Il a été dit : un montant qui se tient de lui-même : Abayé a dit : c’est un montant ; Rava a dit : ce n’est pas un montant.
איתמר לחי העומד מאליו אביי אמר הוי לחי רבא אמר לא הוי לחי
Érouvin 15a עירובין
Structure du débat :Michna 1Question 1Objection 1Preuve 7
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Là où l’on ne s’est pas appuyé dessus dès la veille, tous s’accordent que ce n’est pas un montant. Ils sont en désaccord là où l’on s’est appuyé dessus dès la veille : Abayé dit que c’est un montant, puisqu’on s’est appuyé dessus dès la veille ; Rava dit que ce n’est pas un montant : puisqu’à l’origine il n’a pas été fait dans ce but, ce n’est pas un montant.
היכא דלא סמכינן עליה מאתמול כולי עלמא לא פליגי דלא הוי לחי כי פליגי היכא דסמכינן עליה מאתמול אביי אמר הוי לחי דהא סמכינן עליה מאתמול רבא אמר לא הוי לחי כיון דמעיקרא לאו אדעתיה דהכי עבידי לא הוי לחי
Tu penses que, de même qu’ils sont en désaccord sur le montant, ils sont aussi en désaccord sur la cloison.
קא סלקא דעתך כי היכי דפליגי בלחי פליגי נמי במחיצה
Viens entendre : Celui qui fait sa soukka entre les arbres, et les arbres lui servent de parois, elle est valide. — De quoi s’occupe-t-on ici ? D’arbres plantés dès l’origine dans ce but. — S’il en est ainsi, c’est évident ! — Tu aurais pu dire : décrétons, de crainte qu’il ne vienne à se servir de l’arbre ; il nous apprend [que non].
ת"ש העושה סוכתו בין האילנות ואילנות דפנות לה כשירה הכא במאי עסקינן שנטען מתחילה לכך אי הכי פשיטא מהו דתימא ליגזור דילמא אתי לאישתמושי באילן קמ"ל
Viens entendre : S’il y avait là un arbre, une clôture ou une haie de roseaux, c’est considéré comme un montant d’angle double.
ת"ש היה שם אילן או גדר או חיצת הקנים נידון משום דיומד
Ici aussi, de quoi s’occupe-t-on ? De ce qu’on a fait dès l’origine dans ce but. S’il en est ainsi, que nous apprend-il ? Il nous apprend [ceci] : la haie de roseaux, où chaque roseau est à moins de trois palmes [de l’autre], comme Abayé l’a demandé à Rabba.
הכא נמי במאי עסקינן שעשאן מתחילה לכך אי הכי מאי קמ"ל [קמ"ל] חיצת הקנים קנה קנה פחות משלשה טפחים כדבעא מיניה אביי מרבה
Viens entendre : Un arbre qui recouvre la terre, si son feuillage n’est pas élevé de trois palmes au-dessus du sol, on peut transporter dessous. Ici aussi, de quoi s’occupe-t-on ? De [l’arbre] qu’on a planté dès l’origine dans ce but.
ת"ש אילן המסיך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ ג' טפחים מטלטלין תחתיו הכא נמי במאי עסקינן שנטעו מתחילה לכך
S’il en est ainsi, qu’on transporte dans tout [l’espace] ! Pourquoi donc Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, a-t-il dit : on n’y transporte que dans [un espace de] beit sataïm ?
אי הכי ליטלטל בכולו אלמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו אלא בית סאתים
Parce que c’est une habitation destinée à l’usage en plein air, et toute habitation destinée à l’usage en plein air, on n’y transporte que dans [un espace de] beit sataïm.
משום דהוי דירה שתשמישה לאויר וכל דירה שתשמישה לאויר אין מטלטלין בה אלא בית סאתים
Viens entendre : S’il a passé le Chabbat sur une butte haute de dix [palmes], [d’une surface allant] de quatre coudées jusqu’à beit sataïm, et de même dans une fosse profonde de dix, de quatre coudées jusqu’à beit sataïm, ou [dans] un champ moissonné entouré d’épis [debout], il peut parcourir tout [l’espace], et deux mille coudées au-dehors.
ת"ש שבת בתל שהוא גבוה עשרה והוא מארבע אמות ועד בית סאתים וכן בנקע שהוא עמוק עשרה והוא מארבע אמות ועד בית סאתים וקמה קצורה ושיבולות מקיפות אותה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה
Et si tu dis : ici aussi, [il s’agit de ce qu’on a] fait dès l’origine dans ce but — certes pour les épis, cela va ; mais la butte et la fosse, que peut-on dire ?
