le serment] sans précision ; mais s’il précise, de l’avis de tous [il est passible] pour la moindre quantité. Quelle en est la raison ? Celui qui précise est aussi comme une créature entière.
אמר רבא מחלוקת בסתם אבל במפרש דברי הכל בכל שהוא מאי טעמא מפרש נמי כבריה דמי
Et Rava dit : La controverse [porte sur] « que je ne mangerai pas » ; mais pour « que je ne goûterai pas », de l’avis de tous [il est passible] pour la moindre quantité. C’est évident ! — On aurait pu dire que « goûter » aussi [s’entend] comme le disent les gens ; cela nous enseigne [que non].
ואמר רבא מחלוקת בשלא אוכל אבל בשלא אטעום דברי הכל בכל שהוא פשיטא מהו דתימא ליטעום נמי כדאמרי אינשי קמ"ל
Rav Papa dit : La controverse [porte sur] les serments ; mais pour les konamot, de l’avis de tous [il est passible] pour la moindre quantité. Quelle en est la raison ? Les konamot aussi, puisqu’il ne mentionne pas le mot « manger », c’est comme s’il précisait.
אמר רב פפא מחלוקת בשבועות אבל בקונמות דברי הכל בכל שהוא מאי טעמא קונמות נמי כיון דלא קא מדכר שמא דאכילה כדמפרש דמי
On objecta : Deux konamot se combinent ; deux serments ne se combinent pas. Rabbi Meïr dit : Les konamot sont comme les serments. Or si tu pensais qu’il est passible pour la moindre quantité, pourquoi ai-je besoin de combiner ?
מיתיבי שני קונמות מצטרפין שתי שבועות אין מצטרפות ר' מאיר אומר קונמות כשבועות ואי סלקא דעתך חייב בכל שהוא למה לי לצרף
[Il s’agit de celui] qui a dit : « Manger de celui-ci m’est konam ; manger de celui-là m’est konam. » S’il en est ainsi, pourquoi se combinent-ils ? En fin de compte, va d’un côté, il n’y a pas la mesure, et va de l’autre, il n’y a pas la mesure ! — [Il s’agit de celui] qui a dit : « Manger des deux m’est konam. »
דאמר אכילה מזו עלי קונם אכילה מזו עלי קונם אי הכי אמאי מצטרפות סוף סוף זיל להכא ליכא שיעורא וזיל להכא ליכא שיעורא דאמר אכילה משתיהן עלי קונם
De même, pour les serments, [il s’agit de celui] qui a dit : « Serment que je ne mangerai pas des deux. » Pourquoi ne se combinent-ils pas ? Rav Pin’has dit : Les serments sont différents : puisqu’ils se divisent en [plusieurs] sacrifices expiatoires, ils ne se combinent pas.
דכוותה גבי שבועות דאמר שבועה שלא אוכל משתיהן אמאי אין מצטרפין אמר רב פנחס שאני שבועות מתוך שחלוקות לחטאות אין מצטרפות
S’il en est ainsi, [que signifie] « Rabbi Meïr dit : Les konamot sont comme les serments » ? Certes, les serments, puisqu’ils se divisent en sacrifices expiatoires ; mais les konamot, pourquoi ne [se combinent-ils] pas ? — Inverse : Rabbi Meïr dit : Les serments sont comme les konamot ; et il ne retient pas [l’enseignement] de Rav Pin’has.
אי הכי ר' מאיר אומר קונמות כשבועות בשלמא שבועות הואיל וחלוקות לחטאות אלא קונמות אמאי לא איפוך רבי מאיר אומר שבועות כקונמות ולית ליה לדרב פנחס
Ravina dit : Lorsque Rav Papa a parlé, c’était en ce qui concerne la flagellation ; lorsque cette [baraïta] a été enseignée, c’était en ce qui concerne le sacrifice, pour lequel il faut la valeur d’une prouta.
רבינא אמר כי קאמר רב פפא לענין מלקות כי תניא ההיא לענין קרבן דבעינן שוה פרוטה
Faut-il dire que les Sages pensent qu’il y a détournement de bien sacré pour les konamot ? Il a pourtant été enseigné : « Ce pain est consacré », et il l’a mangé — lui comme son prochain ont commis un détournement ; c’est pourquoi il peut être racheté. « Ce pain m’est [interdit comme un bien] consacré » — lui a commis un détournement, son prochain n’en a pas commis ; c’est pourquoi il ne peut être racheté ; ce sont les paroles de Rabbi Meïr.
למימרא דסברי רבנן יש מעילה בקונמות והתניא ככר זו הקדש ואכלה בין הוא בין חבירו מעל לפיכך יש לה פדיון ככר זו עלי הקדש (הרי) הוא מעל חבירו לא מעל לפיכך אין לה פדיון דברי ר"מ
Original : Shevuot 22a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.