qu’il y a deux sortes d’arbres ? Ici aussi, deux sortes de clôtures.
תרי גווני אילן הכא נמי תרי גווני גדר
Érouvin 20a עירובין
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Abayé demanda à Rabba : une cour dont l’extrémité pénètre entre les montants, qu’en est-il de porter de son intérieur vers [l’espace] entre les montants, et de [l’espace] entre les montants vers son intérieur ? Il lui répondit : c’est permis.
בעא מיניה אביי מרבה חצר שראשה נכנס לבין הפסין מהו לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה א"ל מותר
Et deux [cours], qu’en est-il ? Il lui répondit : c’est interdit.
שתים מאי אמר ליה אסור
Rav Houna dit : deux [cours] sont interdites, même si elles ont fait un érouv, par décret, de peur qu’on ne dise que l’érouv est efficace pour [l’espace] entre les montants. Rava dit : si elles ont fait un érouv, c’est permis.
אמר רב הונא שתים אסורין ואפילו עירבו גזירה שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין רבא אמר עירבו מותר
Abayé dit à Rava : il a été enseigné [une baraïta] qui te soutient : une cour dont une extrémité pénètre entre les montants, il est permis de porter de son intérieur vers [l’espace] entre les montants, et de [l’espace] entre les montants vers son intérieur ; mais [pour] deux, c’est interdit. Quand cela est-il dit ? Lorsqu’elles n’ont pas fait d’érouv ; mais si elles ont fait un érouv, elles sont permises.
א"ל אביי לרבא תניא דמסייע לך חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסין מותר לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה אבל שתים אסור בד"א שלא עירבו אבל עירבו מותרין
Dirons-nous que c’est une réfutation de Rav Houna ? Rav Houna te dira : là, [il s’agit du cas] où elles ont ensuite fait un érouv ensemble.
לימא תיהוי תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא התם דהדרן וערבן
Abayé demanda à Rabba : si l’eau s’est asséchée pendant le Chabbat, qu’en est-il ? Il lui répondit : la cloison n’a-t-elle pas été faite uniquement à cause de l’eau ? Il n’y a plus d’eau, il n’y a plus de cloison.
בעא מיניה אביי מרבה יבשו מים בשבת מהו א"ל כלום נעשית מחיצה אלא בשביל מים מים אין כאן מחיצה אין כאן
Ravin demanda : si l’eau s’est asséchée pendant le Chabbat puis est revenue pendant le Chabbat, qu’en est-il ? Abayé lui dit : asséchée pendant le Chabbat, ne pose pas la question, car je l’ai demandé au maître et il m’a répondu que c’est interdit ;
בעי רבין יבשו מים בשבת ובאו בשבת מהו א"ל אביי יבשו בשבת לא תיבעי לך דבעי מיניה דמר ופשיט לי דאסיר
revenue, ne pose pas non plus la question, car c’est une cloison faite pendant le Chabbat, et il a été enseigné : toute cloison faite pendant le Chabbat, que ce soit par inadvertance ou délibérément, sous la contrainte ou volontairement, porte le nom de cloison.
באו נמי לא תיבעי לך דהוה ליה מחיצה העשויה בשבת ותניא כל מחיצה העשויה בשבת בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון שמה מחיצה
Mais n’a-t-on pas dit à ce sujet : Rav Na’hman a dit : on ne l’a enseigné que pour lancer, mais pas pour porter ?
ולאו אתמר עלה אמר ר"נ לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל לא
כי איתמר דר"נ אמזיד איתמר
Rabbi Éléazar dit : celui qui lance [un objet depuis le domaine public] entre les montants des puits est passible. C’est évident : si ce n’était pas une cloison, comment lui serait-il permis de puiser ?
אמר ר"א הזורק לבין פסי הביראות חייב (א"ל) פשיטא אי לאו מחיצה היא היכי משתרי ליה למלאות
Ce n’est nécessaire que [pour le cas] où l’on a fait [un enclos] semblable aux montants des puits dans le domaine public et qu’on y a lancé [un objet] : il est passible.
לא צריכא דעבד כעין פסי ביראות ברה"ר וזרק לתוכה חייב
Cela aussi est évident : si ce n’était pas, en général, une cloison, comment lui serait-il permis de porter auprès d’une citerne ? Ce n’est nécessaire que [pour le cas où il est passible] bien que le public le traverse.
הא נמי פשיטא אי לאו דבעלמא מחיצה היא גבי בור היכי משתרי ליה לטלטלי לא צריכא אע"ג דקא בקעי בה רבים
Et que nous enseigne-t-il ? Que le public ne vient pas annuler la cloison ? Rabbi Éléazar l’a déjà dit une fois !
ומאי קמ"ל דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא הא א"ר אלעזר חדא זימנא
Car nous avons appris : Rabbi Yehouda dit : si une route du domaine public les traversait, qu’on la détourne sur les côtés ; et les Sages disent : ce n’est pas nécessaire. Rabbi Yo’hanan et Rabbi Éléazar ont dit tous deux : ici, [la Michna] t’a fait connaître la force des cloisons.
דתנן רבי יהודה אומר אם היתה דרך רה"ר מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכ"א אינו צריך רבי יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו כאן הודיעך כחן של מחיצות
Si [nous ne le savions que] de là, j’aurais dit : « ici [la Michna t’a fait connaître] », mais lui-même ne partage pas cet avis ; il nous enseigne [donc] : « ici », et il partage cet avis.
אי מהתם הוה אמינא כאן ולא סבירא ליה קא משמע לן כאן וסבירא ליה
Qu’il dise donc celle-ci, et il n’aurait pas eu besoin de celle-là ! L’une a été dite par déduction de l’autre.
ולימא הא ולא בעי הך חדא מכלל חבירתה איתמר:
« Il est permis de rapprocher [les montants] du puits, etc. » Nous avons appris là-bas : un homme ne doit pas se tenir dans le domaine public et boire dans le domaine privé, [ni se tenir] dans le domaine privé et boire dans le domaine public, à moins qu’il n’introduise sa tête et la plus grande partie [de son corps] dans le lieu où il boit.
מותר להקריב לבאר וכו': תנן התם לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים אלא אם כן מכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה
Original : Eruvin 20a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.