tant qu’ils ne l’entendent pas de la bouche du demandeur » !
עד שישמעו מפי התובע
Chevou’ot 32a שבועות
Structure du débat :Baraïta 1Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il lui fallait [le dire] pour celui qui court derrière eux : on aurait pu penser que, puisqu’il court derrière eux, c’est comme s’il le leur avait dit ; il nous apprend [que non].
רץ אחריהן איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא כיון דרץ אחריהן כמאן דאמר להו דמי קמ"ל
Mais cela aussi nous l’avons appris : « Comment [s’applique] le serment de témoignage ? S’il a dit aux témoins : Venez témoigner en ma faveur — Serment, etc. » : s’il a dit, oui ; s’il n’a pas dit, non !
והא נמי תנינא שבועת העדות כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה כו' אמר אין לא אמר לא
« Il a dit » n’est pas à prendre à la lettre.
אמר לאו דוקא
Car si tu ne dis pas cela, à propos du dépôt, où il est enseigné : « Comment [s’applique] le serment du dépôt ? S’il lui a dit : Donne-moi le dépôt que j’ai chez toi », dirais-tu aussi : s’il a dit, oui, s’il n’a pas dit, non ? Or [il est écrit] « et il ment à son prochain » (Lv 5, 21), de quelque manière que ce soit !
דאי לא תימא הכי גבי פקדון דקתני שבועת הפקדון כיצד אמר לו תן לי פקדון שיש לי בידך ה"נ אמר אין לא אמר לא הא (ויקרא ה, כא) וכחש בעמיתו כל דהו
Il faut donc dire [que là] « il a dit » n’est pas à prendre à la lettre ; ici non plus, ce n’est pas à prendre à la lettre.
אלא אמר לאו דוקא הכא נמי לאו דוקא
Qu’est-ce que cela [prouve] ? Certes, si tu dis qu’ici « il a dit » est à prendre à la lettre, [le Tanna] l’a enseigné là à cause d’ici ; mais si tu dis que « il a dit » n’est à prendre à la lettre ni là ni ici, pourquoi lui fallait-il enseigner « il a dit » ?
האי מאי אי אמרת בשלמא אמר דהכא דוקא תנא התם אטו הכא אלא אי אמרת לא אמר דהתם דוקא ולא אמר דהכא דוקא אמר אמר למה לי למיתנייה
Peut-être nous enseigne-t-il la manière habituelle dont les choses se passent.
דלמא אורחא דמילתא קא משמע לן
Une baraïta est enseignée conformément à Chmouel : s’ils l’ont vu venir derrière eux et lui ont dit : « Pourquoi viens-tu derrière nous ? Serment que nous ne connaissons pas de témoignage pour toi », ils sont exempts ; mais s’il s’agit d’un dépôt, ils sont passibles.
תניא כוותיה דשמואל ראוהו שבא אחריהן אמרו לו מה אתה בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות פטורין ואם בפקדון חייבים:
« S’il les a adjurées cinq fois, etc. »
השביע עליהן חמשה פעמים כו':
D’où savons-nous que c’est pour la négation au tribunal qu’ils sont passibles, et que pour [la négation] hors du tribunal ils ne sont pas passibles ?
מנלן דאכפירה בב"ד הוא דמחייבי אחוץ לב"ד לא מחייבי
Abayé dit : le verset dit : « s’il ne déclare pas, il portera sa faute » (Lv 5, 1) : je ne te l’ai dit que là où, s’il déclarait, l’autre serait tenu de payer.
אמר אביי אמר קרא (ויקרא ה, א) אם לא יגיד ונשא עונו לא אמרתי לך אלא במקום שאילו מגיד זה מתחייב זה ממון
Rav Papa dit à Abayé : s’il en est ainsi, dis [aussi que] le serment lui-même [n’est valable qu’]au tribunal, et non hors du tribunal !
א"ל רב פפא לאביי אי הכי אימא שבועה גופא בב"ד אין ושלא בבית דין לא
Que cela ne te vienne pas à l’esprit, car il est enseigné : « pour l’une » (Lv 5, 5) — pour rendre passible pour chacune. Or si tu pensais [que le serment doit être] au tribunal, serait-on passible pour chacune ? N’avons-nous pas appris : « S’il les a adjurées cinq fois devant le tribunal et qu’elles ont nié, elles ne sont passibles qu’une fois. Rabbi Chimon dit : Quelle en est la raison ? Puisqu’elles ne peuvent plus revenir et avouer » ? Déduis-en donc : le serment hors du tribunal, la négation au tribunal.
