Structure du débat :Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Pour l’impureté, qu’en dit Rabbi Yehouda ? Dirons-nous : Rabbi Yehouda n’a dit que le second enfant est considéré comme inexistant qu’en matière de sacrifice, puisque n’est pas passé le moment propre à offrir le sacrifice, et que dès lors le second enfant est considéré comme inexistant ; mais en matière d’impureté et de pureté, disons qu’il pense qu’il est considéré comme existant : l’impureté du second interrompt, elle complète ensuite les jours de pureté du premier, puis compte de nouveau les jours de pureté du second ?
בטומאה מה לי א"ר יהודה מי אמרינן עד כאן לא קא"ל ר' יהודה ולד שני כמאן דליתיה דמי אלא לענין קרבן כיון דלא יצאה שעה שראויה להקריב בה קרבן הואיל וכן ולד שני כמאן דליתיה דמי אבל לענין טומאה וטהרה אימא סבירא ליה כמאן דאיתיה דמי ומפסקא טומאה דשני וממלא יומי טהרה דראשון והדר מונה יומי טהרה לשני
Rav Houna de Soura dit : Viens écouter : Pour l’accouchée, on égorge et on asperge [le sacrifice pascal] à son intention le quarantième jour pour un garçon et le quatre-vingtième jour pour une fille.
אמר רב הונא מסורא ת"ש יולדת שוחטין וזורקין עליה ביום מ' לזכר וביום שמונים לנקבה
Or, si tu dis qu’en matière d’impureté Rabbi Yehouda pense que le second enfant est considéré comme existant, comment égorge-t-on à son intention le quarantième jour ? Même le soir, elle ne pourrait pas en manger ! N’en déduis-tu donc pas qu’en matière de pureté et d’impureté Rabbi Yehouda pense que le second enfant est considéré comme inexistant ?
ואי אמרת בטומאה ס"ל לר' יהודה ולד שני כמאן דאיתיה דמי היכי שחטינן עלה ביום מ' לאורתא נמי לא מציא אכלה אלא לאו ש"מ לטהרה ולטומאה ס"ל לרבי יהודה ולד שני כמאן דליתיה דמי
En vérité, je te dirai qu’en matière d’impureté et de pureté Rabbi Yehouda pense que le second enfant est considéré comme existant, et ce qui est enseigné là concerne un sacrifice pascal offert en état d’impureté.
לעולם אימא לך לטומאה ולטהרה סבירא ליה לרבי יהודה דולד שני כמאן דאיתיה דמי וכי תניא ההיא בפסח הבא בטומאה
Mais peut-elle en manger ? N’avons-nous pas appris : Un sacrifice pascal offert en état d’impureté, n’en mangent ni les zavim, ni les zavot, ni les niddot, ni les accouchées ?
ומי אכלה והתנן פסח הבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות
Là, ils n’en mangent pas lorsqu’ils ne se sont pas immergés ; ce qui est enseigné, qu’on égorge et asperge à son intention, c’est qu’elle s’est immergée. S’il en est ainsi, c’est dès son huitième [jour] qu’elle serait apte !
ההיא לא אכלי כי לא טבילן כי תניא ההיא דשוחטין וזורקין עליה דהא טבלה א"ה משמיני דיליה הוא דחזיא
Dès le huitième, elle n’est pas apte : il pense que celui qui s’est immergé le jour même (tevoul yom), dans le cas d’un zav, est considéré comme un zav.
S’il en est ainsi, le quarantième jour non plus elle ne serait pas apte ! Mais si, le quarantième jour elle est apte : il pense que celui à qui manque l’expiation (me’houssar kippourim), dans le cas d’un zav, n’est pas considéré comme un zav.
אי הכי ביום מ' נמי לא חזיא לאיי ביום מ' חזיא קסבר מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי
Et selon Rava, qui dit que celui à qui manque l’expiation, dans le cas d’un zav, est considéré comme un zav, comment explique-t-il cette baraïta ? Rav Achi dit : Rava l’explique ainsi : le quarantième jour pour la formation d’un garçon et le quatre-vingtième jour pour la formation d’une fille ; et c’est Rabbi Yichmaël, qui dit : pour un garçon quarante et un [jours], pour une fille quatre-vingt-un.
