Structure du débat :Michna 1Question 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav Papa leur dit : si les Sages le déduisent du [serment du] dépôt, nul ne conteste [le principe] « déduis-en, et [tire tout] de lui » [selon lequel le cas déduit suit en tout le cas source].
אמר להו רב פפא אי מפקדון גמרי לה רבנן דכולי עלמא לא פליגי דדון מינה ומינה
Mais voici la raison des Sages : ils le déduisent par un raisonnement a fortiori : si [celui qui est adjuré] par la bouche d’autrui est passible, [celui qui jure] de sa propre bouche, à plus forte raison !
אלא היינו טעמא דרבנן דמייתו לה בקל וחומר ומה מפי אחרים חייב מפי עצמו לא כל שכן
Et puisqu’ils le déduisent par un a fortiori, il suffit que ce qui est déduit soit comme ce dont on le déduit : de même que celui qui est adjuré par la bouche d’autrui [n’est passible que] devant le tribunal, et non hors du tribunal, de même celui qui jure de sa propre bouche : devant le tribunal oui, hors du tribunal non.
ומדמייתו לה מקל וחומר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה מושבע מפי אחרים בב"ד אין שלא בב"ד לא אף מושבע מפי עצמו בפני ב"ד אין שלא בפני ב"ד לא
Les Sages dirent à Rav Papa : peux-tu vraiment dire qu’ils ne divergent pas sur [le principe] « déduis-en, et [tire tout] de lui » ? N’avons-nous pas appris à propos du dépôt : « Le serment du dépôt s’applique aux hommes et aux femmes, aux étrangers et aux proches, aux [personnes] aptes et inaptes, devant le tribunal et hors du tribunal, de sa propre bouche et par la bouche d’autrui. On n’est passible que si l’on nie au tribunal, selon Rabbi Meïr ; et les Sages disent : que ce soit de sa propre bouche ou par la bouche d’autrui, dès qu’il a nié, il est passible » ?
אמרו ליה רבנן לרב פפא מי מצית אמרת דלאו בדון מינה ומינה פליגי והתנן גבי פקדון שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקין ובקרובין בכשרין ובפסולין בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בו בב"ד דברי ר"מ וחכ"א בין מפי עצמו ובין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב
Celui qui est adjuré par la bouche d’autrui à propos d’un dépôt, d’où les Sages tirent-ils qu’il est passible ? N’est-ce pas qu’ils l’apprennent du témoignage ? Déduis-en donc qu’ils divergent sur [le principe] « déduis-en, et [tire tout] de lui ».
מושבע מפי אחרים בפקדון מנא להו לרבנן דחייב לאו דגמרי לה מעדות ושמע מינה בדון מינה ומינה פליגי
« Et l’on est passible pour le serment [nié] délibérément » : d’où tire-t-on cela ? Car nos maîtres ont enseigné : pour tous les autres, il est dit « et cela lui a échappé », et ici il n’est pas dit « et cela lui a échappé », afin de rendre passible celui qui agit délibérément comme celui qui agit par erreur.
וחייבין על זדון השבועה: מנהני מילי דתנו רבנן בכולן נאמר בהן ונעלם וכאן לא נאמר בה ונעלם לחייב על המזיד כשוגג:
« Et pour l’erreur sur [le serment] avec un témoignage [nié] délibérément » : de quel cas s’agit-il ? Rav Yehouda dit au nom de Rav : quand il dit : Je sais que ce serment est interdit, mais je ne sais pas si l’on en est passible d’un sacrifice ou non.
ועל שגגתה עם זדון העדות: ה"ד שגגתה עם זדון העדות א"ר יהודה אמר רב באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן אם לא:
Non. Bien que nous l’ayons appris, il fallait [le dire] : on aurait pu penser que c’est ici, où « et cela lui a échappé » n’est pas écrit, que nous exigeons une erreur semblable à l’acte délibéré, mais que là où « et cela lui a échappé » est écrit, n’importe quelle erreur [suffit] ; [l’enseignement] nous apprend [le contraire].
לא אע"ג דתנן איצטריך ס"ד אמינא הכא הוא דלא כתיב ונעלם דבעינן שוגג דומיא דמזיד אבל התם דכתיב ונעלם אפילו שגגתה כל דהו קמ"ל:
MICHNA: Comment [s’applique] le serment de témoignage ? Si quelqu’un dit à deux [personnes] : « Venez témoigner en ma faveur » — « Serment que nous ne connaissons pas de témoignage pour toi » ; ou bien qu’elles lui ont dit : « Nous ne connaissons pas de témoignage pour toi » — « Je vous adjure », et qu’elles ont dit « Amen », elles sont passibles.
מתני׳ שבועת העדות כיצד אמר לשנים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם ואמרו אמן הרי אלו חייבין
S’il les a adjurées cinq fois hors du tribunal, puis qu’elles viennent au tribunal et avouent, elles sont exemptes ; si elles nient, elles sont passibles pour chacune [des fois]. S’il les a adjurées cinq fois devant le tribunal et qu’elles ont nié, elles ne sont passibles qu’une fois. Rabbi Chimon dit : Quelle en est la raison ? Puisqu’elles ne peuvent plus revenir [sur leur parole] et avouer.
השביע עליהם חמש פעמים חוץ לב"ד ובאו לב"ד והודו פטורין כפרו חייבין על כל אחת ואחת השביע עליהן ה' פעמים בפני ב"ד וכפרו אינן חייבין אלא אחת אר"ש מה טעם הואיל ואינם יכולין לחזור ולהודות
Si toutes deux ont nié ensemble, toutes deux sont passibles ; l’une après l’autre, la première est passible et la seconde exempte. Si l’une a nié et l’autre avoué, celle qui a nié est passible.
כפרו שניהן כאחד שניהן חייבין בזה אחר זה הראשון חייב והשני פטור כפר אחד והודה אחד הכופר חייב
S’il y avait deux groupes de témoins, que le premier ait nié puis le second ait nié, tous deux sont passibles, car le témoignage peut être établi par l’un comme par l’autre.
היו שתי כיתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השניה שתיהן חייבות מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן:
GUEMARA:Chmouel dit : s’ils l’ont vu courir derrière eux et lui ont dit : « Pourquoi cours-tu derrière nous ? Serment que nous ne connaissons pas de témoignage pour toi », ils sont exempts, [car ils ne sont passibles] que lorsqu’ils l’entendent de sa bouche. Que nous apprend-il ? Nous l’avons [déjà] appris : « S’il a envoyé [la demande] par son esclave, ou si le défendeur leur a dit : Je vous adjure, si vous connaissez un témoignage en sa faveur, de venir témoigner pour lui, ils sont exempts
גמ׳ אמר שמואל ראוהו שרץ אחריהן אמרו לו מה אתה רץ אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות פטורין עד שישמעו מפיו מאי קא משמע לן תנינא שילח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוהו הרי אלו פטורים
Original : Shevuot 31b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.