Et il y a divergence pour les témoins de la sota [que sont] les témoins de l’isolement : l’un pense qu’une chose qui cause [la perte d’]argent est comme de l’argent, et il est passible ; l’autre pense que ce n’est pas comme de l’argent, et il est exempt.
ומחלוקת בעדי סוטה בעדי סתירה מר סבר דבר הגורם לממון כממון דמי וחייב ומר סבר לאו כממון דמי ופטור
Tous admettent quand la partie adverse est suspecte quant au serment. Qui est suspect ? Si l’on dit que c’est l’emprunteur qui est suspect, de sorte que le prêteur lui dise : « Si tu étais venu témoigner pour moi, j’aurais juré et j’aurais pris », [le témoin] pourrait lui répondre : « Qui dit que tu aurais juré ? »
הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה דחשיד מאן אילימא דחשיד לוה דאמר ליה מלוה אי אתית אסהדת לי הוה משתבענא ושקילנא ולימא ליה מי יימר דמשתבעת
Mais il s’agit du cas où tous deux sont suspects, car le maître a dit : le serment revient à celui qui en était tenu, et puisqu’il ne peut pas jurer, il paie.
אלא כגון ששניהן חשודין דאמר מר חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם
Tous admettent pour le témoin unique de Rabbi Abba : un homme avait arraché un lingot à son prochain. [L’affaire] vint devant Rabbi Ami, et Rabbi Abba était assis devant lui. [Le plaignant] alla amener un témoin [attestant] qu’il le lui avait arraché. [L’autre] dit : « Oui, je l’ai arraché, mais c’est le mien que j’ai arraché. »
הכל מודים בעד אחד דר' אבא דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דר' אמי הוה יתיב ר' אבא קמיה אזל אייתי חד סהדא דמיחטף חטפה מיניה אמר ליה אין חטפי ודידי חטפי
Rabbi Ami dit : comment les juges jugeront-ils ce procès ? Qu’il paie ? Il n’y a pas deux témoins. Qu’on l’exempte ? Il y a un témoin qu’il l’a arraché. Qu’il jure ? Puisqu’il dit « Oui, je l’ai arraché, mais c’est le mien que j’ai arraché », il est comme un voleur. Rabbi Abba lui dit : il est tenu de jurer et ne peut pas jurer, et quiconque est tenu de jurer et ne peut pas jurer paie.
א"ר אמי היכי לדייני דייני להאי דינא לישלם ליכא תרי סהדי ליפטריה הא איכא חד סהדא דמחטף חטף לישתבע כיון דאמר אין חטפי ודידי חטפי הוה ליה כגזלן א"ל ר' אבא הוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם
Tous admettent pour le témoin de décès qu’il est exempt : quand il le lui a dit à elle, sans le dire au tribunal, car nous avons appris : la femme qui a dit « Mon mari est mort » peut se remarier ; « Mon mari est mort », elle peut épouser son lévir.
הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר להו לבית דין דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם
« Si l’une a nié et l’autre avoué, etc. » : maintenant que, [dans le cas de négations] l’une après l’autre, où toutes deux nient, tu dis que la première est passible et la seconde exempte, faut-il [encore le dire] quand l’une nie et l’autre avoue ?
כפר אחד והודה אחד כו': השתא בזה אחר זה דתרוייהו קא כפרי אמרת הראשון חייב והשני פטור כפר אחד והודה אחד מיבעיא
Ce n’est nécessaire que dans le cas où toutes deux ont nié, et que l’une d’elles est revenue [sur sa parole] et a avoué dans le laps d’une parole ; et il nous apprend ceci : [ce qui est dit] dans le laps d’une parole est comme [faisant partie de] la parole.
לא צריכא כגון שכפרו שניהן וחזר אחד מהן והודה בתוך כדי דיבור והא קא משמע לן דתוך כדי דיבור כדיבור דמי
Cela se comprend selon Rav ’Hisda, qui établit [le cas précédent] selon Rabbi Yossé le Galiléen : la première partie [enseigne qu’]il est possible d’être exactement simultané, et la dernière partie était nécessaire pour nous apprendre que [ce qui est dit] dans le laps d’une parole est comme la parole. Mais selon Rabbi Yo’hanan, la première partie [traite du] laps d’une parole, la dernière partie [traite du] laps d’une parole ; pourquoi me faut-il les deux ?
בשלמא לרב חסדא דמוקי לה לההוא כרבי יוסי הגלילי רישא אפשר לצמצם וסיפא איצטריך לאשמועינן דתוך כדי דיבור כדיבור דמי אלא לרבי יוחנן רישא תוך כדי דיבור סיפא תוך כדי דיבור תרתי למה לי
On aurait pu dire : ces paroles valent pour une négation suivie d’une négation, mais pour une négation suivie d’un aveu, dis que non ; il nous apprend [que si].
מהו דתימא ה"מ כפירה וכפירה אבל כפירה והודאה אימא לא קמ"ל:
« S’il y avait deux groupes de témoins, que le premier ait nié puis le second ait nié » : il se comprend que le second soit passible, puisque le premier a [déjà] nié ; mais le premier, pourquoi [l’est-il] ?
היו שתי כיתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השניה: בשלמא שניה תתחייב דכפרה לה ראשונה אלא ראשונה אמאי
Original : Shevuot 32b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.