ולרבא דאמר מחוסר כפורים דזב כזב דמי הא מתנייתא היכי מתרץ לה אמר רב אשי רבא מתרץ לה ביום מ' ליצירת זכר וביום שמונים ליצירת נקבה ור' ישמעאל היא דאמר לזכר מ' ואחד לנקבה שמונים ואחד
Finalement, qu’on en déduise qu’elle est impure en tant que nidda ! [Il s’agit] d’un enfantement sec. S’il en est ainsi, que vient-il nous dire ? On aurait pu dire qu’il est impossible que la matrice s’ouvre sans sang ; il nous enseigne qu’il est possible que la matrice s’ouvre sans sang.
סוף סוף תיפוק לי דטמאה היא משום נדה בלידה יבישתא אי הכי מאי למימרא מהו דתימא אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמ"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם
Rabbi Chemaya dit : Viens écouter : « Soixante » (Lv 12, 5) : pourrait-on penser [qu’ils soient] consécutifs ou dispersés ? Le verset dit « jours » : de même qu’un jour est continu, de même les soixante sont tous consécutifs. De qui est-ce ? Diras-tu des Sages ? Y a-t-il donc, selon les Sages, des [jours] dispersés ?
א"ר שמעיה ת"ש (ויקרא יב, ה) ששים יכול בין רצופין בין מפוזרין ת"ל יום מה יום רצוף אף ששים כולן רצופין מני אלימא רבנן מי אית לרבנן מפוזרין
N’est-ce donc pas Rabbi Yehouda ? Et puisqu’il lui accorde soixante [jours] consécutifs à la suite, déduis-en que Rabbi Yehouda admet la rigueur mais n’admet pas l’indulgence.
אלא לאו רבי יהודה היא ומדקא יהיב לה ששים רצופים בהדי הדדי ש"מ חומרא אית ליה לר' יהודה קולא לית ליה
Non. En vérité, c’est [l’opinion] des Sages, et de quoi s’agit-il ici ? D’une femme qui enfante un garçon au cours des quatre-vingts [jours] d’une fille.
לא לעולם רבנן היא והכא במאי עסקינן ליולדת זכר מתוך שמונים של נקבה
Finalement, les jours du premier sont achevés, et ceux du dernier ne sont pas encore achevés, puisque les Sages comptent à partir du second enfant ! On trouve plutôt le cas, selon les Sages, chez celle qui enfante des jumeaux, une fille d’abord et un garçon ensuite, par exemple si elle a enfanté le garçon, le dernier, le vingtième des jours de pureté : il lui faut alors observer sept jours d’impureté d’enfantement, [dans le cas de] jumeaux dont la fille [est née d’abord]. [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
סוף סוף שלמין יומי דקדמאה ועד כאן דבתראה לא שלמין דהא רבנן לולד שני מנו אלא משכחת לה לרבנן ביולדת תאומים נקבה קדמייתא וזכר בתראה וכגון דילידתיה לזכר בתראה בעשרים ליומי טהרה דבעיא מינקט ליה שבעה יומי טומאה דלידה תאומים נקבה
Et voici ce qu’il dit : Pourrait-on penser que, lorsqu’elle a enfanté des jumeaux, une fille d’abord et un garçon à la fin, l’impureté de l’enfantement interrompe au milieu, et qu’on lui compte soixante-six [jours] dispersés ? Le verset dit « jours » : de même qu’un jour est entièrement continu, de même les soixante sont tous consécutifs.
וה"ק יכול היכא דילדה תאומים נקבה מעיקרא וזכר לבסוף תפסיק טומאה דלידה במיצעי ונימני לה ששה וששים מפוזרין ת"ל יום מה יום כולו רצוף אף ששים כולם רצופין
Abayé dit : Viens écouter : « Trente » (Lv 12, 4) : pourrait-on penser [qu’ils soient] consécutifs ou dispersés ? Le verset dit « jours » : de même qu’un jour est entièrement continu, de même les trente sont consécutifs. De qui est-ce ? Diras-tu des Sages ? Y a-t-il donc, selon les Sages,
אמר אביי ת"ש (ויקרא יב, ד) שלשים יכול בין רצופין בין מפוזרין ת"ל יום מה יום כולו רצוף אף שלשים רצופין מני הא אלימא רבנן ומי אית להו לרבנן
Original : Keritot 10a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.