וכי תימא הכא נמי שעשה מתחילה לכך בשלמא קמה לחיי אלא תל ונקע מאי איכא למימר
C’est plutôt que pour les cloisons, tous s’accordent que c’est une cloison ; ils sont en désaccord sur le montant. Abayé suit son raisonnement, car il dit : le montant [sert] de cloison, et une cloison faite d’elle-même est une cloison. Et Rava suit son raisonnement, car il dit : le montant [sert] de signal ; s’il est fait de main [d’homme], c’est un signal ; sinon, ce n’est pas un signal.
אלא במחיצות כולי עלמא לא פליגי דהויא מחיצה כי פליגי בלחי אביי לטעמיה דאמר לחי משום מחיצה ומחיצה העשויה מאליה הויא מחיצה ורבא לטעמיה דאמר לחי משום היכר אי עבידא בידים הויא היכר ואי לא לא הוי היכר
Viens entendre : Les pierres d’une clôture qui sortent de la clôture, séparées l’une de l’autre de moins de trois [palmes], il n’est pas besoin d’un autre montant ; de trois, il faut un autre montant.
ת"ש אבני גדר היוצאות מן הגדר מובדלות זו מזו פחות משלשה אין צריך לחי אחר שלשה צריך לחי אחר
Ici aussi, [il s’agit de pierres] qu’on a bâties dès l’origine dans ce but. S’il en est ainsi, c’est évident ! Tu aurais pu dire : elles ont été faites pour attacher une construction [future] ; il nous apprend [que non].
הכא נמי שבנאן מתחילה לכך אי הכי פשיטא מהו דתימא למיסר בניינא הוא דעבידא קמ"ל
Viens entendre, car Rabbi ’Hiya a enseigné : un mur dont un côté est en retrait par rapport à l’autre, qu’il soit visible de l’extérieur et uni à l’intérieur ou visible de l’intérieur et uni à l’extérieur, est considéré comme un montant.
ת"ש דתני ר' חייא כותל שצידו אחד כנוס מחברו בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים ובין שנראה מבפנים ושוה מבחוץ נדון משום לחי
Ici aussi, [il s’agit d’un mur] qu’on a fait dès l’origine dans ce but. S’il en est ainsi, que nous apprend-il ? Il nous apprend ceci : visible de l’extérieur et uni à l’intérieur, il est considéré comme un montant.
הכא נמי שעשאו מתחילה לכך אי הכי מאי קמ"ל הא קמ"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי
Viens entendre : Rav était assis dans une certaine impasse, et Rav Houna était assis devant lui. Il dit à son serviteur : va, apporte-moi une cruche d’eau. Avant qu’il ne revienne, le montant tomba. Il lui fit signe de la main : reste à ta place. Rav Houna lui dit : le Maître ne pense-t-il pas qu’on peut s’appuyer sur le palmier ? Il dit : ce disciple ressemble à quelqu’un à qui l’on n’a pas expliqué l’enseignement : nous sommes-nous appuyés dessus dès la veille ?
תא שמע דרב הוה יתיב בההוא מבואה הוה יתיב רב הונא קמיה אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי כוזא דמיא עד דאתא נפל לחיא אחוי ליה בידיה קם אדוכתיה אמר ליה רב הונא לא סבר לה מר לסמוך אדיקלא אמר דמי האי מרבנן כמאן דלא פרשי אינשי שמעתא מי סמכינן עליה מאתמול
La raison est qu’on ne s’y était pas appuyé ; mais si l’on s’y était appuyé, ce serait un montant.
טעמא דלא סמכינן הא סמכינן הוי לחי
Dira-t-on qu’Abayé et Rava sont en désaccord là où l’on ne s’y est pas appuyé, mais que si l’on s’y est appuyé, c’est un montant ? Tu ne peux pas le penser, car [il y avait] cette brèche chez Bar ’Havou, au sujet de laquelle Abayé et Rava furent en désaccord toute leur vie. [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
לימא אביי ורבא בדלא סמכינן עליה פליגי הא סמכינן עליה הוה לחי לא ס"ד דההוא ברקא דהוה בי בר חבו דהוו פליגי בה אביי ורבא כולי שנייהו:
MICHNA: On fait des montants avec toute chose, même avec un être vivant ; et Rabbi Meïr l’interdit. Et [un animal] rend impur au titre de pierre tombale.
מתני׳ בכל עושין לחיין אפילו בדבר שיש בו רוח חיים ורבי מאיר אוסר ומטמא משום גולל
Original : Eruvin 15a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.