Apprenons donc du corbeau : de même que là, [avec] deux [signes], c’est interdit, de même tout [oiseau avec] deux, c’est interdit. S’il en était ainsi, pourquoi le Miséricordieux aurait-Il écrit l’orfraie et le vautour ? Si celui qui en a deux, nous ne le mangeons pas, est-il besoin de le dire pour celui qui en a un ?
ולילף מעורב מה התם תרי לא אף כל תרי לא א"כ פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי השתא דאית ליה תרי לא אכלינן דאית ליה חד מיבעיא
Apprenons donc de l’orfraie et du vautour ! S’il en était ainsi, pourquoi le Miséricordieux aurait-Il écrit l’aigle ? Si celui qui en a un, nous ne le mangeons pas, est-il besoin de le dire pour celui qui n’en a aucun ? C’est donc que c’est l’aigle, qui n’en a aucun, que tu ne dois pas manger ; mais celui qui en a un, mange-le.
וניגמר מפרס ועזניה א"כ נשר דכתב רחמנא למה לי השתא דאית ליה חד לא אכלינן דלית ליה כלל מיבעיא אלא נשר דלית ליה כלל הוא דלא תיכול הא דאית ליה חד אכול
Mais alors, la raison est que le Miséricordieux a écrit l’aigle ; sans cela, j’aurais dit qu’on apprend de l’orfraie et du vautour ? Or l’orfraie et le vautour sont deux versets qui viennent [enseigner] la même chose, et deux versets qui viennent [enseigner] la même chose n’enseignent pas [pour les autres cas] !
ואלא טעמא דכתב רחמנא נשר הא לאו הכי הוה אמינא לילף מפרס ועזניה הוה ליה פרס ועזניה שני כתובין הבאין כאחד ושני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
Voyons : il y a vingt-quatre oiseaux impurs ; il est impossible qu’il n’y ait pas un [signe] présent chez ceux-ci qui ne soit pas chez ceux-là, et ce seraient [encore] deux versets qui viennent [enseigner] la même chose !
מכדי עשרים וארבעה עופות טמאים הוו אי אפשר דחד דאיכא בהנך ליכא בהני והוו להו שני כתובים הבאים כאחד
Il y a une tradition : il y a vingt-quatre oiseaux impurs et quatre signes. Trois [signes] se retrouvent chez tous : vingt d’entre eux ont chacun trois [signes absents], deux chez le corbeau, un chez l’orfraie et un chez le vautour, celui qui est chez l’un n’étant pas chez l’autre. On aurait pu dire qu’on apprend de lui ; c’est pourquoi le Miséricordieux a écrit l’aigle : c’est l’aigle, qui n’en a aucun, que tu ne dois pas manger ; mais celui qui en a un, mange-le.
גמירי עשרים וארבעה עופות טמאים הוו וארבעה סימנין תלתא הדרי בכולהו עשרים מהם שלשה שלשה ותרי בעורב חד בפרס וחד בעזניה דאיתיה בהא ליתיה בהא מהו דתימא ליליף מיניה כתב רחמנא נשר נשר דלית ליה כלל הוא דלא תיכול הא איכא דאית ליה חד אכול
Mais alors, pourquoi le Miséricordieux a-t-Il écrit les tourterelles ? Rav ’Oukva bar ’Hama a dit : Pour le sacrifice. Rav Na’hman a dit :
אלא תורין דכתב רחמנא למה לי אמר רב עוקבא בר חמא לקרבן אמר רב נחמן
Original : Chullin 61b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.