[faite par] un mineur ou avec un chausson de feutre, elle est invalide et ne rend pas inapte.
קטן ואנפיליא פסולות ואין פוסלות
Guittin 25a גיטין
Structure du débat :Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Zeïri a dit : tous [ces actes] ne rendent pas inapte, sauf le dernier.
זעירי אמר כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון
Et de même Rav Assi a dit : tous ne rendent pas inapte, sauf le dernier. Et Rabbi Yo’hanan a dit : même le dernier ne rend pas inapte.
וכן אמר רב אסי כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון ור' יוחנן אמר אף אחרון נמי אינו פוסל
Et Rabbi Yo’hanan suit sa propre opinion, car Rav Assi a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : des frères qui ont partagé [un héritage] sont [considérés comme] des acheteurs, et se restituent [les parts] l’un à l’autre au Jubilé.
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דא"ר אסי א"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל
Et il fallait [les deux], car si cela avait été dit sur l’un, [on aurait pensé que] c’est sur celui-ci que Rabbi Yo’hanan dit qu’il n’y a pas de détermination rétroactive, parce qu’il nous faut [l’acte] en son nom à elle ; mais là-bas, c’est la vente dont le Miséricordieux a dit qu’elle revient au Jubilé, mais l’héritage et la donation, non.
וצריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר רבי יוחנן דאין ברירה משום דבעינן לה לשמה אבל התם מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל אבל ירושה ומתנה לא
Et s’il nous avait appris [le cas du] champ, [on aurait pensé que c’est] parce qu’il s’agit d’une rigueur, ou bien que c’est comme au départ ; mais ici, dis que non. Il le fallait.
ואי אשמעינן שדה משום דלחומרא אי נמי כתחילה אבל הכא אימא לא צריכא:
Rav Hochaya a demandé à Rav Yehouda : s’il a dit au scribe : « Écris [l’acte] pour celle qui sortira la première par la porte », qu’en est-il ? Il lui a répondu : Nous l’avons appris : « Davantage : s’il a dit au scribe : “Écris, et je divorcerai de celle que je voudrai”, il est invalide pour divorcer par lui. » Il en ressort qu’il n’y a pas de détermination rétroactive.
בעא מיניה רב הושעיא מרב יהודה אמר ללבלר כתוב לאיזו שתצא בפתח תחילה מהו אמר ליה תניתוה יתר מיכן אמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו אלמא אין ברירה
Il lui a objecté : Celui qui dit à ses fils : « J’égorge l’agneau pascal pour celui d’entre vous qui montera le premier à Jérusalem » – dès que le premier y a fait entrer sa tête et la plus grande partie [de son corps], il a acquis sa part et fait acquérir [leur part] à ses frères avec lui.
איתיביה האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שנכנס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו
Il lui a dit : Hochaya, mon fils, quel rapport y a-t-il entre l’agneau pascal et les actes de divorce ? N’a-t-il pas été dit à ce sujet : Rabbi Yo’hanan a dit : [c’était] pour les stimuler dans [l’accomplissement] des commandements.
אמר ליה הושעיא ברי מה ענין פסחים אצל גיטין הא אתמר עלה א"ר יוחנן כדי לזרזן במצות
On peut aussi le déduire avec précision, car il enseigne : « dès que le premier y a fait entrer sa tête et la plus grande partie [de son corps], il a acquis sa part et fait acquérir [leur part] à ses frères avec lui ». Certes, si tu dis qu’il les avait inscrits dès le départ, c’est bien ; mais si tu dis qu’il ne les avait pas inscrits, après l’égorgement peut-on être inscrit ? N’avons-nous pas appris : on peut s’inscrire et retirer sa main [de l’agneau] jusqu’à ce qu’on l’égorge ?
דיקא נמי דקתני כיון שנכנס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא שפיר אלא אי אמרת דלא אמנינהו לאחר שחיטה מי קמיתמנו והתנן נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט
On a aussi enseigné ainsi : il arriva que les filles devancèrent les fils, et les filles se révélèrent zélées et les fils paresseux.
תניא נמי הכי מעשה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים
Abayé a dit : Il lui demandait [le cas de] celui qui fait dépendre [la chose] de la décision d’autrui, et il lui répondait par [le cas de] celui qui la fait dépendre de sa propre décision ; puis il lui objectait [le cas de] celui qui la fait dépendre de la décision d’autrui.
אמר אביי קא בעי מיניה תולה בדעת אחרים וקא פשיט ליה תולה בדעת עצמו והדר מותיב ליה תולה בדעת אחרים
Rava a dit : Quelle est la difficulté ? Peut-être que celui qui admet la détermination rétroactive l’admet sans distinction, qu’on fasse dépendre [la chose] de sa propre décision ou de la décision d’autrui ; et celui qui n’admet pas la détermination rétroactive ne l’admet pas, sans distinction, qu’on la fasse dépendre de sa propre décision ou de la décision d’autrui.
אמר רבא מאי קושיא דלמא דמאן דאית ליה ברירה לא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים אית ליה ברירה ומאן דלית ליה ברירה לא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים לית ליה ברירה
Rav Mecharchia a dit à Rava : Mais voici Rabbi Yehouda, qui, lorsqu’on fait dépendre [la chose] de sa propre décision, n’admet pas la détermination rétroactive, et lorsqu’on la fait dépendre de la décision d’autrui, l’admet !
א"ל רב משרשיא לרבא והא רבי יהודה דתולה בדעת עצמו לית ליה ברירה ותולה בדעת אחרים אית ליה ברירה
Lorsqu’on la fait dépendre de sa propre décision, il n’admet pas la détermination rétroactive, car on a enseigné : celui qui achète du vin chez les Couthéens dit : « Les deux logs que je prélèverai à l’avenir sont la terouma, dix [sont] le premier maasser, neuf [sont] le second maasser »,
תולה בדעת עצמו לית ליה ברירה דתניא הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני
Original : Gittin 25a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.