Structure du débat :Baraïta 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
on vérifie un couteau et on le lui donne, et il est permis de manger de son abattage. Mais si on ne l’a pas vérifié pour le lui donner, il n’abattra pas ; et s’il a abattu, on vérifie son couteau après lui : si son couteau se trouve en bon état, il est permis de manger de son abattage, sinon il est interdit de manger de son abattage.
בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו אבל לא בדק ונתן לו לא ישחוט ואם שחט בודק סכינו אחריו נמצאת סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו
Sauf le sourd-muet, le fou et le mineur, pour lesquels même a posteriori ce n’est pas valide, de peur qu’ils ne s’interrompent, qu’ils n’appuient ou qu’ils n’enfouissent [la lame]. « Et tous ceux-ci, s’ils ont abattu » : à quoi cela se rapporte-t-il ? Si l’on dit : au sourd-muet, au fou et au mineur, c’est d’eux qu’il est question, il aurait fallu dire : « et s’ils ont abattu » !
חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו דיעבד נמי לא שמא ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מיבעי ליה
Mais [si c’est] à l’Israélite apostat : si l’on a vérifié le couteau pour le lui donner, tu as dit qu’il abat a priori ; mais si l’on ne l’a pas vérifié : si le couteau est là, qu’on le vérifie maintenant ; et si le couteau n’est pas là, quand d’autres l’observent, qu’est-ce que cela change ? Peut-être a-t-il abattu avec un couteau ébréché ! C’est une difficulté.
אלא אישראל מומר אי דבדק סכין ונותן לו הא אמרת שוחט לכתחלה אלא דלא בדק אי דאיתיה לסכין ליבדקיה השתא ואי דליתיה לסכין כי אחרים רואין אותו מאי הוי דלמא בסכין פגומה שחיט קשיא
De quoi parle-t-on ? Quand on sait de lui qu’il sait énoncer les lois de l’abattage ; mais si l’on ne sait pas de lui qu’il sait énoncer les lois de l’abattage, il n’abattra pas ; et s’il a abattu, on l’examine : s’il sait énoncer les lois de l’abattage, il est permis de manger de son abattage, sinon il est interdit de manger de son abattage.
בד"א שיודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה אבל אין יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע לומר הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו
Sauf le sourd-muet, le fou et le mineur, pour lesquels même a posteriori ce n’est pas valide, de peur qu’ils ne s’interrompent, qu’ils n’appuient ou qu’ils n’enfouissent [la lame]. « Et tous ceux-ci, s’ils ont abattu » : à quoi cela se rapporte-t-il ? Si l’on dit : au sourd-muet, au fou et au mineur, c’est d’eux qu’il est question, il aurait fallu dire : « et s’ils ont abattu » !
חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו דיעבד נמי לא שמא ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מבעי ליה
Certains disent : Ravina dit : Voici ce qu’on enseigne : Tous abattent : tous ceux qui ont fait leurs preuves abattent ; ceux qui ont fait leurs preuves, même s’ils ne sont pas experts. De quoi parle-t-on ? Quand ils ont abattu devant nous deux ou trois fois sans défaillir ; mais s’il n’a pas abattu devant nous deux ou trois fois, il n’abattra pas, de peur qu’il ne défaille ; et s’il a abattu et a dit : « Je suis certain de ne pas avoir défailli », son abattage est valide.
ואיכא דאמרי רבינא אמר הכי קתני הכל שוחטין הכל מוחזקין שוחטין מוחזקין אע"פ שאין מומחין בד"א ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלף אבל לא שחט לפנינו ב' וג' פעמים לא ישחוט שמא יתעלף ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה
Sauf le sourd-muet, le fou et le mineur, pour lesquels même a posteriori ce n’est pas valide, de peur qu’ils ne s’interrompent, qu’ils n’appuient ou qu’ils n’enfouissent [la lame]. « Et tous ceux-ci, s’ils ont abattu » : à quoi cela se rapporte-t-il ? Si l’on dit : au sourd-muet, au fou et au mineur, c’est d’eux qu’il est question, il aurait fallu dire : « et s’ils ont abattu » !
חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו דיעבד נמי לא שמא ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מיבעי ליה
Mais [si c’est] à ceux qui n’ont pas fait leurs preuves, tu as dit que « Je suis certain » suffit ! [Il s’agit d’un cas] où il n’est pas devant nous pour qu’on l’interroge.
אלא אשאין מוחזקין והאמרת בברי לי סגי דליתיה קמן דלישייליה
Tous ne disent pas comme Rabba bar ’Oula : selon la version où tu as dit « ici, c’est l’enseignement principal », au contraire, là-bas c’est l’enseignement principal, puisqu’on y traite des choses saintes.
כולהו כרבה בר עולא לא אמרי להך לישנא דאמרת הכא עיקר אדרבה התם עיקר דבקדשים קאי
Selon la version où tu as dit « là-bas, c’est l’enseignement principal, et ici, puisqu’on a enseigné l’impur pour le profane, on a enseigné aussi l’impur pour les offrandes consacrées », l’impur pour le profane lui-même n’était pas nécessaire : le profane préparé selon la pureté des choses saintes n’est pas comme le saint.
להך לישנא דאמרת התם עיקר והכא איידי דתנא טמא בחולין תנא נמי טמא במוקדשין טמא בחולין גופיה לא איצטריכא ליה חולין שנעשו על טהרת קדש לאו כקדש דמו
Tous ne disent pas comme Ravina : selon la version qui dit « des experts, oui ; ceux qui ne sont pas experts, non », la majorité de ceux qui s’occupent de l’abattage sont experts.
כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמר מומחין אין שאין מומחין לא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן
Selon la version qui dit « ceux qui ont fait leurs preuves, oui ; ceux qui n’ont pas fait leurs preuves, non », la défaillance, nous ne la craignons pas.
להך לישנא דאמר מוחזקין אין שאין מוחזקין לא לעלופי לא חיישינן
Rava ne dit pas comme Abayé, à cause de la difficulté [qu’il a soulevée]. Abayé ne dit pas comme Rava : là-bas, [l’idolâtre] ne touche pas [à la marchandise] ; ici, [le Samaritain] touche [à l’abattage].
רבא לא אמר כאביי כי קושייה אביי לא אמר כרבא התם לא נגע הכא נגע
Abayé ne dit pas comme Rav Achi : il ne partage pas cet [enseignement] de Rava. Mais Rava, pourquoi ne dit-il pas conformément à son propre enseignement ?
אביי לא אמר כרב אשי לא סבירא ליה הא דרבא אלא רבא מאי טעמא לא אמר כשמעתיה
Nos maîtres ont enseigné : L’abattage d’un Samaritain est permis. De quoi parle-t-on ? Quand un Israélite se tient près de lui ; mais s’il est venu et l’a trouvé ayant abattu, il coupe la valeur d’une olive et la lui donne : s’il la mange, il est permis de manger de son abattage, sinon il est interdit de manger de son abattage.
תנו רבנן שחיטת כותי מותרת במה דברים אמורים כשישראל עומד על גביו אבל בא ומצאו ששחט חותך כזית ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו
Original : Chullin 3b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.