Structure du débat :Objection 2Preuve 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
[Si] l’un dit : « [La lune était] haute de deux aiguillons », et l’autre dit : « de trois », leur témoignage est valable ; [si] l’un dit : « de trois », et l’autre dit : « de cinq », leur témoignage est annulé, mais ils peuvent se joindre pour un autre témoignage.
אחד אומר גבוה ב' מרדעות ואחד אומר שלש עדותן קיימת אחד אומר ג' ואחד אומר ה' עדותן בטלה ומצטרפין לעדות אחרת
N’est-ce pas pour un témoignage d’argent ? Rava a dit : lui et un autre peuvent se joindre pour un autre témoignage de néoménie, de sorte qu’il y a deux contre un, et les paroles d’un seul ne valent pas face à deux.
מאי לאו לעדות ממון אמר רבא הוא ואחר מצטרפין לעדות אחרת של ר"ח דהוי להו תרי וחד ואין דבריו של אחד במקום שנים:
« [Si quelqu’un] a dit au boutiquier : Donne-moi pour un dinar de fruits, etc. » Il a été enseigné : Rabbi Yehouda a dit : quand [cela] ? Lorsque les fruits sont entassés et posés, et que tous deux les contestent ; mais s’il les a jetés dans son panier sur son dos, c’est à celui qui veut obtenir de son prochain d’apporter la preuve.
אמר לחנוני תן לי בדינר פירות כו': תניא א"ר יהודה אימתי בזמן שהפירות צבורין ומונחין ושניהן עוררין עליהן אבל הפשילן בקופתו לאחוריו המע"ה:
« [Si quelqu’un] a dit au changeur : Donne-moi, etc. » Et c’était nécessaire : s’il ne nous avait appris que le premier [cas], [on aurait dit que] c’est en celui-là que les Sages parlent [ainsi], parce que les fruits pourrissent, et comme ils pourrissent, on ne les garde pas ; mais pour la monnaie, qui ne pourrit pas, dis qu’ils donnent raison à Rabbi Yehouda.
אמר לשולחני תן לי כו': וצריכא אשמעינן הא קמייתא בהך קא אמרי רבנן משום דפירי עבידי דמרקבי וכיון דמרקבי לא משהו ליה אבל מעות דלא מרקבי אימא מודו ליה לרבי יהודה
Et si on l’avait dit pour celui-ci, [on aurait dit que] c’est en celui-ci que Rabbi Yehouda parle [ainsi], mais pour celui-là, dis qu’il donne raison aux Sages. C’était donc nécessaire.
ואי איתמר בהא בהא קאמר רבי יהודה אבל בהך אימא מודה להו לרבנן צריכא:
« De même qu’on a dit : celle qui réduit sa ketouba, [etc.], de même les orphelins ne se font payer que [par serment]. » De qui ? Si l’on dit : du prêteur [vivant], leur père prendrait sans serment, et eux par serment ? Voici ce qu’il dit : de même les orphelins ne se font payer sur les orphelins que par serment.
כשם שאמרו הפוגמת כתובתה [וכו'] וכן היתומים לא יפרעו: ממאן אילימא מלוה אבוהון שקיל בלא שבועה ואינהו בשבועה הכי קאמר וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה
Rav et Chmouel ont dit tous deux : on ne l’a enseigné que lorsque le prêteur est mort du vivant de l’emprunteur ; mais si l’emprunteur est mort du vivant du prêteur, le prêteur était déjà devenu redevable d’un serment envers les fils de l’emprunteur, et un homme ne lègue pas un serment à ses fils.
רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו
On envoya [la question] devant Rabbi Éléazar : ce serment, quelle est sa nature ? Il leur envoya [dire] : les héritiers prêtent le serment des héritiers et prennent. On l’envoya [de nouveau] aux jours de Rabbi Ami. Il dit : tant de fois l’envoient-ils et s’en vont-ils ; si nous y avions trouvé une raison, ne la leur aurions-nous pas envoyée ? Mais Rabbi Ami a dit : puisque cela nous est parvenu, disons-en quelque chose.
שלחוה קמיה דר' אלעזר שבועה זו מה טיבה שלח להו יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין שלחוה בימי רבי אמי אמר כולי האי שלחי לה ואזלי אי אשכחינן בה טעמא מי לא שלחינן להו אלא אמר רבי אמי הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא
S’il s’est présenté en justice et est mort, le prêteur était déjà devenu redevable d’un serment envers les fils de l’emprunteur, et un homme ne lègue pas un serment à ses fils ; s’il ne s’est pas présenté en justice et est mort, les héritiers prêtent le serment des héritiers et prennent.
עמד בדין ומת כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו לא עמד בדין ומת יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין
Rav Na’hman objecte : est-ce donc le tribunal qui lui impose le serment ? Dès le moment où l’emprunteur est mort, le prêteur est devenu redevable d’un serment envers les fils de l’emprunteur !
מתקיף לה רב נחמן אטו בי דינא קא מחייבי ליה שבועה מעידנא דשכיב לוה איחייב ליה מלוה לבני לוה שבועה
Rav Na’hman a donc dit : si [l’avis] de Rav et Chmouel est valable, il est valable ; sinon, il ne l’est pas. On voit qu’il était dans le doute. Mais Rav Yossef bar Minyomi n’a-t-il pas dit : Rav Na’hman a rendu un jugement : ils partagent ? — Il l’a dit selon les paroles de Rabbi Meïr, mais lui-même ne le pensait pas.
אלא אמר רב נחמן אי איתא לדרב ודשמואל איתא אי ליתא ליתא אלמא מספקא ליה והאמר רב יוסף בר מניומי עבד רב נחמן עובדא יחלוקו לדבריו דרבי מאיר קאמר וליה לא סבירא ליה
Rav Ochaya objecta : si elle est morte, ses héritiers rappellent sa ketouba jusqu’à vingt-cinq ans. — De quoi s’agit-il ici ? D’une femme qui a prêté serment et est morte.
מתיב רב אושעיא מתה יורשיה מזכירין את כתובתה עד עשרים וחמש שנים הכא במאי עסקינן שנשבעה ומתה
Viens écouter : s’il a épousé une première [femme] et qu’elle est morte, puis une seconde, et qu’il est mort, la seconde et ses héritiers passent avant les héritiers de la première. — Ici aussi, il s’agit d’une femme qui a prêté serment et est morte.
תא שמע נשא ראשונה ומתה נשא שניה ומת הוא שניה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה ה"נ שנשבעה ומתה
Original : Shevuot 48a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.