לא ס"ד דתניא (ויקרא ה, ה) לאחת לחייב על כל אחת ואחת ואי ס"ד בב"ד מי מחייב על כל אחת ואחת והתנן השביע עליהן חמשה פעמים בפני ב"ד וכפרו אין חייבין אלא אחת אמר ר' שמעון מה טעם הואיל ואינם יכולין לחזור ולהודות אלא לאו שמע מינה שבועה חוץ לב"ד כפירה בב"ד:
« Si toutes deux ont nié ensemble, elles sont passibles » : mais il est impossible d’être exactement simultané !
כפרו שניהן כאחת חייבין: הא אי אפשר לצמצם
Rav ’Hisda dit : de qui est-ce ? C’est de Rabbi Yossé le Galiléen, qui dit qu’il est possible d’être exactement simultané.
אמר רב חסדא הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר אפשר לצמצם
Rabbi Yo’hanan dit : tu peux même dire [que c’est l’avis] des Sages : par exemple, s’ils ont nié tous deux dans le laps d’une parole, car [ce qui est dit] dans le laps d’une parole est comme [faisant partie de] la parole.
רבי יוחנן אמר אפילו תימא רבנן כגון שכפרו שניהן בתוך כדי דיבור ותוך כדי דיבור כדיבור דמי
Rav A’ha de Difti dit à Ravina : or, combien dure le laps d’une parole ? Le temps qu’un élève salue son maître (certains disent : que le maître salue son élève). Or le temps de dire « Serment que nous ne connaissons pas de témoignage pour toi », c’est bien plus ! Il lui répondit : chacun [a parlé] dans le laps de la parole de son compagnon.
א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא מכדי תוך כדי דיבור כמה הוי כדי שאילת תלמיד לרב (איכא דאמרי כדי שאילת הרב לתלמיד) עד דאמרי שבועה שאין אנו יודעין לך עדות טובא הוי א"ל כל אחד ואחד תוך דיבורו של חבירו:
« L’une après l’autre, la première est passible et la seconde exempte » : notre Michna n’est pas conforme à ce Tanna-ci, car il est enseigné : celui qui adjure un témoin unique est exempt, et Rabbi Éléazar fils de Rabbi Chimon le déclare passible.
בזה אחר זה הראשון חייב והשני פטור: מתני' דלא כי האי תנא דתניא משביע עד אחד פטור ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייב
Dirons-nous qu’ils divergent sur ceci : l’un pense qu’un témoin unique, quand il vient, vient pour [imposer] un serment, et l’autre pense qu’un témoin unique, quand il vient, vient pour de l’argent ?
לימא בהא קמיפלגי דמר סבר עד אחד כי אתא לשבועה הוא דקא אתא ומר סבר עד אחד כי אתא לממונא קא אתא
Et comment le penser ? Abayé n’a-t-il pas dit : tous admettent pour le témoin de la sota, tous admettent pour les témoins de la sota, et il y a divergence pour les témoins de la sota ; tous admettent pour le témoin unique, et tous admettent quand la partie adverse est suspecte quant au serment ?
ותיסברא האמר אביי הכל מודים בעד סוטה והכל מודים בעדי סוטה ומחלוקת בעדי סוטה הכל מודים בעד אחד והכל מודים בעד שכנגדו חשוד על השבועה
Mais [en réalité] tous pensent qu’un témoin unique, quand il vient, vient pour [imposer] un serment, et ici ils divergent sur ceci : l’un pense qu’une chose qui cause [la perte d’]argent est comme de l’argent, et l’autre pense qu’elle n’est pas comme de l’argent.
אלא דכ"ע עד אחד כי אתי לשבועה קא אתי והכא בהא קמיפלגי מר סבר דבר הגורם לממון כממון דמי ומ"ס לאו כממון דמי
Revenons au texte lui-même. Abayé a dit : tous admettent pour le témoin de la sota, tous admettent pour les témoins de la sota, et il y a divergence pour les témoins de la sota ; tous admettent pour le témoin unique, et tous admettent quand la partie adverse est suspecte quant au serment.
גופא אמר אביי הכל מודים בעד סוטה והכל מודים בעדי סוטה ומחלוקת בעדי סוטה הכל מודים בעד אחד והכל מודים בעד שכנגדו חשוד על השבועה
Tous admettent pour le témoin de la sota qu’il est passible : [il s’agit du] témoin de la souillure, que le Miséricordieux a cru, car il est écrit : « et il n’y a pas de témoin contre elle » (Nb 5, 13) — [c’est-à-dire] dès lors qu’il y en a un [contre elle, elle est interdite].
הכל מודים בעד סוטה שחייב בעד טומאה דרחמנא הימניה דכתיב (במדבר ה, יג) ועד אין בה כל שיש בה
Et tous admettent pour les témoins de la sota qu’ils sont exempts : [il s’agit] des témoins de la mise en garde, qui ne sont que la cause d’une cause.
והכל מודים בעדי סוטה שפטור בעדי קינוי דהוה גורם דגורם
Original : Shevuot 32a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.