mais il était venu de l’extérieur de la limite de Chabbat. Celui qui en mangea estimait : ce qui a été apporté pour un Israélite est permis à un autre Israélite ;
אלא מחוץ לתחום אתא מאן דאכל סבר הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר
Érouvin 40a עירובין
Structure du débat :Question 2Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
et celui qui n’en mangea pas estimait : tout ce qui vient à la maison de l’exilarque vient en vue de tous les Sages.
ומאן דלא אכל סבר כל דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי
Mais Rav Chéchet n’a-t-il pas rencontré Rabba bar Chmouel [comme rapporté] ? – [Amemar] lui dit : Cela n’a jamais eu lieu.
והא אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל וא"ל לא היו דברים מעולם
Des navets furent apportés à Me’hoza [un jour de fête]. Rava sortit, vit qu’ils étaient flétris, et permit d’en acheter. Il dit : Ceux-ci ont certainement été arrachés dès la veille.
ההוא ליפתא דאתי למחוזא נפק רבא חזיא דכמישא שרא רבא למיזבן מיניה אמר הא ודאי מאיתמול נעקרה
Que pourrais-tu dire ? Qu’ils sont venus de l’extérieur de la limite ? Ce qui a été apporté pour un Israélite est permis à manger à un autre Israélite ; à plus forte raison ceux-ci, qui sont venus en vue des non-Juifs.
מאי אמרת מחוץ לתחום אתיא הבא בשביל ישראל זה מותר לאכול לישראל אחר וכל שכן האי דאדעתא דנכרים אתא
Quand il vit qu’ils en apportaient de plus en plus, il les interdit.
כיון דחזא דקא מפשי ומייתי להו אסר להו:
Des gens du jardin coupèrent pour eux du myrte le second jour de fête ; le soir, Ravina leur permit de le sentir immédiatement. Rava bar Ta’hlifa dit à Ravina : Que le maître le leur interdise, car ils ne sont pas des gens de Torah.
הנהו בני גננא דגזו להו אסא בי"ט שני לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי ביה לאלתר א"ל רבא בר תחליפא לרבינא ליסר להו מר מפני שאינן בני תורה
Rav Chemaya objecte : La raison est qu’ils ne sont pas des gens de Torah ; mais pour des gens de Torah, ce serait permis ? Or nous exigeons [d’attendre] le temps qu’il faut pour le faire ! Ils allèrent interroger Rava, et il leur dit : Nous exigeons [d’attendre] le temps qu’il faut pour le faire.
מתקיף לה רב שמעיה טעמא דאינן בני תורה הא בני תורה שרי והא בעינן בכדי שיעשו אזלו שיילוה לרבא אמר להו בעינן בכדי שיעשו:
Rabbi Dossa dit : Celui qui passe devant l’arche, etc.
ר' דוסא אומר העובר לפני התיבה כו':
Rabba dit : Quand nous étions chez Rav Houna, il nous fut demandé : Doit-on mentionner la néoménie à Roch Hachana ? Disons-nous : puisqu’ils diffèrent par les sacrifices additionnels [il faut la mentionner] ? Ou peut-être une seule mention [du souvenir] vaut-elle pour l’un et l’autre ?
אמר רבה כי הוינן בי רב הונא איבעיא לן מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה כיון דחלוקין במוספין אמרינן או דילמא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן
Il nous dit : Vous l’avez appris : Rabbi Dossa dit : Celui qui passe devant l’arche, etc. N’est-ce pas [à propos de] la mention ?
אמר לן תניתוה רבי דוסא אומר העובר לפני התיבה כו' מאי לאו להזכיר
Non, [à propos de] la condition.
לא להתנות
C’est aussi ce qui est logique, puisqu’il est enseigné dans une baraïta : Et de même Rabbi Dossa faisait aux néoménies de toute l’année, et on ne l’admit pas.
הכי נמי מסתברא מדקתני בברייתא וכן היה ר' דוסא עושה בראשי חדשים של כל השנה כולה ולא הודו לו
Certes, si tu dis [qu’il s’agit] de la condition, c’est pour cela qu’on ne l’admit pas ; mais si tu dis [qu’il s’agit] de la mention, pourquoi ne l’admit-on pas ?
אי אמרת בשלמא להתנות משום הכי לא הודו לו אלא אי אמרת להזכיר אמאי לא הודו לו
Mais alors, [si c’est] la condition, pourquoi me faut-il qu’ils soient en désaccord sur deux [cas] ? – C’est nécessaire : car s’il nous avait fait connaître [seulement] Roch Hachana, j’aurais dit : c’est dans ce cas que les Sages disent non, de peur qu’on en vienne à le traiter avec légèreté ; mais pour les néoménies de toute l’année, je dirais qu’ils admettent avec Rabbi Dossa.
ואלא מאי להתנות למה לי לאיפלוגי בתרתי צריכא דאי אשמעינן ר"ה הוה אמינא בהא קאמרי רבנן דלא משום דאתי לזלזולי ביה אבל בראשי חדשים של כל השנה כולה אימא מודו ליה לר' דוסא
Et si cela avait été dit [seulement] pour celui-ci, [j’aurais dit :] c’est dans ce cas que Rabbi Dossa le dit ; mais dans l’autre, je dirais qu’il admet avec les Sages. C’est nécessaire.
ואי אתמר בהא בהא קאמר ר' דוסא אבל בהך אימא מודה להו לרבנן צריכא
On objecte : Roch Hachana qui tombe un Chabbat, Beit Chammaï disent : On prie [une ’Amida de] dix [bénédictions] ; et Beit Hillel disent : On prie neuf. Or, s’il en était [ainsi, qu’il faut mentionner la néoménie], Beit Chammaï auraient dû dire onze !
מיתיבי ראש השנה שחל להיות בשבת בית שמאי אומרים מתפלל עשר ובית הלל אומרים מתפלל תשע ואם איתא בית שמאי אחת עשרה מבעי ליה
Original : Eruvin 40a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.