Il parle selon Rabbi Eliézer ben Yaakov, car il a été enseigné : Rabbi Eliézer ben Yaakov dit : Il arrive qu’un homme prête serment sur sa propre allégation. Comment ? « J’ai entre les mains une mine [appartenant] à ton père, et je lui en ai fait consommer la moitié » : celui-ci prête serment, et c’est là celui qui prête serment sur sa propre allégation.
הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזה הוא שנשבע על טענת עצמו
Un mineur a-t-il quelque consistance [juridique] ? N’avons-nous pas appris : On ne prête pas serment sur la réclamation d’un sourd-muet, d’un fou ou d’un mineur ?
קטן מידי מששא אית ביה והתנן אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן
Toutes les réclamations aussi sont la réclamation d’autrui et l’aveu de soi-même ! Ils divergent plutôt sur [l’enseignement] de Rabba, car Rabba a dit : Pour quelle raison la Torah a-t-elle dit que celui qui avoue une partie de la réclamation prête serment ? Il y a présomption que l’homme n’a pas l’audace [de mentir] en face de son créancier.
כולהו טענתא נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו אלא בדרבה קמיפלגי דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו
Celui-ci voudrait nier la totalité, et s’il ne nie pas, c’est parce que l’homme n’a pas l’audace [de mentir] en face de son créancier ; et il voudrait avouer la totalité, et s’il n’avoue pas, c’est qu’il se dérobe, pensant : [j’attendrai] jusqu’à ce que j’aie de l’argent, et je le paierai. Et le Miséricordieux a dit : impose-lui un serment, afin qu’il avoue la totalité.
והאי בכוליה בעי למכפריה ליה והאי דלא כפריה משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ובכוליה בעי דלודי ליה והאי דלא אודי ליה אישתמוטי הוא דקא משתמיט ליה סבר עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה ואמר רחמנא רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה
Rabbi Eliézer ben Yaakov pense que, qu’il s’agisse de [son créancier] lui-même ou de son fils, il n’a pas l’audace ; c’est pourquoi il n’est pas [considéré comme] celui qui restitue un objet perdu. Et les Sages pensent que c’est envers lui-même qu’il n’a pas l’audace, mais envers son fils, il a l’audace ; et puisqu’il n’a pas eu cette audace, il est [comme] celui qui restitue un objet perdu.
ר' אליעזר בן יעקב סבר ל"ש בו ול"ש בבנו אינו מעיז והילכך לאו משיב אבידה הוא ורבנן סברי בו הוא דאינו מעיז אבל בבנו מעיז ומדלא מעיז משיב אבידה הוא:
Original : Gittin 51b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.