à cause [du risque] que la femme reste enchaînée, les Sages ont été indulgents à son égard.
משום עיגונא אקילו בה רבנן
Guittin 3a גיטין
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Cette indulgence est en fait une rigueur : car si tu exigeais deux [témoins], le mari ne viendrait pas contester et l’invalider ; avec un seul, le mari viendra contester et l’invalider.
האי קולא הוא חומרא הוא דאי מצרכת ליה תרי לא אתי בעל מערער ופסיל ליה חד אתי בעל ומערער ופסיל ליה
Puisque le maître a dit : devant combien [de personnes] le lui remet-il ? Rabbi Yo’hanan et Rabbi ’Hanina [sont en désaccord] : l’un dit devant deux et l’autre dit devant trois, dès le départ il vérifie avec soin et ne vient pas se nuire à lui-même.
כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה רבי יוחנן ור' חנינא חד אמר בפני ב' וחד אמר בפני ג' מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה
Et selon Rava, qui dit : parce qu’on ne trouve pas de témoins pour le valider, il devrait falloir deux, comme pour la validation des actes ordinaires ! — Un seul témoin est cru en matière d’interdits.
ולרבא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו ליבעי תרי מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא עד א' נאמן באיסורין
Admettons que nous disions qu’un seul témoin est cru en matière d’interdits, par exemple pour un morceau dont on doute s’il est de graisse interdite ou de graisse permise, où l’interdit n’a pas été établi ; mais ici, où l’interdit de la femme mariée a été établi, c’est une affaire d’unions interdites, et une affaire d’unions interdites ne [s’établit] pas par moins de deux !
אימר דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק איסורא אבל הכא איתחזק איסורא דאשת איש הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות מב'
En droit strict, même pour la validation des actes il ne faudrait pas [de témoins], selon Rech Lakich, car Rech Lakich a dit : les témoins signés sur un acte sont considérés comme si leur témoignage avait été examiné au tribunal ; ce sont les Sages qui l’ont exigé, et ici, à cause [du risque] que la femme reste enchaînée, les Sages ont été indulgents à son égard.
בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא ליבעי כדר"ל דאמר ר"ל עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרוך והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן
Cette indulgence est en fait une rigueur : car si tu exigeais deux, le mari ne viendrait pas contester et l’invalider ; avec un seul, le mari viendra contester et l’invalider. — Puisque le maître a dit : devant combien le lui remet-il ? Rabbi Yo’hanan et Rabbi ’Hanina [sont en désaccord] : l’un dit devant deux et l’autre devant trois, dès le départ il vérifie avec soin et ne vient pas se nuire à lui-même.
האי קולא הוא חומרא הוא דאי מצרכת ליה תרי לא אתי בעל מערער ופסיל ליה חד אתי בעל ומערער ופסיל ליה כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה רבי יוחנן ורבי חנינא חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני ג' מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה
Et Rava, pour quelle raison n’a-t-il pas parlé comme Rabba ? Il te dira : est-il enseigné « Il a été écrit devant moi à son intention, il a été signé devant moi à son intention » ?
ורבא מאי טעמא לא אמר כרבה אמר לך מי קתני בפני נכתב לשמה בפני נחתם לשמה
Et Rabba ? En droit, on devrait l’enseigner ainsi, mais si tu allonges la formule, il en viendra à la tronquer.
ורבה בדין הוא דליתני הכי אלא דאי מפשת ליה דיבורא אתי למגזייה
Maintenant aussi il en viendra à la tronquer ! — Un [mot] sur trois, il le tronque ; un sur deux, il ne le tronque pas.
השתא נמי אתי למגזייה חדא מתלת גאיז חדא מתרתי לא גאיז
Et Rabba, pour quelle raison n’a-t-il pas parlé comme Rava ? Il te dira : s’il en était ainsi, qu’on enseigne « Il a été signé devant moi », et rien de plus ; pourquoi « Il a été écrit devant moi » ? Déduis-en qu’il faut [l’écrire] à son intention.
ורבה מ"ט לא אמר כרבא אמר לך א"כ ניתני בפני נחתם ותו לא בפני נכתב ל"ל ש"מ בעינן לשמה
Et Rava ? En droit, on devrait l’enseigner ainsi, mais alors on en viendrait à confondre avec la validation des actes ordinaires par un seul témoin.
ורבא בדין הוא דליתני הכי אלא דא"כ אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד
Et Rabba ? Est-ce comparable ? Là-bas, [ils disent :] « Nous reconnaissons [les signatures] » ; ici, « devant moi ».
ורבה מי דמי התם ידעינן הכא בפני
Là-bas, une femme n’est pas crue ; ici, une femme est crue. Là-bas, la partie intéressée n’est pas crue ; ici, la partie intéressée est crue.
התם אשה לא מהימנא הכא אשה מהימנא התם בעל דבר לא מהימן הכא בעל דבר מהימן
Et Rava te dira : est-ce qu’ici, s’ils disent « Nous reconnaissons [les signatures] », ils ne sont pas crus ? Et puisque, lorsqu’ils disent « Nous reconnaissons », ils sont crus, on en viendrait à confondre avec la validation des actes ordinaires par un seul témoin.
ורבא אמר לך אטו הכא כי אמרי ידעינן מי לא מהימני וכיון דכי אמרי ידעינן מהימני אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד
Et selon Rabba, qui dit : parce qu’ils ne sont pas versés dans [la règle de] l’intention, qui est ce Tanna qui exige l’écriture à son intention et exige
ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה ובעי
Original : Gittin 3a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.