Le début selon Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, et la fin selon les Sages ?
רישא רבי יוסי ברבי יהודה וסיפא רבנן
Érouvin 17a עירובין
Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Oui, parce que son père [Rabbi Yehouda] partage son opinion.
אין משום דקאי אבוה בשיטתיה
Rav Guidel dit au nom de Rav : trois [personnes dans un espace de] cinq [séa] sont interdites ; dans sept, elles sont permises. On lui demanda : Rav a-t-il dit cela ? Il leur répondit : [je le jure] par la Torah, les Prophètes et les Écrits, Rav a dit cela !
אמר רב גידל אמר רב שלשה בחמש אסורין בשבע מותרין אמרו ליה אמר רב הכי אמר להו אורייתא נביאי וכתיבי דאמר רב הכי
Rav Achi dit : qu’y a-t-il de difficile ? Peut-être voici ce qu’il veut dire : s’ils avaient besoin de six et qu’ils ont entouré sept, même avec sept ils sont permis ; s’ils n’avaient besoin que de cinq et qu’ils ont entouré sept, même avec cinq ils sont interdits.
אמר רב אשי מאי קשיא דילמא הכי קאמר הוצרכו לשש והקיפו בשבע אפי' בשבע מותרין לא הוצרכו אלא לחמש והקיפו בשבע אפי' בחמש אסורין
Mais alors, ce qui est enseigné : « pourvu qu’il ne reste pas un espace de deux séa inoccupé », ne s’agit-il pas d’inoccupé par des personnes ? Non, inoccupé par des objets.
ואלא הא דקתני ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי מאי לאו פנוי מאדם לא פנוי מכלים
Il a été dit : [s’ils étaient] trois et que l’un d’eux est mort, [ou] deux et qu’on leur en a ajouté [un troisième] — Rav Houna et Rabbi Yits’hak [divergent] : l’un dit que c’est le Chabbat qui détermine, et l’autre dit que ce sont les habitants qui déterminent.
איתמר שלשה ומת אחד מהן שנים ונתוספו עליהן רב הונא ורבי יצחק חד אמר שבת גורמת וחד אמר דיורין גורמין
Concluons que c’est Rav Houna qui dit que le Chabbat détermine, car Rabba a dit : j’ai demandé à Rav Houna et j’ai demandé à Rav Yehouda : s’il a fait l’érouv par la porte et que la porte a été bouchée, par la fenêtre et que la fenêtre a été bouchée, qu’en est-il ? Et il m’a répondu : le Chabbat, puisqu’il a été permis, demeure permis. Concluons-le.
תסתיים דרב הונא הוא דאמר שבת גורמת דאמר רבה בעאי מרב הונא ובעאי מרב יהודה עירב דרך הפתח ונסתם הפתח דרך החלון ונסתם החלון מהו ואמר לי שבת הואיל והותרה הותרה תסתיים
Dirons-nous que Rav Houna et Rabbi Yits’hak divergent selon la controverse de Rabbi Yossé et de Rabbi Yehouda ? Car nous avons appris : une cour qui a été ouverte d’une brèche sur deux de ses côtés, de même une maison qui a été ouverte d’une brèche sur deux de ses côtés, de même une impasse dont on a ôté les poutres ou les poteaux, sont permises pour ce Chabbat-là et interdites pour l’avenir — paroles de Rabbi Yehouda.
לימא רב הונא ורבי יצחק בפלוגתא דרבי יוסי ורבי יהודה קמיפלגי דתנן חצר שנפרצה משתי רוחותיה וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו וכן מבוי שניטלו קורותיו או לחייו מותרין לאותה שבת ואסורין לעתיד לבא דברי רבי יהודה
Rabbi Yossé dit : si elles sont permises pour ce Chabbat-là, elles sont permises pour l’avenir ; et si elles sont interdites pour l’avenir, elles sont interdites pour ce Chabbat-là.
ר' יוסי אומר אם מותרין לאותה שבת מותרין לעתיד לבא ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותה שבת
לימא רב הונא דאמר כר' יהודה ורבי יצחק דאמר כר' יוסי
Rav Houna te dira : moi, je parle même selon Rabbi Yossé ; Rabbi Yossé ne parle là que [d’un cas] où les cloisons n’existent plus, mais ici, les cloisons existent.
אמר לך רב הונא אנא דאמרי אפי' לר' יוסי עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא דליתנהו למחיצות הכא איתנהו למחיצות
Et Rabbi Yits’hak dira : moi, je parle même selon Rabbi Yehouda ; Rabbi Yehouda ne parle là que [d’un cas] où les habitants sont là, mais ici, les habitants ne sont pas là.
ור' יצחק אמר אנא דאמרי אפי' לר' יהודה עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם אלא דאיתנהו לדיורין הכא ליתנהו לדיורין:
« Et les Sages disent : l’une des deux choses. » C’est l’avis du premier Tanna !
וחכמים אומרים אחד משני דברים: היינו ת"ק
La différence entre eux concerne un particulier dans une zone habitée.
איכא בינייהו יחיד ביישוב:
MICHNA: On a dispensé de quatre choses dans un camp [militaire] : on apporte du bois de n’importe où ; et on est dispensé de l’ablution des mains, du demaï et de l’érouv.
מתני׳ ארבעה דברים פטרו במחנה מביאין עצים מ"מ ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב:
GUEMARA: Nos maîtres ont enseigné : une armée qui part pour une guerre facultative a le droit de prendre en pillage du bois sec. Rabbi Yehouda ben Tema dit : de plus, ils campent partout, et là où ils ont été tués, ils sont enterrés.
גמ׳ ת"ר מחנה היוצאת למלחמת הרשות מותרין בגזל עצים יבשים ר' יהודה בן תימא אומר אף חונין בכל מקום ובמקום שנהרגו שם נקברין:
« Ils ont le droit de prendre en pillage du bois sec. » Mais c’est une ordonnance de Josué ! Car le maître a dit : Josué a posé dix conditions : qu’on puisse faire paître dans les bois et ramasser du bois dans les champs [d’autrui]…
מותרין בגזל עצים יבשים: האי תקנתא דיהושע הוה דאמר מר עשרה תנאים התנה יהושע שיהו מרעין בחורשין ומלקטין עצים משדותיהן
Là, il s’agit de broussailles et d’épineux ; ici, des autres bois.
התם בהיזמי והיגי הכא בשאר עצים
Ou bien : là, de [bois] encore attaché [au sol] ; ici, de bois détaché.
אי נמי התם במחוברין הכא בתלושין
Ou bien : là, de bois vert ; ici, de bois sec.
אי נמי התם בלחין הכא ביבשים:
« Rabbi Yehouda ben Tema dit : de plus, ils campent partout, et là où ils sont tués, ils sont enterrés. » C’est évident : c’est un met mitsva [un mort abandonné qu’on a le devoir d’enterrer], et un met mitsva acquiert sa place !
ר' יהודה בן תימא אומר אף חונין בכל מקום ובמקום שנהרגים שם נקברים: פשיטא מת מצוה הוא ומת מצוה קונה מקומו
Ce n’est nécessaire que [pour le cas] où, bien que
לא צריכא אף על גב
Original : Eruvin 17a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.